1 ויאמר אגרפס אל פולוס נתן לך לדבר בעד נפשך אז יצטדק פולוס ויושט את ידו ויאמר | 1 וַיֹּאמֶר אַגְרִפַּס אֶל־פּוֹלוֹס נִתַּן־לְךָ לְדַבֵּר בְּעַד נַפְשֶׁךָ אָז יִצְטַדֵּק פּוֹלוֹס וַיּוֹשֶׁט אֶת־יָדוֹ וַיֹּאמַר |
2 מאשר אני את נפשי המלך אגרפס כי לפניך אצטדק היום על כל אשר שטנים אתי היהודים | 2 מְאֻשָּׁר אֲנִי בְּנַפְשִׁי הַמֶּלֶךְ אַגְרִפַּס כִּי לְפָנֶיךָ אֶצְטַדֵּק הַיּוֹם עַל־כֹּל אֲשֶׁר־שׂטְנִים אֹתִי הַיְּהוּדִים |
3 כי אתה ידע היטב כל המנהגים והשאלות אשר בין היהודים ועל כן אשאלה מאתך לשמע אתי כארך רוחך | 3 כִּי אַתָּה יֹדֵעַ הֵיטֵב כָּל־הַמִּנְהָגִים וְהַשְּׁאֵלוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַיְּהוּדִים וְעַל־כֵּן אֶשְׁאֲלָה מֵאִתְּךָ לִשְׁמֹעַ אֹתִי כְּאֹרֶךְ רוּחֶךָ |
4 הנה את דרכי מנעורי אשר התהלכתי בה מאז בתוך עמי ובירושלים ידעים אותה כל היהודים | 4 הִנֵּה אֶת־דַּרְכִּי מִנְּעוּרַי אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי־בָהּ מֵאָז בְּתוֹךְ עַמִּי וּבִירוּשָׁלָיִם יֹדְעִים אוֹתָהּ כָּל־הַיְּהוּדִים |
5 כי מימים ראשונים ידעוני אם ירצו להעיד כי כפרוש התנהגתי על פי הכת המקפדת ביותר בעבודתנו | 5 כִּי מִיָּמִים רִאשׁוֹנִים יְדָעוּנִי אִם־יִרְצוּ לְהָעִיד כִּי כְפָרוּשׁ הִתְנַהַגְתִּי עַל־פִּי הַכַּת הַמַּקְפֶּדֶת בְּיוֹתֵר בַּעֲבוֹדָתֵנוּ |
6 ועתה אני עמד להשפט על תקות ההבטחה אשר הבטיחה האלהים את אבותינו | 6 וְעַתָּה אֲנִי עֹמֵד לְהִשָּׁפֵט עַל־תִּקְוַת הַהַבְטָחָה אֲשֶׁר הִבְטִיחָהּ הָאֱלֹהִים אֶת־אֲבוֹתֵינוּ |
7 ואשר שנים עשר שבטינו מיחלים להגיע לה בעבדם את יהוה תמיד יומם ולילה על דבר התקוה הזאת אגרפס המלך שטנים אותי היהודים | 7 וַאֲשֶׁר שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטֵינוּ מְיַחֲלִים לְהַגִּיעַ לָהּ בְּעָבְדָם אֶת־יְהוָֹה תָּמִיד יוֹמָם וָלָיְלָה עַל־דְּבַר הַתִּקְוָה הַזֹּאת אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ שׂטְנִים אוֹתִי הַיְּהוּדִים |
8 מדוע יפלא בעיניכם כי האלהים יחיה מתים | 8 מַדּוּעַ יִפָּלֵא בְעֵינֵיכֶם כִּי הָאֱלֹהִים יְחַיֶּה מֵתִים |
9 הן לפנים אני חשבתי צדקה לצרר את שם ישוע הנצרי עד מאד | 9 הֵן לְפָנִים אֲנִי חָשַׁבְתִּי צְדָקָה לִצְרֹר אֶת־שֵׁם יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי עַד־מְאֹד |
10 כאשר עשיתי בירושלים וגם קדושים רבים אני הסגרתי לבתי כלאים ברשיון אשר קבלתי מאת הכהנים הגדולים וכשנהרגו הסכמתי | 10 כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי בִירוּשָׁלָיִם וְגַם־קְדוֹשִׁים רַבִּים אֲנִי הִסְגַּרְתִּי לְבָתֵּי כְלָאִים בָּרִשְׁיוֹן אֲשֶׁר קִבַּלְתִּי מֵאֵת הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וּכְשֶׁנֶּהֶרְגוּ הִסְכָּמְתִּי |
11 ובכל בתי הכנסיות יסרתי אתם פעמים רבות ואנסתים לגדף ואתהוללה בם עד מאד וארדפם עד לערים אשר חוצה לארץ | 11 וּבְכָל־בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת יִסַּרְתִּי אֹתָם פְּעָמִים רַבּוֹת וַאֲנַסְתִּים לְגַדֵּף וָאֶתְהוֹלְלָה בָּם עַד־מְאֹד וָאֶרְדְּפֵם עַד־לֶעָרִים אֲשֶׁר חוּצָה לָאָרֶץ |
12 ויהי בלכתי על זאת לדמשק ברשיון הכהנים הגדולים ובמצותם | 12 וַיְהִי בְּלֶכְתִּי עַל־זֹאת לְדַמָּשֶׂק בְּרִשְׁיוֹן הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וּבְמִצְוָתָם |
13 והנה אדני המלך בצהרים בדרך ראיתי אור צח מזהר השמש אשר משמים נגה עלי מסביב ועל ההלכים אתי | 13 וְהִנֵּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ בַּצָּהֳרַיִם בַּדֶּרֶךְ רָאִיתִי אוֹר צַח מִזֹּהַר הַשָּׁמֶשׁ אֲשֶׁר מִשָּׁמַיִם נָגַהּ עָלַי מִסָּבִיב וְעַל הַהֹלְכִים אִתִּי |
14 ונפל כלנו ארצה ואשמע קול מדבר אלי בלשון עברית לאמר שאול שאול למה תרדפני קשה לך לבעט בדרבנות | 14 וַנִפֹּל כֻּלָּנוּ אָרְצָה וָאֶשְׁמַע קוֹל מִדַּבֵּר אֵלַי בְּלָשׁוֹן עִבְרִית לֵאמֹר שָׁאוּל שָׁאוּל לָמָּה תִרְדְּפֵנִי קָשֶׁה לְךָ לִבְעֹט בַּדָּרְבֹנוֹת |
15 ואמר מי אתה אדני ויאמר אנכי ישוע אשר אתה רדף | 15 וָאֹמַר מִי אַתָּה אֲדֹנִי וַיֹּאמֶר אָנֹכִי יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר אַתָּה רֹדֵף |
16 אבל קום ועמד על רגליך כי לבעבור זאת נראיתי אליך לבחר בך למשרת ולעד על אשר ראית ועל אשר אראך | 16 אֲבָל קוּם וַעֲמֹד עַל־רַגְלֶיךָ כִּי לְבַעֲבוּר זֹאת נִרְאֵיתִי אֵלֶיךָ לִבְחָר־בְּךָ לִמְשָׁרֵת וּלְעֵד עַל־אֲשֶׁר רָאִיתָ וְעַל־אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ |
17 בהצילי אותך מן העם ומן הגוים אשר אשלחך עתה אליהם | 17 בְּהַצִּילִי אוֹתְךָ מִן־הָעָם וּמִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ עַתָּה אֲלֵיהֶם |
18 לפקח את עיניהם למען ישובו מחשך לאור ומיד השטן אל האלהים וימצאו באמונתם בי את סליחת החטאים ואת הנחלה בתוך המקדשים | 18 לִפְקֹחַ אֶת־עֵינֵיהֶם לְמַעַן יָשׁוּבוּ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּמִיַּד הַשָּׂטָן אֶל־הָאֱלֹהִים וְיִמְצְאוּ בֶּאֱמוּנָתָם בִּי אֶת־סְלִיחַת הַחֲטָאִים וְאֶת־הַנַּחֲלָה בְּתוֹךְ הַמְקֻדָּשִׁים |
19 על כן המלך אגרפס לא המריתי את המראה אשר ראיתי מן השמים | 19 עַל־כֵּן הַמֶּלֶךְ אַגְרִפַּס לֹא הִמְרֵיתִי אֶת־הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי מִן־הַשָּׁמָיִם |
20 כי אם קראתי ראשונה לישבי דמשק וירושלים ובכל ארץ יהודה וגם לגוים כי ינחמו וישובו אל האלהים ויעשו מעשים ראוים לתשובה | 20 כִּי אִם־קָרָאתִי רִאשׁוֹנָה לְישְׁבֵי דַּמֶּשֶׂק וִירוּשָׁלַיִם וּבְכָל־אֶרֶץ יְהוּדָה וְגַם לַגּוֹיִם כִּי יִנָּחֲמוּ וְיָשׁוּבוּ אֶל־הָאֱלֹהִים וְיַעֲשֹוּ מַעֲשִׂים רְאוּיִם לִתְשׁוּבָה |
21 ובגלל הדבר הזה תפשו אתי היהודים במקדש ויבקשו להמיתני | 21 וּבִגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה תָּפְשֹוּ אֹתִי הַיְּהוּדִים בַּמִּקְדָּשׁ וַיְבַקְשׁוּ לַהֲמִיתֵנִי |
22 והאלהים היה בעזרי ועד היום הזה עמד אני ומעיד לפני קטן וגדול ואינני מדבר דבר זולתי אשר דברו הנביאים ומשה כי עתידות הנה להיות | 22 וְהָאֱלֹהִים הָיָה בְעֶזְרִי וְעַד־הַיּוֹם הַזֶּה עֹמֵד אֲנִי וּמֵעִיד לִפְנֵי קָטֹן וְגָדוֹל וְאֵינֶנִּי מְדַבֵּר דָּבָר זוּלָתִי אֲשֶׁר דִּבְּרוּ הַנְּבִיאִים וּמשֶׁה כִּי־עֲתִידוֹת הֵנָּה לִהְיוֹת |
23 כי המשיח מענה הוא וכי ראשון הוא לקמים מן המתים להפיץ אור בעם ובגוים | 23 כִּי־הַמָּשִׁיחַ מְעֻנֶּה הוּא וְכִי רִאשׁוֹן הוּא לַקָּמִים מִן־הַמֵּתִים לְהָפִיץ אוֹר בָּעָם וּבַגּוֹיִם |
24 ויהי הוא מצטדק כזאת ויען פסטוס בקול גדול לאמר הנך משתגע פולוס רב הלמוד הביאך לידי שגעון | 24 וַיְהִי הוּא מִצְטַדֵּק כָּזֹאת וַיַּעַן פֶסְטוֹס בְּקוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר הִנְּךָ מִשְׁתַּגֵּעַ פּוֹלוֹס רֹב הַלִּמּוּד הֱבִיאֲךָ לִידֵי שִׁגָּעוֹן |
25 ויאמר פולוס אינני משגע פסטוס האדיר כי אם דברי אמת וטעם אביע | 25 וַיֹּאמֶר פּוֹלוֹס אֵינֶנִּי מְשֻׁגָּע פֶסְטוֹס הָאַדִּיר כִּי אִם־דִּבְרֵי אֱמֶת וָטַעַם אַבִּיעַ |
26 כי המלך יודע את אלה ועל זאת גם בבטחון אני מדבר אליו יען אשר לא אאמין כי נעלם ממנו דבר מן הדברים האלה כי לא בקרן זוית נעשתה זאת | 26 כִּי הַמֶּלֶךְ יוֹדֵעַ אֶת־אֵלֶּה וְעַל־זֹאת גַּם־בְּבִטָּחוֹן אֲנִי מְדַבֵּר אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר לֹא־אַאֲמִין כִּי־נֶעְלָם מִמֶּנּוּ דָּבָר מִן־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי לֹא־בְקֶרֶן זָוִית נֶעֶשְׂתָה זֹאת |
27 המלך אגרפס המאמין אתה בנביאים ידעתי כי מאמין אתה | 27 הַמֶּלֶךְ אַגְרִפַּס הֲמַאֲמִין אַתָּה בַּנְּבִיאִים יָדַעְתִּי כִּי מַאֲמִין אָתָּה |
28 ויאמר אגרפס אל פולוס עוד מעט ופתיתני להיות נצרי | 28 וַיֹּאמֶר אַגְרִפַּס אֶל־פּוֹלוֹס עוֹד מְעַט וּפִתִּיתַנִי לִהְיוֹת נָצְרִי |
29 ויאמר פולוס אבקשה מאלהים אשר אם במעט ואם בהרבה לא אתה לבדך כי גם כל השמעים אותי יהיו כמוני זולתי המוסרות האלה | 29 וַיֹּאמֶר פּוֹלוֹס אֲבַקְשָׁה מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר אִם־בִּמְעַט וְאִם־בְּהַרְבֵּה לֹא אַתָּה לְבַדְּךָ כִּי־גַם כָּל־הַשֹּׁמְעִים אוֹתִי יִהְיוּ כָמוֹנִי זוּלָתִי הַמּוֹסֵרוֹת הָאֵלֶּה |
30 ויהי בדברו הדבר הזה ויקם המלך וההגמון וברניקה והישבים אתם | 30 וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ הַדָּבָר הַזֶּה וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וְהַנְּצִיב וּבֶרְנִיקָה וְהַיּשְׁבִים אִתָּם |
31 ויסורו החדרה וידברו איש אל רעהו לאמר האיש הזה לא עשה דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות | 31 וַיָּסוּרוּ הַחַדְרָה וַיְדַבְּרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ לֵאמֹר הָאִישׁ הַזֶּה לֹא־עָשָׂה דָבָר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו חַיַּב מִיתָה אוֹ מוֹסֵרוֹת |
32 ויאמר אגרפס אל פסטוס האיש הזה יוכל להפטר לולא קרא את הקיסר לדינו | 32 וַיֹּאמֶר אַגְרִפַּס אֶל־פֶסְטוֹס הָאִישׁ הַזֶּה יוּכַל לְהִפָּטֵר לוּלֵא קָרָא אֶת־הַקֵּיסַר לְדִינוֹ |