Yermĭyahu ( ירמיהו) - Geremia 29

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 אִישׁ תֹּוכָחֹות מַקְשֶׁה־עֹרֶף פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא	1 Viro qui corripientem dura cervice contemnit, repentinus ei superveniet interitus, et eum sanitas non sequetur.
2 בִּרְבֹות צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם	2 In multiplicatione justorum lætabitur vulgus ; cum impii sumpserint principatum, gemet populus.
3 אִישׁ־אֹהֵב חָכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו וְרֹעֶה זֹונֹות יְאַבֶּד־הֹון	3 Vir qui amat sapientiam lætificat patrem suum ; qui autem nutrit scorta perdet substantiam.
4 מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמֹות יֶהֶרְסֶנָּה	4 Rex justus erigit terram ; vir avarus destruet eam.
5 גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל־רֵעֵהוּ רֶשֶׁת פֹּורֵשׂ עַל־פְּעָמָיו	5 Homo qui blandis fictisque sermonibus loquitur amico suo rete expandit gressibus ejus.
6 בְּפֶשַׁע אִישׁ רָע מֹוקֵשׁ וְצַדִּיק יָרוּן וְשָׂמֵחַ	6 Peccantem virum iniquum involvet laqueus, et justus laudabit atque gaudebit.
7 יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים רָשָׁע לֹא־יָבִין דָּעַת	7 Novit justus causam pauperum ; impius ignorat scientiam.
8 אַנְשֵׁי לָצֹון יָפִיחוּ קִרְיָה וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף	8 Homines pestilentes dissipant civitatem ; sapientes vero avertunt furorem.
9 אִישׁ־חָכָם נִשְׁפָּט אֶת־אִישׁ אֱוִיל וְרָגַז וְשָׂחַק וְאֵין נָחַת	9 Vir sapiens si cum stulto contenderit, sive irascatur, sive rideat, non inveniet requiem.
10 אַנְשֵׁי דָמִים יִשְׂנְאוּ־תָם וִישָׁרִים יְבַקְשׁוּ נַפְשֹׁו	10 Viri sanguinum oderunt simplicem ; justi autem quærunt animam ejus.
11 כָּל־רוּחֹו יֹוצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחֹור יְשַׁבְּחֶנָּה	11 Totum spiritum suum profert stultus ; sapiens differt, et reservat in posterum.
12 מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל־דְּבַר־שָׁקֶר כָּל־מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים	12 Princeps qui libenter audit verba mendacii, omnes ministros habet impios.
13 רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ מֵאִיר־עֵינֵי שְׁנֵיהֶם יְהוָה	13 Pauper et creditor obviaverunt sibi : utriusque illuminator est Dominus.
14 מֶלֶךְ שֹׁופֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים כִּסְאֹו לָעַד יִכֹּון	14 Rex qui judicat in veritate pauperes, thronus ejus in æternum firmabitur.
15 שֵׁבֶט וְתֹוכַחַת יִתֵּן חָכְמָה וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמֹּו	15 Virga atque correptio tribuit sapientiam ; puer autem qui dimittitur voluntati suæ confundit matrem suam.
16 בִּרְבֹות רְשָׁעִים יִרְבֶּה־פָּשַׁע וְצַדִּיקִים בְּמַפַּלְתָּם יִרְאוּ	16 In multiplicatione impiorum multiplicabuntur scelera, et justi ruinas eorum videbunt.
17 יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ׃ פ	17 Erudi filium tuum, et refrigerabit te, et dabit delicias animæ tuæ.
18 בְּאֵין חָזֹון יִפָּרַע עָם וְשֹׁמֵר תֹּורָה אַשְׁרֵהוּ	18 Cum prophetia defecerit, dissipabitur populus ; qui vero custodit legem beatus est.
19 בִּדְבָרִים לֹא־יִוָּסֶר עָבֶד כִּי־יָבִין וְאֵין מַעֲנֶה	19 Servus verbis non potest erudiri, quia quod dicis intelligit, et respondere contemnit.
20 חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ	20 Vidisti hominem velocem ad loquendum ? stultitia magis speranda est quam illius correptio.
21 מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדֹּו וְאַחֲרִיתֹו יִהְיֶה מָנֹון	21 Qui delicate a pueritia nutrit servum suum postea sentiet eum contumacem.
22 אִישׁ־אַף יְגָרֶה מָדֹון וּבַעַל חֵמָה רַב־פָּשַׁע	22 Vir iracundus provocat rixas, et qui ad indignandum facilis est erit ad peccandum proclivior.
23 גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל־רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבֹוד	23 Superbum sequitur humilitas, et humilem spiritu suscipiet gloria.
24 חֹולֵק עִם־גַּנָּב שֹׂונֵא נַפְשֹׁו אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד	24 Qui cum fure participat odit animam suam ; adjurantem audit, et non indicat.
25 חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מֹוקֵשׁ וּבֹוטֵחַ בַּיהוָה יְשֻׂגָּב	25 Qui timet hominem cito corruet ; qui sperat in Domino sublevabitur.
26 רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי־מֹושֵׁל וּמֵיְהוָה מִשְׁפַּט־אִישׁ	26 Multi requirunt faciem principis, et judicium a Domino egreditur singulorum.
27 תֹּועֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל וְתֹועֲבַת רָשָׁע יְשַׁר־דָּרֶךְ׃ פ	27 Abominantur justi virum impium, et abominantur impii eos qui in recta sunt via. Verbum custodiens filius extra perditionem erit.
28 כִּי עַל־כֵּן שָׁלַח אֵלֵינוּ בָּבֶל לֵאמֹר אֲרֻכָּה הִיא בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנֹּות וְאִכְלוּ אֶת־פְּרִיהֶן
29 וַיִּקְרָא צְפַנְיָה הַכֹּהֵן אֶת־הַסֵּפֶר הַזֶּה בְּאָזְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא׃ פ
30 וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר
31 שְׁלַח עַל־כָּל־הַגֹּולָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל־שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי יַעַן אֲשֶׁר נִבָּא לָכֶם שְׁמַעְיָה וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּיו וַיַּבְטַח אֶתְכֶם עַל־שָׁקֶר
32 לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה הִנְנִי פֹקֵד עַל־שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי וְעַל־זַרְעֹו לֹא־יִהְיֶה לֹו אִישׁ ׀ יֹושֵׁב ׀ בְּתֹוךְ־הָעָם הַזֶּה וְלֹא־יִרְאֶה בַטֹּוב אֲשֶׁר־אֲנִי עֹשֶׂה־לְעַמִּי נְאֻם־יְהוָה כִּי־סָרָה דִבֶּר עַל־יְהוָה׃ ס