Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 22

MODERN HEBREW BIBLE	BIBBIA CEI 2008
1 ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר	1 Gesù riprese a parlare loro con parabole e disse:
2 דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו	2 «Il regno dei cieli è simile a un re, che fece una festa di nozze per suo figlio.
3 וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא	3 Egli mandò i suoi servi a chiamare gli invitati alle nozze, ma questi non volevano venire.
4 ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה	4 Mandò di nuovo altri servi con quest’ordine: “Dite agli invitati: Ecco, ho preparato il mio pranzo; i miei buoi e gli animali ingrassati sono già uccisi e tutto è pronto; venite alle nozze!”.
5 והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו	5 Ma quelli non se ne curarono e andarono chi al proprio campo, chi ai propri affari;
6 והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום	6 altri poi presero i suoi servi, li insultarono e li uccisero.
7 ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש	7 Allora il re si indignò: mandò le sue truppe, fece uccidere quegli assassini e diede alle fiamme la loro città.
8 אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה	8 Poi disse ai suoi servi: “La festa di nozze è pronta, ma gli invitati non erano degni;
9 לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה	9 andate ora ai crocicchi delle strade e tutti quelli che troverete, chiamateli alle nozze”.
10 ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים	10 Usciti per le strade, quei servi radunarono tutti quelli che trovarono, cattivi e buoni, e la sala delle nozze si riempì di commensali.
11 ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה	11 Il re entrò per vedere i commensali e lì scorse un uomo che non indossava l’abito nuziale.
12 ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם	12 Gli disse: “Amico, come mai sei entrato qui senza l’abito nuziale?”. Quello ammutolì.
13 ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים	13 Allora il re ordinò ai servi: “Legatelo mani e piedi e gettatelo fuori nelle tenebre; là sarà pianto e stridore di denti”.
14 כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים	14 Perché molti sono chiamati, ma pochi eletti».
15 וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר	15 Allora i farisei se ne andarono e tennero consiglio per vedere come coglierlo in fallo nei suoi discorsi.
16 וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם	16 Mandarono dunque da lui i propri discepoli, con gli erodiani, a dirgli: «Maestro, sappiamo che sei veritiero e insegni la via di Dio secondo verità. Tu non hai soggezione di alcuno, perché non guardi in faccia a nessuno.
17 לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא	17 Dunque, di’ a noi il tuo parere: è lecito, o no, pagare il tributo a Cesare?».
18 וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני	18 Ma Gesù, conoscendo la loro malizia, rispose: «Ipocriti, perché volete mettermi alla prova?
19 הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר	19 Mostratemi la moneta del tributo». Ed essi gli presentarono un denaro.
20 ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו	20 Egli domandò loro: «Questa immagine e l’iscrizione, di chi sono?».
21 ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים	21 Gli risposero: «Di Cesare». Allora disse loro: «Rendete dunque a Cesare quello che è di Cesare e a Dio quello che è di Dio».
22 וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם	22 A queste parole rimasero meravigliati, lo lasciarono e se ne andarono.
23 ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר	23 In quello stesso giorno vennero da lui alcuni sadducei – i quali dicono che non c’è risurrezione – e lo interrogarono:
24 רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו	24 «Maestro, Mosè disse: Se uno muore senza figli, suo fratello ne sposerà la moglie e darà una discendenza al proprio fratello.
25 ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו	25 Ora, c’erano tra noi sette fratelli; il primo, appena sposato, morì e, non avendo discendenza, lasciò la moglie a suo fratello.
26 וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה	26 Così anche il secondo, e il terzo, fino al settimo.
27 ואחרי כלם מתה גם האשה	27 Alla fine, dopo tutti, morì la donna.
28 ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה	28 Alla risurrezione, dunque, di quale dei sette lei sarà moglie? Poiché tutti l’hanno avuta in moglie».
29 ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים	29 E Gesù rispose loro: «Vi ingannate, perché non conoscete le Scritture e neppure la potenza di Dio.
30 כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו	30 Alla risurrezione infatti non si prende né moglie né marito, ma si è come angeli nel cielo.
31 ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר	31 Quanto poi alla risurrezione dei morti, non avete letto quello che vi è stato detto da Dio:
32 אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים	32 Io sono il Dio di Abramo, il Dio di Isacco e il Dio di Giacobbe? Non è il Dio dei morti, ma dei viventi!».
33 וישמע המון העם וישתומממו על תורתו	33 La folla, udendo ciò, era stupita dal suo insegnamento.
34 והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו	34 Allora i farisei, avendo udito che egli aveva chiuso la bocca ai sadducei, si riunirono insieme
35 ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר	35 e uno di loro, un dottore della Legge, lo interrogò per metterlo alla prova:
36 רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה	36 «Maestro, nella Legge, qual è il grande comandamento?».
37 ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך	37 Gli rispose: «Amerai il Signore tuo Dio con tutto il tuo cuore, con tutta la tua anima e con tutta la tua mente.
38 זאת היא המצוה הגדולה והראשונה	38 Questo è il grande e primo comandamento.
39 והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך	39 Il secondo poi è simile a quello: Amerai il tuo prossimo come te stesso.
40 בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים	40 Da questi due comandamenti dipendono tutta la Legge e i Profeti».
41 ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר	41 Mentre i farisei erano riuniti insieme, Gesù chiese loro:
42 מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד	42 «Che cosa pensate del Cristo? Di chi è figlio?». Gli risposero: «Di Davide».
43 ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו	43 Disse loro: «Come mai allora Davide, mosso dallo Spirito, lo chiama Signore, dicendo:
44 נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך	44 Disse il Signore al mio Signore: Siedi alla mia destra finché io ponga i tuoi nemici sotto i tuoi piedi?
45 ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו	45 Se dunque Davide lo chiama Signore, come può essere suo figlio?».
46 ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו	46 Nessuno era in grado di rispondergli e, da quel giorno, nessuno osò più interrogarlo.