Lettera ai Colossesi - מכתב לקולוסים 27

MODERN HEBREW BIBLE	NEW AMERICAN BIBLE
1 וכאשר נגמר הדין כי נעבר באניה אל איטליא מסרו את פולוס ומקצת אסירים אחרים אל שר המאה לגדוד אגוסטוס ושמו יוליוס	1 When it was decided that we should sail to Italy, they handed Paul and some other prisoners over to a centurion named Julius of the Cohort Augusta.
2 ונרד אל אניה אדרמטית נכנים לבוא על פני חוף אסיא ונעבר הימה ויהי אתנו ארסטרכוס מוקדון מן תסלוניקי	2 We went on board a ship from Adramyttium bound for ports in the province of Asia and set sail. Aristarchus, a Macedonian from Thessalonica, was with us.
3 וממחרת הגענו אל צידון ויוליוס עשה עם פולוס חסד וינח לו ללכת אל מידעיו להעזר בידם	3 On the following day we put in at Sidon where Julius was kind enough to allow Paul to visit his friends who took care of him.
4 ונלך משם ונעבר בסביבות קפרוס כי הרוחות היו לנגדנו	4 From there we put out to sea and sailed around the sheltered side of Cyprus because of the headwinds,
5 ונעבר את הים אשר לפני קיליקיא ופמפוליא ונבא אל מורא אשר בלוקיא	5 and crossing the open sea off the coast of Cilicia and Pamphylia we came to Myra in Lycia.
6 וימצא שם שר המאה אניה אלכסנדרית באה לאיטליא ויעבירנו לתוכה	6 There the centurion found an Alexandrian ship that was sailing to Italy and put us on board.
7 והאניה הלכה בכבדות ימים רבים ואחרי אשר יגענו ובאנו אל מול קנידוס לא הניחנו הרוח לחתר אל היבשה ונעבר מצד לקריטי על פני הר סלמוני	7 For many days we made little headway, arriving at Cnidus only with difficulty, and because the wind would not permit us to continue our course we sailed for the sheltered side of Crete off Salmone.
8 ואחרי אשר עברנו בתלאות באנו למקום אחד נקרא קלילמני אשר קרובה לו עיר ושמה לסיא	8 We sailed past it with difficulty and reached a place called Fair Havens, near which was the city of Lasea.
9 ויהי מקץ ימים רבים כאשר באה עת הסכנה לירדי הים כי גם הצום כבר עבר ויזהר אתם פולוס	9 Much time had now passed and sailing had become hazardous because the time of the fast had already gone by, so Paul warned them,
10 ויאמר אליהם אנשים ראה אני כי הליכתנו תהיה אך מרי ונזק גדול לא לבד למעמסה ולאניה כי אם גם לנפשותינו	10 "Men, I can see that this voyage will result in severe damage and heavy loss not only to the cargo and the ship, but also to our lives."
11 ושר המאה לא שמע אל דברי פולוס כי אם אל רב החבל ואל בעל האניה	11 The centurion, however, paid more attention to the pilot and to the owner of the ship than to what Paul said.
12 ובאשר החוף איננו טוב לעמד בו בימי הסתיו יעצו הרבים לעבר משם לאמר אולי נוכל הגיע לפיניכס וישבנו שם בימי הסתו והוא חוף בקריטי פונה דרך הדרום מערבה ודרך הצפון מערבה	12 Since the harbor was unfavorably situated for spending the winter, the majority planned to put out to sea from there in the hope of reaching Phoenix, a port in Crete facing west-northwest, there to spend the winter.
13 ורוח נשבת לאט מדרום ויחשבו כי תצלח עצתם בידם ויעלו העוגין ויעברו לעמת שפת קריטי	13 A south wind blew gently, and thinking they had attained their objective, they weighed anchor and sailed along close to the coast of Crete.
14 ויהי כמעט אחרי כן ותפגע בה רוח נחשל הנקראה אוריקלידון	14 Before long an offshore wind of hurricane force called a "Northeaster" struck.
15 ותטרף האניה ולא יכלה לעמד נגד הרוח ונרף ידינו ממנה וננדף	15 Since the ship was caught up in it and could not head into the wind we gave way and let ourselves be driven.
16 ותרץ האניה אל עבר אי קטן הנקרא קלודה וכמעט לא יכלנו לאחז העברה	16 We passed along the sheltered side of an island named Cauda and managed only with difficulty to get the dinghy under control.
17 ואחרי משכם אותה אליהם ויקחו לעזר את כל אשר השיגה ידם ויחשבו את דפני האניה ומיראתם פן יפלו אל בין רכסי החול הורידו את כלי המפרש וכה נדפו	17 They hoisted it aboard, then used cables to undergird the ship. Because of their fear that they would run aground on the shoal of Syrtis, they lowered the drift anchor and were carried along in this way.
18 ויהי הסער הולך וסער עלינו וממחרת הטילו את המעמסה אל הים	18 We were being pounded by the storm so violently that the next day they jettisoned some cargo,
19 וביום השלישי הטלנו בידינו את כלי האניה אל הים	19 and on the third day with their own hands they threw even the ship's tackle overboard.
20 ויהי ימים רבים גם השמש גם הכוכבים לא נראו והסערה חזקה עלינו עד מאד ותכרת ממנו כל תקות ישועה	20 Neither the sun nor the stars were visible for many days, and no small storm raged. Finally, all hope of our surviving was taken away.
21 ופולוס עמד בתוכם אחרי האריכם בצום ויאמר אנשים לו שמעתם אלי ולא יצאתם מקריטי כי אז לא קרנו הנזק הזה במריכם	21 When many would no longer eat, Paul stood among them and said, "Men, you should have taken my advice and not have set sail from Crete and you would have avoided this disastrous loss.
22 ועתה אני אמר אליכם חזקו ואמצו כי לא תאבד נפש מכם בלתי הספינה לבדה	22 I urge you now to keep up your courage; not one of you will be lost, only the ship.
23 כי בלילה הזה נצב עלי מלאך האלהים אשר לו אנכי ואשר אני עבד אתו	23 For last night an angel of the God to whom (I) belong and whom I serve stood by me
24 ויאמר אל תירא פולוס עליך עוד לעמד לפני הקיסר ועתה הנה נתן לך האלהים את כל ההלכים אתך באניה	24 and said, 'Do not be afraid, Paul. You are destined to stand before Caesar; and behold, for your sake, God has granted safety to all who are sailing with you.'
25 על כן אנשים חזקו ואמצו כי מאמין אני לאלהים כי כן יהיה כאשר נאמר אלי	25 Therefore, keep up your courage, men; I trust in God that it will turn out as I have been told.
26 אך השלך נשלך אל אחד האיים	26 We are destined to run aground on some island."
27 ויהי כבוא ליל ארבעה עשר לטלטולנו בים אדריה כחצות הלילה ויחשבו המלחים כי קרבה להם יבשת	27 On the fourteenth night, as we were still being driven about on the Adriatic Sea, toward midnight the sailors began to suspect that they were nearing land.
28 ויורידו את האנך וימצאו עמק הים עשרים קומה ויעברו מעט ויוסיפו להוריד את האנך וימצאו קומות חמש עשרה	28 They took soundings and found twenty fathoms; a little farther on, they again took soundings and found fifteen fathoms.
29 וייראו פן יפגעו בשני הסלעים וישליכו מעל אחורי האניה ארבעה עוגינים אל הים ויכספו לאור היום	29 Fearing that we would run aground on a rocky coast, they dropped four anchors from the stern and prayed for day to come.
30 והמלחים בקשו לברח מן האניה ויורידו את העברה אל הים באמרם כי יש את נפשם לשלח עוגינים גם מראש האניה	30 The sailors then tried to abandon ship; they lowered the dinghy to the sea on the pretext of going to lay out anchors from the bow.
31 ויאמר פולוס אל שר המאה ואל אנשי הצבא לאמר אם אלה לא ישבו אתנו באניה לא תוכלו אתם להושע	31 But Paul said to the centurion and the soldiers, "Unless these men stay with the ship, you cannot be saved."
32 ויקצצו אנשי הצבא את חבלי העברה ויתנוה לנפול	32 So the soldiers cut the ropes of the dinghy and set it adrift.
33 והבקר טרם יאור ופולוס מבקש מכלם לטעם לחם לאמר היום יום ארבעה עשר אשר חכיתם צמים ולא טעמתם מאומה	33 Until the day began to dawn, Paul kept urging all to take some food. He said, "Today is the fourteenth day that you have been waiting, going hungry and eating nothing.
34 על כן קרא אני אתכם לטעם לחם כי הוא למחיתכם כי איש איש מכם לא יפל משערת ראשו ארצה	34 I urge you, therefore, to take some food; it will help you survive. Not a hair of the head of anyone of you will be lost."
35 הוא דבר את הדברים האלה והוא לקח את הלחס ויודה לאלהים לפני כלם ויבצע ויחל לאכל	35 When he said this, he took bread, gave thanks to God in front of them all, broke it, and began to eat.
36 ויאמץ לב כלם ויטעמו אכל גם המה	36 They were all encouraged, and took some food themselves.
37 ואנחנו כל נפש אשר באניה מאתים ושבעים ושש	37 In all, there were two hundred seventy-six of us on the ship.
38 ויאכלו לשבעה ויקלו מעל האניה ויטילו את הצדה אל הים	38 After they had eaten enough, they lightened the ship by throwing the wheat into the sea.
39 הבקר אור ולא הכירו את הארץ אבל ראו כמפרץ וחוף לו ויועצו לנהג אליו את האניה אם יוכלו	39 When day came they did not recognize the land, but made out a bay with a beach. They planned to run the ship ashore on it, if they could.
40 ויגדעו את העוגינים ויעזבום לים ויתירו גם את מיתרי המנהיג ויפרשו מפרש התרן אל פני הרוח ויבקשו לבא אל החוף	40 So they cast off the anchors and abandoned them to the sea, and at the same time they unfastened the lines of the rudders, and hoisting the foresail into the wind, they made for the beach.
41 ויפגעו במקום אשר הים משני עבריו ותדבק בו האניה ותעמד ראשה לא ינוע ואחוריה נשברו משאון הגלים	41 But they struck a sandbar and ran the ship aground. The bow was wedged in and could not be moved, but the stern began to break up under the pounding (of the waves).
42 ותהי עצת אנשי הצבא להמית את האסירים פן ישחה איש מהם וימלט	42 The soldiers planned to kill the prisoners so that none might swim away and escape,
43 ושר המאה חפץ להציל את פולוס וינא את עצתם ויאמר מי ידע לשחות ירד ויעבר ליבשה בראשנה והנשארים אלה על קרשים ואלה על שברי האניה	43 but the centurion wanted to save Paul and so kept them from carrying out their plan. He ordered those who could swim to jump overboard first and get to the shore,
44 ויהי כן וימלטו כלם אל היבשה	44 and then the rest, some on planks, others on debris from the ship. In this way, all reached shore safely.