1 וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר | 1 וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר |
2 דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה | 2 דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה |
3 שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה | 3 שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת־תְּבוּאָתָהּ |
4 ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר | 4 וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתֹון יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר |
5 את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ | 5 אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצֹור וְאֶת־עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתֹון יִהְיֶה לָאָרֶץ |
6 והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך | 6 וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתֹושָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ |
7 ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל | 7 וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל־תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל׃ ס |
8 וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה | 8 וְסָפַרְתָּ לְךָ בַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי בַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה |
9 והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם | 9 וְהַעֲבַרְתָּ שֹׁופַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשֹׂור לַחֹדֶשׁ בְּיֹום הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שֹׁופָר בְּכָל־אַרְצְכֶם |
10 וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו | 10 וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרֹור בָּאָרֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶיהָ יֹובֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל־אֲחֻזָּתֹו וְאִישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתֹּו תָּשֻׁבוּ |
11 יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה | 11 יֹובֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת־סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת־נְזִרֶיהָ |
12 כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה | 12 כִּי יֹובֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן־הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת־תְּבוּאָתָהּ |
13 בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו | 13 בִּשְׁנַת הַיֹּובֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל־אֲחֻזָּתֹו |
14 וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו | 14 וְכִי־תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אֹו קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל־תֹּונוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו |
15 במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך | 15 בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיֹּובֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי־תְבוּאֹת יִמְכָּר־לָךְ |
16 לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך | 16 לְפִי ׀ רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתֹו וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתֹו כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ |
17 ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם | 17 וְלֹא תֹונוּ אִישׁ אֶת־עֲמִיתֹו וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם |
18 ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח | 18 וַעֲשִׂיתֶם אֶת־חֻקֹּתַי וְאֶת־מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל־הָאָרֶץ לָבֶטַח |
19 ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה | 19 וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ |
20 וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו | 20 וְכִי תֹאמְרוּ מַה־נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת־תְּבוּאָתֵנוּ |
21 וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים | 21 וְצִוִּיתִי אֶת־בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת־הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים |
22 וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה תאכלו ישן | 22 וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן־הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד ׀ הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד־בֹּוא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן |
23 והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי | 23 וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי־לִי הָאָרֶץ כִּי־גֵרִים וְתֹושָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי |
24 ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ | 24 וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ׃ ס |
25 כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו | 25 כִּי־יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתֹו וּבָא גֹאֲלֹו הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו |
26 ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו | 26 וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה־לֹּו גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדֹו וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתֹו |
27 וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו | 27 וְחִשַּׁב אֶת־שְׁנֵי מִמְכָּרֹו וְהֵשִׁיב אֶת־הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר־לֹו וְשָׁב לַאֲחֻזָּתֹו |
28 ואם לא מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו | 28 וְאִם לֹא־מָצְאָה יָדֹו דֵּי הָשִׁיב לֹו וְהָיָה מִמְכָּרֹו בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתֹו עַד שְׁנַת הַיֹּובֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתֹו |
29 ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו | 29 וְאִישׁ כִּי־יִמְכֹּר בֵּית־מֹושַׁב עִיר חֹומָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתֹו עַד־תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרֹו יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתֹו |
30 ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לא חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל | 30 וְאִם לֹא־יִגָּאֵל עַד־מְלֹאת לֹו שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר־בָּעִיר אֲשֶׁר־ [לֹא כ] (לֹו ק) חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתֹו לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל |
31 ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא | 31 וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל־שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה־לֹּו וּבַיֹּבֵל יֵצֵא |
32 וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים | 32 וְעָרֵי הַלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם גְּאֻלַּת עֹולָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם |
33 ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל | 33 וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן־הַלְוִיִּם וְיָצָא מִמְכַּר־בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתֹו בַּיֹּבֵל כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתֹוךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל |
34 ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם | 34 וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כִּי־אֲחֻזַּת עֹולָם הוּא לָהֶם׃ ס |
35 וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך | 35 וְכִי־יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדֹו עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בֹּו גֵּר וְתֹושָׁב וָחַי עִמָּךְ |
36 אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך | 36 אַל־תִּקַּח מֵאִתֹּו נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ |
37 את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך | 37 אֶת־כַּסְפְּךָ לֹא־תִתֵּן לֹו בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא־תִתֵּן אָכְלֶךָ |
38 אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים | 38 אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר־הֹוצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת־אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיֹות לָכֶם לֵאלֹהִים׃ ס |
39 וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד | 39 וְכִי־יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר־לָךְ לֹא־תַעֲבֹד בֹּו עֲבֹדַת עָבֶד |
40 כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך | 40 כְּשָׂכִיר כְּתֹושָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד־שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ |
41 ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב | 41 וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמֹּו וְשָׁב אֶל־מִשְׁפַּחְתֹּו וְאֶל־אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב |
42 כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד | 42 כִּי־עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר־הֹוצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד |
43 לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך | 43 לֹא־תִרְדֶּה בֹו בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ |
44 ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה | 44 וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ־לָךְ מֵאֵת הַגֹּויִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה |
45 וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה | 45 וְגַם מִבְּנֵי הַתֹּושָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הֹולִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה |
46 והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך | 46 וְהִתְנַחֲלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא־תִרְדֶּה בֹו בְּפָרֶךְ׃ ס |
47 וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר | 47 וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתֹושָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמֹּו וְנִמְכַּר לְגֵר תֹּושָׁב עִמָּךְ אֹו לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר |
48 אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו | 48 אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה־לֹּו אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ |
49 או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל | 49 אֹו־דֹדֹו אֹו בֶן־דֹּדֹו יִגְאָלֶנּוּ אֹו־מִשְּׁאֵר בְּשָׂרֹו מִמִּשְׁפַּחְתֹּו יִגְאָלֶנּוּ אֹו־הִשִּׂיגָה יָדֹו וְנִגְאָל |
50 וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו | 50 וְחִשַּׁב עִם־קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרֹו לֹו עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרֹו בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמֹּו |
51 אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו | 51 אִם־עֹוד רַבֹּות בַּשָּׁנִים לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתֹו מִכֶּסֶף מִקְנָתֹו |
52 ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו | 52 וְאִם־מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים עַד־שְׁנַת הַיֹּבֵל וְחִשַּׁב־לֹו כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת־גְּאֻלָּתֹו |
53 כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך | 53 כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמֹּו לֹא־יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ |
54 ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו | 54 וְאִם־לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל הוּא וּבָנָיו עִמֹּו |
55 כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם | 55 כִּי־לִי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר־הֹוצֵאתִי אֹותָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם |