Lettera ai Filippesi - מכתב לפיליפאים 16

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	LXX
1 אֶת־אֵלֶּה דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם לְמַעַן לֹא תִכָּשֵׁלוּ	1 Ταῦτα λελάληκα ὑμῖν ἵνα μὴ σκανδαλισθῆτε.
2 הִנֵּה יְנַדּוּ אֶתְכֶם וְאַף בָּאָה הַשָּׁעָה אֲשֶׁר כָּל־הֹרֵג אֶתְכֶם יְדַמֶּה לְהַקְרִיב עֲבוֹדָה לֵאלֹהִים	2 ἀποσυναγώγους ποιήσουσιν ὑμᾶς· ἀλλ’ ἔρχεται ὥρα ἵνα πᾶς ὁ ἀποκτείνας ὑμᾶς δόξῃ λατρείαν προσφέρειν τῷ θεῷ.
3 וְכָזֹאת יַעֲשֹוּ לָכֶם יַעַן גַּם־אֶת־אָבִי וְגַם־אֹתִי לֹא יָדָעוּ	3 καὶ ταῦτα ποιήσουσιν ὅτι οὐκ ἔγνωσαν τὸν πατέρα οὐδὲ ἐμέ.
4 אֲבָל הִגַּדְתִּי לָכֶם אֶת־אֵלֶּה לְמַעַן אֲשֶׁר־בְּבֹא הַשָּׁעָה תִּזְכְּרוּם כִּי אָנֹכִי אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם וְכָאֵלֶּה לֹא־אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם מֵרֹאשׁ כִּי הָיִיתִי עִמָּכֶם	4 ἀλλὰ ταῦτα λελάληκα ὑμῖν ἵνα ὅταν ἔλθῃ ἡ ὥρα αὐτῶν μνημονεύητε αὐτῶν ὅτι ἐγὼ εἶπον ὑμῖν. Ταῦτα δὲ ὑμῖν ἐξ ἀρχῆς οὐκ εἶπον, ὅτι μεθ’ ὑμῶν ἤμην.
5 וְעַתָּה הֹלֵךְ אָנֹכִי אֶל־שֹׁלְחִי וְלֹא יִשְׁאָלֵנִי אִישׁ מִכֶּם אָנָה תֵלֵךְ	5 νῦν δὲ ὑπάγω πρὸς τὸν πέμψαντά με, καὶ οὐδεὶς ἐξ ὑμῶν ἐρωτᾷ με· ποῦ ὑπάγεις;
6 אַךְ עַל־דַּבְּרִי אֶת־אֵלֶּה אֲלֵיכֶם מָלֵא לְבַבְכֶם עַצָּבֶת	6 ἀλλ’ ὅτι ταῦτα λελάληκα ὑμῖν ἡ λύπη πεπλήρωκεν ὑμῶν τὴν καρδίαν.
7 אוּלָם הָאֱמֶת אַגִּיד לָכֶם כִּי לֶכְתִּי אַךְ־טוֹב לָכֶם כִּי אִם־לֹא אֵלֵךְ לֹא־יָבֹא אֲלֵיכֶם הַפְּרַקְלִיט וְאִם־אֵלֵךְ אֶשְׁלָחֵהוּ אֲלֵיכֶם	7 ἀλλ’ ἐγὼ τὴν ἀλήθειαν λέγω ὑμῖν, συμφέρει ὑμῖν ἵνα ἐγὼ ἀπέλθω. ἐὰν γὰρ μὴ ἀπέλθω, ὁ παράκλητος οὐκ ἐλεύσεται πρὸς ὑμᾶς· ἐὰν δὲ πορευθῶ, πέμψω αὐτὸν πρὸς ὑμᾶς.
8 וְהָיָה בְּבֹאוֹ יוֹכִיחַ אֶת־הָעוֹלָם עַל־דְּבַר הַחֵטְא וְהַצֶּדֶק וְהַמִּשְׁפָּט	8 Καὶ ἐλθὼν ἐκεῖνος ἐλέγξει τὸν κόσμον περὶ ἁμαρτίας καὶ περὶ δικαιοσύνης καὶ περὶ κρίσεως·
9 עַל־הַחֵטְא כִּי לֹא־הֶאֱמִינוּ בִי	9 περὶ ἁμαρτίας μέν, ὅτι οὐ πιστεύουσιν εἰς ἐμέ·
10 וְעַל־הַצֶּדֶק כִּי אֵלֵךְ אֶל־אָבִי וְלֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹת אֹתִי	10 περὶ δικαιοσύνης δέ, ὅτι πρὸς τὸν πατέρα ὑπάγω καὶ οὐκέτι θεωρεῖτέ με·
11 וְעַל־הַמִּשְׁפָּט כִּי נִדּוֹן שַׂר הָעוֹלָם הַזֶּה	11 περὶ δὲ κρίσεως, ὅτι ὁ ἄρχων τοῦ κόσμου τούτου κέκριται.
12 עוֹד רַבּוֹת לִי לְהַגִּיד לָכֶם אַךְ לֹא־תוּכְלוּן שְׂאֵת עָתָּה	12 Ἔτι πολλὰ ἔχω ὑμῖν λέγειν, ἀλλ’ οὐ δύνασθε βαστάζειν ἄρτι·
13 וְרוּחַ הָאֱמֶת בְּבֹאוֹ הוּא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל־כָּל־הָאֱמֶת כִּי לֹא יְדַבֵּר מֵעַצְמוֹ כִּי אִם־אֲשֶׁר יִשְׁמַע יְדַבֵּר וְהַבָּאוֹת יַגִּיד לָכֶם	13 ὅταν δὲ ἔλθῃ ἐκεῖνος, τὸ πνεῦμα τῆς ἀληθείας, ὁδηγήσει ὑμᾶς ἐν τῇ ἀληθείᾳ πάσῃ· οὐ γὰρ λαλήσει ἀφ’ ἑαυτοῦ, ἀλλ’ ὅσα ἀκούσει λαλήσει καὶ τὰ ἐρχόμενα ἀναγγελεῖ ὑμῖν.
14 הוּא יְפָאֲרֵנִי כִּי מִשֶּׁלִּי יִקַּח וְיַגִּיד לָכֶם	14 ἐκεῖνος ἐμὲ δοξάσει, ὅτι ἐκ τοῦ ἐμοῦ λήμψεται καὶ ἀναγγελεῖ ὑμῖν.
15 כֹּל אֲשֶׁר לְאָבִי לִי הוּא עַל־כֵּן אָמַרְתִּי כִּי מִשֶּׁלִּי יִקַּח וְיַגִּיד לָכֶם	15 πάντα ὅσα ἔχει ὁ πατὴρ ἐμά ἐστιν· διὰ τοῦτο εἶπον ὅτι ἐκ τοῦ ἐμοῦ λαμβάνει καὶ ἀναγγελεῖ ὑμῖν.
16 הֵן־מְעַט וְלֹא תִרְאוּנִי וְעוֹד־מְעַט וְתֶחֱזוּנִי כִּי־אֲנִי הֹלֵךְ אֶל־אָבִי	16 Μικρὸν καὶ οὐκέτι θεωρεῖτέ με, καὶ πάλιν μικρὸν καὶ ὄψεσθέ με.
17 וּמִקְצָת תַּלְמִידָיו נִדְבְּרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו לֵאמֹר מַה־זֶּה אָמַר אֵלֵינוּ הֵן־מְעַט וְלֹא תִרְאוּנִי וְעוֹד־מְעַט וְתֶחֱזוּנִי וְאָמְרוֹ אֲנִי הֹלֵךְ אֶל־אָבִי	17 εἶπαν οὖν ἐκ τῶν μαθητῶν αὐτοῦ πρὸς ἀλλήλους· τί ἐστιν τοῦτο ὃ λέγει ἡμῖν· μικρὸν καὶ οὐ θεωρεῖτέ με, καὶ πάλιν μικρὸν καὶ ὄψεσθέ με; καί· ὅτι ὑπάγω πρὸς τὸν πατέρα;
18 וַיֹּאמְרוּ מַה־זֶּה אֲשֶׁר אָמַר מְעָט לֹא יָדַעְנוּ מַה־דִּבֵּר	18 ἔλεγον οὖν· τί ἐστιν τοῦτο [ὃ λέγει] τὸ μικρόν; οὐκ οἴδαμεν τί λαλεῖ.
19 וַיֵּדַע יֵשׁוּעַ כִּי עִם־לְבָבָם לִשְׁאֹל אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַעַל־זֹאת אַתֶּם דֹּרְשִׁים בֵּינֵיכֶם כִּי אָמַרְתִּי הֵן־מְעַט וְלֹא תִרְאוּנִי וְעוֹד־מְעַט וְתֶחֱזוּנִי	19 Ἔγνω [ὁ] Ἰησοῦς ὅτι ἤθελον αὐτὸν ἐρωτᾶν, καὶ εἶπεν αὐτοῖς· περὶ τούτου ζητεῖτε μετ’ ἀλλήλων ὅτι εἶπον· μικρὸν καὶ οὐ θεωρεῖτέ με, καὶ πάλιν μικρὸν καὶ ὄψεσθέ με;
20 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי אַתֶּם תִּבְכּוּ וּתְיֵלִילוּ וְהָעוֹלָם יִשְׂמָח הֵן־אַתֶּם תֵּעָצְבוּ אָכֵן עָצְבְּכֶם יֵהָפֵךְ לְשָׂשׂוֹן	20 ἀμὴν ἀμὴν λέγω ὑμῖν ὅτι κλαύσετε καὶ θρηνήσετε ὑμεῖς, ὁ δὲ κόσμος χαρήσεται· ὑμεῖς λυπηθήσεσθε, ἀλλ’ ἡ λύπη ὑμῶν εἰς χαρὰν γενήσεται.
21 הָאִשָּׁה בְּלִדְתָּהּ עֶצֶב לָהּ כִּי בָאָה עִתָּהּ וְאַחֲרֵי יָלְדָה אֶת־הַיֶּלֶד לֹא־תִזְכֹּר עוֹד אֶת־עִצְּבוֹנָהּ מִשִּׂמְחָתָהּ כִּי־אָדָם נוֹלַד לָעוֹלָם	21 ἡ γυνὴ ὅταν τίκτῃ λύπην ἔχει, ὅτι ἦλθεν ἡ ὥρα αὐτῆς· ὅταν δὲ γεννήσῃ τὸ παιδίον, οὐκέτι μνημονεύει τῆς θλίψεως διὰ τὴν χαρὰν ὅτι ἐγεννήθη ἄνθρωπος εἰς τὸν κόσμον.
22 וְגַם־אַתֶּם כָּעֵת תִּתְעַצָּבוּ אַךְ אָשׁוּב אֶרְאֶה אֶתְכֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם וְאֵין־לֹקֵחַ שִׂמְחַתְכֶם מִכֶּם	22 καὶ ὑμεῖς οὖν νῦν μὲν λύπην ἔχετε· πάλιν δὲ ὄψομαι ὑμᾶς, καὶ χαρήσεται ὑμῶν ἡ καρδία, καὶ τὴν χαρὰν ὑμῶν οὐδεὶς αἴρει ἀφ’ ὑμῶν.
23 וּבַיּוֹם הַהוּא לֹא תִשְׁאָלוּנִי דָּבָר אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי כָל־אֲשֶׁר תִּשְׁאֲלוּ מֵאֵת אָבִי בִּשְׁמִי יִתְּנֶנּוּ לָכֶם	23 Καὶ ἐν ἐκείνῃ τῇ ἡμέρᾳ ἐμὲ οὐκ ἐρωτήσετε οὐδέν. ἀμὴν ἀμὴν λέγω ὑμῖν, ἄν τι αἰτήσητε τὸν πατέρα ἐν τῷ ὀνόματί μου δώσει ὑμῖν.
24 עַד־עַתָּה לֹא־שְׁאֶלְתֶּם דָּבָר בִּשְׁמִי שַׁאֲלוּ וְתִקְחוּ לְמַעַן תִּמָּלֵא שִׂמְחַתְכֶם	24 ἕως ἄρτι οὐκ ᾐτήσατε οὐδὲν ἐν τῷ ὀνόματί μου· αἰτεῖτε καὶ λήμψεσθε, ἵνα ἡ χαρὰ ὑμῶν ᾖ πεπληρωμένη.
25 אֶת־אֵלֶּה דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בִּמְשָׁלִים אָכֵן שָׁעָה בָאָה וְלֹא אֲדַבֵּר עוֹד אֲלֵיכֶם בִּמְשָׁלִים כִּי אִם־בָּרוּר אֲמַלֵּל לָכֶם עַל־אָבִי	25 Ταῦτα ἐν παροιμίαις λελάληκα ὑμῖν· ἔρχεται ὥρα ὅτε οὐκέτι ἐν παροιμίαις λαλήσω ὑμῖν, ἀλλὰ παρρησίᾳ περὶ τοῦ πατρὸς ἀπαγγελῶ ὑμῖν.
26 בַּיּוֹם הַהוּא תִּשְׁאֲלוּ בִשְׁמִי וְאֵינֶנִּי אֹמֵר לָכֶם כִּי אֲנִי אַעְתִּיר לְאָבִי בַּעַדְכֶם	26 ἐν ἐκείνῃ τῇ ἡμέρᾳ ἐν τῷ ὀνόματί μου αἰτήσεσθε, καὶ οὐ λέγω ὑμῖν ὅτι ἐγὼ ἐρωτήσω τὸν πατέρα περὶ ὑμῶν·
27 כִּי־אָבִי גַּם־הוּא אֹהֵב אֶתְכֶם עֵקֶב אֲשֶׁר אֲהַבְתּוּנִי וְהֶאֱמַנְתֶּם כִּי־מֵאֵת אֱלֹהִים יָצָאתִי	27 αὐτὸς γὰρ ὁ πατὴρ φιλεῖ ὑμᾶς, ὅτι ὑμεῖς ἐμὲ πεφιλήκατε καὶ πεπιστεύκατε ὅτι ἐγὼ παρὰ [τοῦ] θεοῦ ἐξῆλθον.
28 מֵאֵת הָאָב יָצָאתִי וָאָבֹא לָעוֹלָם אָשׁוּבָה אֶעֱזֹב אֶת־הָעוֹלָם וְאֵלֵךְ אֶל־אָבִי	28 ἐξῆλθον παρὰ τοῦ πατρὸς καὶ ἐλήλυθα εἰς τὸν κόσμον· πάλιν ἀφίημι τὸν κόσμον καὶ πορεύομαι πρὸς τὸν πατέρα.
29 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו הִנֵּה כָעֵת בָּרוּר תְּמַלֵּל וְלֹא תִמְשֹׁל מָשָׁל	29 Λέγουσιν οἱ μαθηταὶ αὐτοῦ· ἴδε νῦν ἐν παρρησίᾳ λαλεῖς καὶ παροιμίαν οὐδεμίαν λέγεις.
30 עַתָּה יָדַעְנוּ כִּי־כֹל יָדַעְתָּ וְלֹא תִצְטָרֵךְ כִּי יִשְׁאָלְךָ אִישׁ בָּזֹאת נַאֲמִין כִּי מֵאֵת אֱלֹהִים יָצָאתָ	30 νῦν οἴδαμεν ὅτι οἶδας πάντα καὶ οὐ χρείαν ἔχεις ἵνα τίς σε ἐρωτᾷ· ἐν τούτῳ πιστεύομεν ὅτι ἀπὸ θεοῦ ἐξῆλθες.
31 וַיַּעַן אֹתָם יֵשׁוּעַ עַתָּה תַאֲמִינוּ	31 ἀπεκρίθη αὐτοῖς Ἰησοῦς· ἄρτι πιστεύετε;
32 הִנֵּה שָׁעָה בָאָה וְעַתָּה זֶה הִגִּיעָה וּנְפֹצוֹתֶם אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ וְאֹתִי תַעַזְבוּ לְבַדִּי וְאֵינֶנִּי לְבַדִּי כִּי אָבִי עִמָּדִי	32 ἰδοὺ ἔρχεται ὥρα καὶ ἐλήλυθεν ἵνα σκορπισθῆτε ἕκαστος εἰς τὰ ἴδια κἀμὲ μόνον ἀφῆτε· καὶ οὐκ εἰμὶ μόνος, ὅτι ὁ πατὴρ μετ’ ἐμοῦ ἐστιν.
33 אֶת־אֵלֶּה דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם לְמַעַן בִּי יִהְיֶה־לָכֶם שָׁלוֹם בָּעוֹלָם צָרָה תָבוֹא עֲלֵיכֶם אַךְ־יַאֲמֵץ לְבַבְכֶם אֲנִי נִצַּחְתִּי אֶת־הָעוֹלָם	33 Ταῦτα λελάληκα ὑμῖν ἵνα ἐν ἐμοὶ εἰρήνην ἔχητε. ἐν τῷ κόσμῳ θλῖψιν ἔχετε· ἀλλὰ θαρσεῖτε, ἐγὼ νενίκηκα τὸν κόσμον.