| 1 ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם | 1 Nel decimosecondo mese, cioè nel mese di Adar, il giorno tredici del mese, entrarono in esecuzione. la parola del re e la sua legge: nel giorno in cui i nemici dei Giudei avevano sperato di dominarli, la situazione si cambiò così che furono i Giudei a dominare i nemici. |
| 2 נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם ואיש לא עמד לפניהם כי נפל פחדם על כל העמים | 2 In tutte le province del re Assuero, i Giudei su assembrarono nelle proprie città per stendere la mano contro coloro ché cercavano la loro svetura. Nessuno poté resistere loro, poiché su tutti i popoli si rovesciò il timore dei Giudei. |
| 3 וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם | 3 Per timore di Mardocheo, tutti i capi delle province, i satrapi, i governatori e | funzionari del re sostennero i Giudei poiché il timore di Mardocheo era caduto su di essi. |
| 4 כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות כי האיש מרדכי הולך וגדול | 4 Mardocheo infatti era grande nella reggia e la sua fama si estendeva in tutte le province: Mardocheo diveniva sempre più grande. |
| 5 ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם | 5 I Giudei colpirono tutti i nemici con spada uccisione, sterminio e agirono a proprio piacere contro i nemici. |
| 6 ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש | 6 Nella cittadella di Susa i Giudei uccisero e sterminarono cinquecento uomini, |
| 7 ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא | 7 tra i quali Parshandata, Dalfon, Espata, |
| 8 ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא | 8 Porata, Adalia, Aridata, |
| 9 ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארדי ואת ויזתא | 9 Parmasta, Arisai, Aridai, Jezata, |
| 10 עשרת בני המן בן המדתא צרר היהודים הרגו ובבזה לא שלחו את ידם | 10 i dieci figli di Aman, figlio di Amdata, il persecutore dei Giudei; tuttavia non stesero la mano al saccheggio. |
| 11 ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה לפני המלך | 11 Lo stesso giorno pervenne al re il numero degli uccisi nella cittadella di Susa. |
| 12 ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן בשאר מדינות המלך מה עשו ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש | 12 Il re allora disse alla regina Ester: «Nella cittadella di Susa i Giudei hanno ucciso e sterminato cinquecento uomini e i dieci figli di Aman; che cosa avranno fatto nelle altre province del re? Qual è ora il tuo desiderio? Ti sarà concesso! Qual è la tua domanda? Sarà esaudita!» |
| 13 ותאמר אסתר אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו על העץ | 13 «Se pare bene al re» disse Ester «sia concesso ai Giudei di Susa di applicare anche domani la legge di oggi e siano appesi al palo i dieci figli di Aman». |
| 14 ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני המן תלו | 14 Il re ordinò di fare così: concesse l’applicazione della legge a Susa e fece appendere i dieci figli di Aman. |
| 15 ויקהלו היהודיים אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובבזה לא שלחו את ידם | 15 I Giudei di Susa si assembrarono quindi anche il giorno quattordici del mese di Adar e uccisero a Susa trecento uomini. Non stesero però la mano al saccheggio. |
| 16 ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את ידם | 16 Il resto dei Giudei che si trovavano nelle province del re si assembrò per porre al sicuro la vita; ebbe quiete dai nemici e uccise settantacinquemila nemici. Non stese però la mano al saccheggio. |
| 17 ביום שלשה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה | 17 Era il giorno tredici del mese di Adar. Nel giorno quattordici ebbero quiete e ne fecero un giorno di banchetti e di allegria. |
| 18 והיהודיים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה | 18 Invece i Giudei di Susa si assembrarono nel giorno tredici e nel giorno quattordici: ebbero quiete nel giorno quindici e ne fecero un giorno di banchetti e di allegria. |
| 19 על כן היהודים הפרוזים הישבים בערי הפרזות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו | 19 Perciò i Giudei dell’aperta campagna, coloro che abitano in città non fortificate, celebrano il giorno quattordici del mese di Adar con banchetti e allegria; ne fanno un giorno festivo e si mandano reciproci doni. Coloro invece che abitano in città fortificate celebrano il giorno quindici del mese di Adar con banchetti e allegria; ne fanno un giorno festivo e si mandano reciproci doni. |
| 20 ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים | 20 Mardocheo scrisse questi avvenimenti e inviò lettere a tutti i Giudei che erano in tutte le province, vicine e lontane, del re Assuero, |
| 21 לקים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה | 21 per stabilire che celebrassero ogni anno il giorno quattordici e il giorno quindici del mese di Adar, |
| 22 כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים | 22 come giorni nei quali i Giudei ebbero quiete dai nemici e come il mese nel quale l’aflizione si mutò per essi in gioia e il lutto si mutò in festa; e affinché li celebrassero, come giorni festivi, con banchetti, con allegria e mandandosi reciproci doni e facendo donativi ai poveri. |
| 23 וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם | 23 I Giudei adottarono ciò che spontaneamente avevano iniziato a praticare e di cui aveva scritto loro Mardocheo. |
| 24 כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם | 24 Aman, infatti, figlio di Amdata, l’Agaghita, persecutore di tutti i Giudei, tramò contro di essi per annientarli, gettò il Pur, cioè la sorte, a loro confusione e annientamento; |
| 25 ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אתו ואת בניו על העץ | 25 ma, quando la sua trama giunse innanzi al re, questi, con una scrittura, ordinò: «Si rivolga contro di lui il disegno malvagio che egli ha tramato contro i Giudei e siano appesi al palo lui e i suoi figli». |
| 26 על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם | 26 Perciò questi giorni sono chiamati Purim dal termine Pur. Perciò, ancora secondo tutte le parole di questa lettera e secondo quanto essi stessi avevano constatato a tale proposito e a quanto era stato tramandato loro, |
| 27 קימו וקבל היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה | 27 i Giudei, per sé, per i loro discendenti, per tutti coloro che si sarebbero associati a essi, stabilirono e adottarono di non tralasciare ogni anno il festeggiamento di questi due giorni secondo la scrittura e data che si riferiscono a essi. |
| 28 והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם | 28 Questi giorni devono essere ricordati e celebrati di generazione in generazione in ogni famiglia, in ogni provincia, in ogni città; questi giorni dei Purim non devono essere mai tralasciati dai Giudei e il ricordo di essi non deve cessare mai tra i loro discendenti. |
| 29 ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית | 29 La regina Ester, figlia di Abikhail, e così Mardocheo il Giudeo scrisse con tutta efficacia per dare valore a questa seconda lettera sui Purim. |
| 30 וישלח ספרים אל כל היהודים אל שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת | 30 Con parole di pace e di fedeltà inviò lettere a tutti i Giudei delle centoventisette province del regno di Assuero, |
| 31 לקים את ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצמות וזעקתם | 31 per istituire questi giorni di Purim nel tempo prescritto, come in merito avevano stabilito Mardocheo il Giudeo e la regina Ester; come avevano stabilito per sé e per i loro discendenti per quanto concerne i digiuni e le lamentazioni. |
| 32 ומאמר אסתר קים דברי הפרים האלה ונכתב בספר | 32 Un ordinamento di Ester stabilì le circostanze di questi Purim e fu scritto in un libro. |
