Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 20

MODERN HEBREW BIBLE	EL LIBRO DEL PUEBLO DE DIOS
1 כי דומה מלכות השמים לאדם בעל בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו	1 Porque el Reino de los Cielos se parece a un propietario que salió muy de madrugada a contratar obreros para trabajar en su viña.
2 והתנה עם הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל כרמו	2 Trató con ellos un denario por día y los envío a su viña.
3 ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק	3 Volvió a salir a media mañana y, al ver a otros desocupados en la plaza,
4 ויאמר להם לכו גם אתם אל כרמי וכישר אתן לכם וילכו	4 les dijo: "Vayan ustedes también a mi viña y les pagaré lo que sea justo".
5 ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה	5 Y ellos fueron. Volvió a salir al mediodía y a media tarde, e hizo lo mismo.
6 ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל היום	6 Al caer la tarde salió de nuevo y, encontrando todavía a otros, les dijo: "¿Cómo se han quedado todo el día aquí, sin hacer nada?".
7 ויאמרו לו כי לא שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם אתם אל הכרם וכישר יתן לכם	7 Ellos les respondieron: "Nadie nos ha contratado". Entonces les dijo: "Vayan también ustedes a mi viña".
8 ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל פקידו קרא את הפעלים ושלם להם את שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים	8 Al terminar el día, el propietario llamó a su mayordomo y le dijo: "Llama a los obreros y págales el jornal, comenzando por los últimos y terminando por los primeros".
9 ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד	9 Fueron entonces los que habían llegado al caer la tarde y recibieron cada uno un denario.
10 ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם הם איש איש דינר אחד	10 Llegaron después los primeros, creyendo que iban a recibir algo más, pero recibieron igualmente un denario.
11 ויהי בקחתם וילונו על בעל הבית לאמר	11 Y al recibirlo, protestaban contra el propietario,
12 אלה האחרונים לא עשו כי אם שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את כבד היום ואת חמו	12 diciendo: "Estos últimos trabajaron nada más que una hora, y tú les das lo mismo que a nosotros, que hemos soportado el peso del trabajo y el calor durante toda la jornada".
13 ויען ויאמר אל אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי	13 El propietario respondió a uno de ellos: "Amigo, no soy injusto contigo, ¿acaso no habíamos tratado en un denario?
14 קח את שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו לך	14 Toma lo que es tuyo y vete. Quiero dar a este que llega último lo mismo que a ti.
15 הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם תרע עינך על אשר טוב אנכי	15 ¿No tengo derecho a disponer de mis bienes como me parece? ¿Por qué tomas a mal que yo sea bueno?".
16 ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים	16 Así, los últimos serán los primeros y los primeros serán los últimos».
17 ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך	17 Cuando Jesús se dispuso a subir a Jerusalén, llevó consigo sólo a los Doce, y en el camino les dijo:
18 הננו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות	18 «Ahora subimos a Jerusalén, donde el Hijo del hombre va a ser entregado a los sumos sacerdotes y a los escribas. Ellos lo condenarán a muerte
19 ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום	19 y lo entregarán a los paganos para que sea maltratado, azotado y crucificado, pero al tercer día resucitará».
20 אז נגשה אליו אם בני זבדי עם בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר	20 Entonces la madre de los hijos de Zebedeo se acercó a Jesús, junto con sus hijos, y se postró ante él para pedirle algo.
21 ויאמר אליה מה בקשתך ותאמר אליו אמר נא כי ישבו שני בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך	21 «¿Qué quieres?», le preguntó Jesús. Ella le dijo: «Manda que mis dos hijos se sienten en tu Reino, uno a tu derecha y el otro a tu izquierda».
22 ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את הכוס אשר אני עתיד לשתותו והטבל בטבילה אשר אני נבטל בה ויאמרו אליו נוכל	22 «No saben lo que piden», respondió Jesús. «¿Pueden beber el cáliz que yo beberé?». «Podemos», le respondieron.
23 ויאמר אליהם הן את כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימימי ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי	23 «Está bien, les dijo Jesús, ustedes beberán mi cáliz. En cuanto a sentarse a mi derecha o a mi izquierda, no me toca a mí concederlo, sino que esos puestos son para quienes se los ha destinado mi Padre».
24 ויהי כאשר שמעו זאת העשרה ויכעסו אל שני האחים	24 Al oír esto, los otros diez se indignaron contra los dos hermanos.
25 וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם	25 Pero Jesús los llamó y les dijo: «Ustedes saben que los jefes de las naciones dominan sobre ellas y los poderosos les hacen sentir su autoridad.
26 ואתם אל יהי כן ביניכם כי אם החפז להיות גדול בכם יהי לכם למשרת	26 Entre ustedes no debe suceder así. Al contrario, el que quiera ser grande, que se haga servidor de ustedes;
27 והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד	27 y el que quiera ser el primero que se haga su esclavo:
28 כאשר בן האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים	28 como el Hijo del hombre, que no vino para ser servido, sino para servir y dar su vida en rescate por una multitud».
29 ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם רב	29 Cuando salieron de Jericó, mucha gente siguió a Jesús.
30 והנה שני עורים ישבים על יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו נא אדנינו בן דוד	30 Había dos ciegos sentados al borde del camino y, al enterarse de que pasaba Jesús, comenzaron a gritar: «¡Señor, Hijo de David, ten piedad de nosotros!».
31 ויגער בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו נא בן דוד	31 La multitud los reprendía para que se callaran, pero ellos gritaban más: «¡Señor, Hijo de David, ten piedad de nosotros!».
32 ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה תחפצו ואעשה לכם	32 Jesús se detuvo, los llamó y les preguntó: «¿Qué quieren que haga por ustedes?».
33 ויאמרו אליו אדנינו עשה שתפקחנה עינינו	33 Ellos le respondieron: «Señor, que se abran nuestros ojos».
34 ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו	34 Jesús se compadeció de ellos y tocó sus ojos. Inmediatamente, recobraron la vista y lo siguieron.