Isaiah (ישעיה) - Isaia 141

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 מִזְמֹור לְדָוִד יְהוָה קְרָאתִיךָ חוּשָׁה לִּי הַאֲזִינָה קֹולִי בְּקָרְאִי־לָךְ	1 Intellectus David, cum esset in spelunca, oratio.
2 תִּכֹּון תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת־עָרֶב	2 Voce mea ad Dominum clamavi, voce mea ad Dominum deprecatus sum.
3 שִׁיתָה יְהוָה שָׁמְרָה לְפִי נִצְּרָה עַל־דַּל שְׂפָתָי	3 Effundo in conspectu ejus orationem meam, et tribulationem meam ante ipsum pronuntio :
4 אַל־תַּט־לִבִּי לְדָבָר ׀ רָע לְהִתְעֹולֵל עֲלִלֹות ׀ בְּרֶשַׁע אֶת־אִישִׁים פֹּעֲלֵי־אָוֶן וּבַל־אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם	4 in deficiendo ex me spiritum meum, et tu cognovisti semitas meas. In via hac qua ambulabam absconderunt laqueum mihi.
5 יֶהֶלְמֵנִי־צַדִּיק ׀ חֶסֶד וְיֹוכִיחֵנִי שֶׁמֶן רֹאשׁ אַל־יָנִי רֹאשִׁי כִּי־עֹוד וּתְפִלָּתִי בְּרָעֹותֵיהֶם	5 Considerabam ad dexteram, et videbam, et non erat qui cognosceret me : periit fuga a me, et non est qui requirat animam meam.
6 נִשְׁמְטוּ בִידֵי־סֶלַע שֹׁפְטֵיהֶם וְשָׁמְעוּ אֲמָרַי כִּי נָעֵמוּ	6 Clamavi ad te, Domine ; dixi : Tu es spes mea, portio mea in terra viventium.
7 כְּמֹו פֹלֵחַ וּבֹקֵעַ בָּאָרֶץ נִפְזְרוּ עֲצָמֵינוּ לְפִי שְׁאֹול	7 Intende ad deprecationem meam, quia humiliatus sum nimis. Libera me a persequentibus me, quia confortati sunt super me.
8 כִּי אֵלֶיךָ ׀ יְהוִה אֲדֹנָי עֵינָי בְּכָה חָסִיתִי אַל־תְּעַר נַפְשִׁי	8 Educ de custodia animam meam ad confitendum nomini tuo ; me exspectant justi donec retribuas mihi.
9 שָׁמְרֵנִי מִידֵי פַח יָקְשׁוּ לִי וּמֹקְשֹׁות פֹּעֲלֵי אָוֶן
10 יִפְּלוּ בְמַכְמֹרָיו רְשָׁעִים יַחַד אָנֹכִי עַד־אֶעֱבֹור