Lettera agli Efesini - מכתב לאפסים 13

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	KING JAMES BIBLE
1 וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים בָּעֵת הַהִיא וַיַּגִּידוּ לוֹ עַל־דְּבַר הַגְּלִילִים אֲשֶׁר פִּילָטוֹס עֵרַב דָּמָם עִם־זִבְחֵיהֶם	1 There were present at that season some that told him of the Galilaeans, whose blood Pilate had mingled with their sacrifices.
2 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַחשְׁבִים אַתֶּם כִּי הַגְּלִילִים הָאֵלֶּה הָיוּ חַטָּאִים מִכָּל־אַנְשֵׁי הַגָּלִיל עַל־אֲשֶׁר־בָּאָה כָזֹאת עֲלֵיהֶם	2 And Jesus answering said unto them, Suppose ye that these Galilaeans were sinners above all the Galilaeans, because they suffered such things?
3 לֹא כִּי־אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אִם־לֹא תָשׁוּבוּ תֹּאבְדוּ כֻלְּכֶם גַּם־אַתֶּם	3 I tell you, Nay: but, except ye repent, ye shall all likewise perish.
4 אוֹ שְׁמֹנָה הֶעָשָׂר הָהֵם אֲשֶׁר נָפַל עֲלֵיהֶם הַמִּגְדָּל בְּשִׁלֹּחַ וַיְמִיתֵם הַחשְׁבִים אַתֶּם כִּי־הָיוּ אֲשֵׁמִים מִכָּל־הָאֲנָשִׁים הַיּשְׁבִים בִּירוּשָׁלָיִם	4 Or those eighteen, upon whom the tower in Siloam fell, and slew them, think ye that they were sinners above all men that dwelt in Jerusalem?
5 לֹא כִּי־אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אִם־לֹא תָשׁוּבוּ תֹּאבְדוּ כֻלְּכֶם גַּם־אַתֶּם	5 I tell you, Nay: but, except ye repent, ye shall all likewise perish.
6 וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אִישׁ אֶחָד הָיְתָה־לּוֹ תְאֵנָה נְטוּעָה בְכַרְמוֹ וַיָּבֹא לְבַקֶּשׁ־בָּהּ פְּרִי וְלֹא מָצָא	6 He spake also this parable; A certain man had a fig tree planted in his vineyard; and he came and sought fruit thereon, and found none.
7 וַיֹּאמֶר אֶל־הַכֹּרֵם הִנֵּה־זֶה שָׁלשׁ שָׁנִים אָנֹכִי בָא לְבַקֵּשׁ פְּרִי בַּתְּאֵנָה הַזֹּאת וְאֵינֶנִּי מוֹצֵא גַּדַּע אוֹתָהּ לָמָּה־זֶּה תַשְׁחִית אֵת הָאֲדָמָה	7 Then said he unto the dresser of his vineyard, Behold, these three years I come seeking fruit on this fig tree, and find none: cut it down; why cumbereth it the ground?
8 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי הַנִּיחָה אֹתָהּ עוֹד הַשָּׁנָה הַזֹּאת עַד כִּי־אֶעֱדֹר וְשַׂמְתִּי דֹמֶן סְבִיבוֹתֶיהָ	8 And he answering said unto him, Lord, let it alone this year also, till I shall dig about it, and dung it:
9 אוּלַי־תַּעֲשֶׂה פֶרִי וְאִם־לֹא בַּשָּׁנָה הַבָּאָה תְּגַדְּעֶנָּה	9 And if it bear fruit, well: and if not, then after that thou shalt cut it down.
10 וַיְהִי הוּא מְלַמֵּד בַּשַּׁבָּת בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת	10 And he was teaching in one of the synagogues on the sabbath.
11 וְהִנֵּה אִשָּׁה טְעוּנַת רוּחַ־חֳלִי כִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֶה שָׁנָה וַתְּהִי כְפוּפָה וְלֹא יָכְלָה לָקוּם קוֹמָה זְקוּפָה	11 And, behold, there was a woman which had a spirit of infirmity eighteen years, and was bowed together, and could in no wise lift up herself.
12 וַיְהִי בִּרְאוֹת אֹתָהּ יֵשׁוּעַ וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמֶר לָהּ אִשָּׁה הֵחָלְצִי מֵחָלְיֵךְ	12 And when Jesus saw her, he called her to him, and said unto her, Woman, thou art loosed from thine infirmity.
13 וַיָּשֶׂם אֶת־יָדָיו עָלֶיהָ וּכְרֶגַע קָמָה וַתִּתְעוֹדָד וַתְּשַׁבַּח אֶת־הָאֱלֹהִים	13 And he laid his hands on her: and immediately she was made straight, and glorified God.
14 וַיִּכְעַס רֹאשׁ הַכְּנֵסֶת עַל־אֲשֶׁר רִפָּא יֵשׁוּעַ בַּשַּׁבָּת וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל־הָעָם שֵׁשֶׁת יָמִים הֵם אֲשֶׁר תֵּעָשֶׂה בָהֶם מְלָאכָה לָכֵן בָּאֵלֶּה בֹּאוּ וְהֵרָפְאוּ וְלֹא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת	14 And the ruler of the synagogue answered with indignation, because that Jesus had healed on the sabbath day, and said unto the people, There are six days in which men ought to work: in them therefore come and be healed, and not on the sabbath day.
15 וַיַּעַן הָאָדוֹן וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶחָנֵף אִישׁ אִישׁ מִכֶּם הֲלֹא יַתִּיר בַּשַּׁבָּת אֶת־שׁוֹרוֹ אוֹ אֶת־חֲמֹרוֹ מִן־הָאֵבוּס וְיוֹלִיכֵהוּ לְהַשְׁקֹתוֹ	15 The Lord then answered him, and said, Thou hypocrite, doth not each one of you on the sabbath loose his ox or his ass from the stall, and lead him away to watering?
16 וְזֹאת אֲשֶׁר הִיא בַּת־אַבְרָהָם וַאֲשֶׁר הַשָּׂטָן אֲסָרָהּ זֶה שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה הֲלֹא תֻתַּר מִמּוֹסְרוֹתֶיהָ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת	16 And ought not this woman, being a daughter of Abraham, whom Satan hath bound, lo, these eighteen years, be loosed from this bond on the sabbath day?
17 וַיְהִי כְּאָמְרוֹ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִכְלְמוּ כָּל־מִתְקוֹמְמָיו וַיִּשְׂמַח כָּל־הָעָם עַל־כָּל־הַנִּפְלָאוֹת הַנַּעֲשׂוֹת עַל־יָדוֹ	17 And when he had said these things, all his adversaries were ashamed: and all the people rejoiced for all the glorious things that were done by him.
18 וַיֹּאמַר לְמָה דוֹמָה מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְאֶל־מָה אַמְשִׁילֶנָּה	18 Then said he, Unto what is the kingdom of God like? and whereunto shall I resemble it?
19 דּוֹמָה הִיא לְגַרְגֵּר שֶׁל־חַרְדָּל אֲשֶׁר לְקָחוֹ אִישׁ וַיְשִׂימֵהוּ בְגַנּוֹ וַיִּצְמַח וַיְהִי לְעֵץ גָּדוֹל וְעוֹף הַשָּׁמַיִם יְקַנֵּן בַּעֲנָפָיו	19 It is like a grain of mustard seed, which a man took, and cast into his garden; and it grew, and waxed a great tree; and the fowls of the air lodged in the branches of it.
20 וַיֹּאמֶר עוֹד אֶל־מָה אֲדַמֶּה אֵת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	20 And again he said, Whereunto shall I liken the kingdom of God?
21 דּוֹמָה הִיא לִשְׂאֹר אֲשֶׁר לְקָחַתּוּ אִשָּׁה וַתִּטְמְנֵהוּ בִּשְׁלשׁ סְאִים קֶמַח עַד כִּי־יֶחְמַץ כֻּלּוֹ	21 It is like leaven, which a woman took and hid in three measures of meal, till the whole was leavened.
22 וַיַּעֲבֹר בֶּעָרִים וּבַכְּפָרִים עָבוֹר וְלַמֵּד וַיָּשֶׂם אֶת־דַּרְכּוֹ לָבוֹא יְרוּשָׁלָיִם	22 And he went through the cities and villages, teaching, and journeying toward Jerusalem.
23 וַיִּשְׁאָלֵהוּ אִישׁ לֵאמֹר אֲדֹנֵינוּ הַמְעַט הֵם הַנּוֹשָׁעִים	23 Then said one unto him, Lord, are there few that be saved? And he said unto them,
24 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הִתְאַמְּצוּ לָבוֹא בַּפֶּתַח הַצָּר כִּי־אֹמֵר אֲנִי לָכֶם רַבִּים יְבַקְשׁוּ לָבוֹא וְלֹא יוּכָלוּ	24 Strive to enter in at the strait gate: for many, I say unto you, will seek to enter in, and shall not be able.
25 וְהָיָה מִיּוֹם אֲשֶׁר יָקוּם בַּעַל הַבַּיִת וְסָגַר אֶת־הַדָּלֶת וְתָחֵלּוּ לַעֲמֹד בַּחוּץ וְלִדְפֹּק עַל־הַדֶּלֶת לֵאמֹר אֲדֹנֵינוּ אֲדֹנֵינוּ פְּתַח־לָנוּ וְעָנָה וְאָמַר אֲלֵיכֶם אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֶתְכֶם מֵאַיִן אַתֶּם	25 When once the master of the house is risen up, and hath shut to the door, and ye begin to stand without, and to knock at the door, saying, Lord, Lord, open unto us; and he shall answer and say unto you, I know you not whence ye are:
26 אָז תָּחֵלּוּ לֵאמֹר אָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ לְפָנֶיךָ וּבִרְחֹבוֹתֵינוּ לִמָּדְתָּ	26 Then shall ye begin to say, We have eaten and drunk in thy presence, and thou hast taught in our streets.
27 וְיֹאמַר אֲנִי אֹמֵר לָכֶם אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֶתְכֶם מֵאַיִן אַתֶּם סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל־פֹּעֲלֵי הָאָוֶן	27 But he shall say, I tell you, I know you not whence ye are; depart from me, all ye workers of iniquity.
28 וְשָׁם תִּהְיֶה הַיְלָלָה וַחֲרֹק הַשִּׁנָּיִם כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת־אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב וְאֶת־כָּל־הַנְּבִיאִים בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְאַתֶּם מְגֹרָשִׁים הַחוּצָה	28 There shall be weeping and gnashing of teeth, when ye shall see Abraham, and Isaac, and Jacob, and all the prophets, in the kingdom of God, and you yourselves thrust out.
29 וְיָבֹאוּ מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב וּמִצָּפוֹן וּמִדָּרוֹם וְיָסֵבּוּ בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים	29 And they shall come from the east, and from the west, and from the north, and from the south, and shall sit down in the kingdom of God.
30 וְהִנֵּה יֵשׁ אַחֲרוֹנִים אֲשֶׁר יִהְיוּ רִאשׁוֹנִים וְרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר יִהְיוּ אַחֲרוֹנִים	30 And, behold, there are last which shall be first, and there are first which shall be last.
31 בַּיּוֹם הַהוּא נִגְּשׁוּ מִן־הַפְּרוּשִׁים וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו צֵא וְלֵךְ מִזֶּה כִּי הוֹרְדוֹס מְבַקֵּשׁ לְהָרְגֶךָ	31 The same day there came certain of the Pharisees, saying unto him, Get thee out, and depart hence: for Herod will kill thee.
32 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ וְאִמְרוּ אֶל־הַשּׁוּעָל הַזֶּה הִנְנִי מְגָרֵשׁ שֵׁדִים וּפֹעֵל רְפוּאוֹת הַיּוֹם וּמָחָר וּבַשְּׁלִישִׁי אָבֹא עַד־קִצִּי	32 And he said unto them, Go ye, and tell that fox, Behold, I cast out devils, and I do cures to day and to morrow, and the third day I shall be perfected.
33 אֲבָל הָלוֹךְ אֵלֵךְ הַיּוֹם וּמָחָר וּמִמָּחֳרָתוֹ כִּי לֹא־יִתָּכֵן אֲשֶׁר יֹאבַד נָבִיא מִחוּץ לִירוּשָׁלָיִם	33 Nevertheless I must walk to day, and to morrow, and the day following: for it cannot be that a prophet perish out of Jerusalem.
34 יְרוּשָׁלַיִם יְרוּשָׁלַיִם הַהֹרֶגֶת אֶת־הַנְּבִיאִים וְהַסֹּקֶלֶת אֶת־הַנִּשְׁלָחִים אֵלֶיהָ כַּמֶּה פְעָמִים חָפַצְתִּי לְקַבֵּץ אֶת־בָּנַיִךְ כַּאֲשֶׁר תְּקַבֵּץ הַתַּרְנְגֹלֶת אֶת־אֶפְרוֹחֶיהָ תַּחַת כְּנָפֶיהָ וְאַתֶּם לֹא אֲבִיתֶם	34 O Jerusalem, Jerusalem, which killest the prophets, and stonest them that are sent unto thee; how often would I have gathered thy children together, as a hen doth gather her brood under her wings, and ye would not!
35 הִנֵּה בֵיתְכֶם יֵעָזֵב לָכֶם שָׁמֵם וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי־רָאֹה לֹא תִרְאוּנִי עַד־בּוֹא הָעֵת אֲשֶׁר תֹּאמְרוּ בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָֹה	35 Behold, your house is left unto you desolate: and verily I say unto you, Ye shall not see me, until the time come when ye shall say, Blessed is he that cometh in the name of the Lord.