| 1 וירא אליו יהוה באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום | 1 Le Seigneur apparut à Abraham en la vallée de Mambré, lorsqu'il était assis à la porte de sa tente dans la plus grande chaleur du jour. |
| 2 וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה | 2 Abraham ayant levé les yeux, trois hommes lui apparurent, debout près de lui. Aussitôt qu'il les eut aperçus, il courut de la porte de sa tente au-devant d'eux, et se prosterna en terre. |
| 3 ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך | 3 Et il dit: Seigneur, si j'ai trouvé grâce devant Vos yeux, ne passez pas devant Votre serviteur sans Vous arrêter. |
| 4 יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ | 4 Je Vous apporterai un peu d'eau pour laver Vos pieds, et Vous Vous reposerez sous cet arbre; |
| 5 ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת | 5 Et je Vous servirai un peu de pain pour reprendre Vos forces; et Vous continuerez ensuite Votre chemin: car c'est pour cela que Vous êtes venus vers Votre serviteur. Ils lui répondirent: Faites ce que vous avez dit. |
| 6 וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות | 6 Abraham entra promptement dans sa tente, et dit à Sara: Pétrissez vite trois mesures de farine, et faites cuire des pains sous la cendre. |
| 7 ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו | 7 Il courut en même temps à son troupeau, et il y prit un veau très tendre et excellent qu'il donna à un serviteur, qui se hâta de le faire cuire. |
| 8 ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו | 8 Ayant pris ensuite du beurre et du lait, avec le veau qu'il avait fait cuire, il le servit devant eux; et lui, cependant, se tenait debout auprès d'eux sous l'arbre. |
| 9 ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל | 9 Après qu'ils eurent mangé, ils lui dirent: Où est Sara votre femme? Il leur répondit: Elle est dans la tente. |
| 10 ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו | 10 L'Un d'eux dit à Abraham: Je reviendrai vous voir dans un an, en ce même temps, et Sara votre femme aura un fils. Ce que Sara ayant entendu, elle se mit à rire derrière la porte de la tente. |
| 11 ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים | 11 Car ils étaient vieux tous deux et fort avancés en âge; et ce qui arrive d'ordinaire aux femmes avait cessé à Sara. |
| 12 ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן | 12 Elle rit donc secrètement, disant en elle-même: Après que je suis devenue vieille, et que mon seigneur est vieux aussi, penserais-je à user du mariage? |
| 13 ויאמר יהוה אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי | 13 Mais le Seigneur dit à Abraham: Pourquoi Sara a-t-elle ri, en disant: Serait-il bien vrai que je puisse avoir un enfant, étant vieille comme je suis? |
| 14 היפלא מיהוה דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן | 14 Y a-t-il rien de difficile à Dieu? Je reviendrai auprès de vous, comme Je vous l'ai promis, dans un an, en ce même temps, et Sara aura un fils. |
| 15 ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת | 15 Je n'ai point ri, répondit Sara; et elle le nia, parce qu'elle était tout épouvantée. Non, dit le Seigneur, cela n'est pas ainsi; car vous avez ri. |
| 16 ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם | 16 Ces hommes s'étant donc levés de ce lieu, ils tournèrent les yeux vers Sodome, et Abraham allait avec eux, les reconduisant. |
| 17 ויהוה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה | 17 Alors le Seigneur dit: Pourrais-Je cacher à Abraham ce que Je dois faire, |
| 18 ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ | 18 Puisqu'il doit être le chef d'un peuple très grand et très puissant, et que toutes les nations de la terre seront bénies en lui? |
| 19 כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט למען הביא יהוה על אברהם את אשר דבר עליו | 19 Car Je sais qu'il ordonnera à ses enfants, et à toute sa maison après lui, de garder la voie du Seigneur, et d'agir selon l'équité et la justice: afin que le Seigneur accomplisse en faveur d'Abraham tout ce qu'Il lui a promis. |
| 20 ויאמר יהוה זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד | 20 Le Seigneur ajouta ensuite: Le cri de Sodome et de Gomorrhe s'augmente de plus en plus, et leur péché est monté jusqu'à son comble. |
| 21 ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה | 21 Je descendrai donc, et Je verrai si leurs oeuvres répondent à ce cri qui est venu jusqu'à Moi, pour savoir si cela est ainsi, ou si cela n'est pas. |
| 22 ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד לפני יהוה | 22 Alors deux de ces hommes partirent de là, et s'en allèrent à Sodome: mais Abraham demeura encore devant le Seigneur. |
| 23 ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע | 23 Et s'approchant, il Lui dit: Perdrez-Vous le juste avec l'impie? |
| 24 אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה | 24 S'il y a cinquante justes dans cette ville, périront-ils avec tous les autres? Et ne pardonnerez-Vous pas plutôt à la ville à cause de cinquante justes, s'il s'y en trouvait autant? |
| 25 חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט | 25 Non, sans doute, Vous êtes bien éloigné d'agir de la sorte, de perdre le juste avec l'impie, et de confondre les bons avec les méchants. Cette conduite ne Vous convient en aucune sorte; et jugeant, comme Vous faites, toute la terre, Vous ne pourrez exercer un tel jugement. |
| 26 ויאמר יהוה אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם | 26 Le Seigneur lui répondit: Si Je trouve dans Sodome cinquante justes, Je pardonnerai à cause d'eux à toute la ville. |
| 27 ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר | 27 Abraham dit ensuite: Puisque j'ai commencé, je parlerai encore à mon Seigneur, quoique je ne sois que poussière et que cendre. |
| 28 אולי יחסרון חמשים הצדיקם חמשה התשחית בחמשה את כל העיר ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה | 28 S'il s'en fallait cinq qu'il y eût cinquante justes, perdriez-Vous toute la ville, parce qu'il n'y en aurait que quarante-cinq? Le Seigneur lui dit: Je ne perdrai point la ville, s'il s'y trouve quarante-cinq justes. |
| 29 ויסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם ארבעים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים | 29 Abraham Lui dit encore: Mais s'il y avait quarante justes, que ferez-Vous? Je ne détruirai point la ville, si J'y trouve quarante justes. |
| 30 ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אולי ימצאון שם שלשים ויאמר לא אעשה אם אמצא שם שלשים | 30 Je vous prie, Seigneur, dit Abraham, de ne pas trouver mauvais si je parle encore. Si Vous trouvez dans cette ville trente justes, que ferez-Vous? Si J'y en trouve trente, dit le Seigneur, Je ne la perdrai point. |
| 31 ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני אולי ימצאון שם עשרים ויאמר לא אשחית בעבור העשרים | 31 Puisque j'ai commencé, reprit Abraham, je parlerai encore à mon Seigneur: Et si Vous en trouviez vingt? Dieu lui dit: Je ne la perdrai point non plus s'il y en a vingt. |
| 32 ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה | 32 Seigneur, ajouta Abraham, ne Vous fâchez pas, je Vous supplie, si je parle encore une fois. Et si Vous trouvez dix justes dans cette ville? Je ne la perdrai point, dit-Il, s'il y a dix justes. |
| 33 וילך יהוה כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקמו | 33 Après que le Seigneur eut cessé de parler à Abraham, Il Se retira; et Abraham retourna chez lui. |
