Seconda lettera ai Tessalonicesi (מכתב שני לסלוניקים) 4

MODERN HEBREW BIBLE	Біблія
1 כן יחשב איש אתנו כמשרתי המשיח וסכני רזי אל	1 Нехай, отже, кожний уважає нас як слуг Христових і завідувачів тайн Божих.
2 הנה סוף דבר שלא יבקש מן הסכנים כי אם להמצא נאמן	2 Тим то вимагається від завідувачів, щоб кожний з них був вірний.
3 ואני נקלה היא בעיני כי אתם דנים אתי או יום דין של בני אדם גם אני את נפשי לא אדין	3 Для мене то найменша річ, щоб ви мене судили чи якийсь суд людський; ба й сам себе я не суджу.
4 כי אינני יודע בנפשי רע ובכל זאת לא אצדק כי הדן אתי הוא יהוה	4 Бо я не почуваю себе винним ні в чому, але я тим не виправданий. Хто мене судить — це Господь.
5 על כן אל תשפטו שפוט לפני העת עד כי יבוא האדון אשר גם יוציא לאור את תעלמות החשך ויגלה את עצת הלבבות ואז תהיה תהלה לכל איש מאת האלהים	5 Тож не судіть нічого перед часом, поки Господь не прийде й не освітить те, що скрите в темряві, та виявить задуми сердець, і тоді кожному хвала буде від Бога.
6 ואת זאת אחי הסבתי על עצמי ועל אפולוס בעבורכם למען תלמדו בנו שלא יתחכם איש יותר ממה שכתוב פן תתגאו איש בשם איש לנגד רעהו	6 А те, брати, що я ото пристосував до себе й до Аполлоса — заради вас, щоб ви на нас навчилися, як сказано: «Нічого понад те, що написано»; щоб ви не неслись гордо один над одного проти іншого.
7 כי מי הפליא אותך ומה בידך אשר לא קבלתו ואם קבלתו למה תתהלל כאיש אשר לא קבל	7 Хто бо тебе вирізняє? Що маєш, чого б ти не одержав? Коли ж одержав, то чому вихваляєшся, неначе б не одержав?
8 הן כבר שבעתם כבר עשרתם ובלעדינו מלכתם ולו מלכתם למען נמלך אתכם גם אנחנו	8 Ви вже наситилися! Вже збагатилися! Без нас зацарювали! Коли б то вже зацарювали, щоб і ми разом з вами царювали!
9 כי אחשב שהאלהים הציג אתנו השליחים שפלי השפלים כבני תמותה כי היינו לראוה לעולם גם למלאכים גם לבני אדם	9 Мені бо так здається, що Бог поставив нас, апостолів, останніми, немов призначених на страту; ми бо стали видовищем і світові, й ангелам, і людям.
10 אנחנו סכלים למען המשיח ואתם חכמים במשיח אנחנו חלשים ואתם גבורים אתם נכבדים ואנחנו נקלים	10 Ми нерозумні Христа ради, ви ж у Христі розумні; ми немічні, ви ж — міцні; ви славні, ми ж без чести.
11 ועד השעה הזאת הננו רעבים גם צמאים וערמים ומכים באגרף ואין מנוח לנו	11 До сього часу ми голодуємо і спраглі і нагі; нас б’ють, і ми скитаємось.
12 ויגעים אנחנו בעמל ידינו קללונו ונברך חרפונו ונסבל	12 Ми трудимося, працюючи власними руками; нас ображають, а ми благословляємо; нас гонять, а ми терпимо;
13 גדפו אתנו ותנחנן ונהי כגללי העולם ולסחי לכלם עד עתה	13 нас ганьблять, а ми з любов’ю відзиваємося; ми мов те сміття світу стали, покидьки всіх аж досі.
14 ולא לביש אתכם אני כתב הדברים האלה כי אם מזהיר אתכם כבני האהובים	14 Не щоб осоромити вас я це пишу, але щоб як дітей моїх улюблених навести на розум.
15 כי גם אם היו לכם רבבות אמנים במשיח אין לכם אבות רבים כי אנכי הולדתי אתכם בישוע המשיח על ידי הבשורה	15 Бо хоч би ви мали тисячі учителів у Христі, та батьків не багато; бо я вас породив через Євангелію в Христі Ісусі.
16 על כן אני מבקש מכם ללכת בעקבותי	16 Отож благаю вас: Будьте моїми послідовниками.
17 ובעבור זאת שלחתי אליכם את טימותיוס בני האהוב והנאמן באדון והוא יזכיר לכם את דרכי במשיח כאשר מלמד אנכי בכל מקום בכל קהלה וקהלה	17 Власне, тому я і послав вам Тимотея, мою улюблену і вірну в Господі дитину; він нагадає вам мої в Христі дороги, як я навчаю скрізь у кожній Церкві.
18 הן יש מתנשאים כאלו לא אבוא אליכם	18 Деякі загорділи, наче б я не мав прийти до вас уже більше.
19 אבל בוא אבוא אליכם בזמן קרוב אם ירצה האדון ואדעה לא את דברי המתרוממים כי אם את גבורתם	19 Але я незабаром до вас прийду, коли Господня на те воля, і спізнаю не слова загорділих, а й силу.
20 כי מלכות האלהים איננה בדבר שפתים כי אם בגבורה	20 Бо царство Боже не у слові, а в силі.
21 ומה תחפצו הבוא אבוא אליכם בשבט או באהבה וברוח ענוה	21 Що ви хочете? Щоб я прийшов до вас із палицею, — чи з любов’ю та духом лагідности?