Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 16

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 וַיַּעַן אִיֹּוב וַיֹּאמַר	1 Respondens autem Iob dixit:
2 שָׁמַעְתִּי כְאֵלֶּה רַבֹּות מְנַחֲמֵי עָמָל כֻּלְּכֶם	2 “ Audivi frequenter talia! onsolatores molesti omnes vos estis.
3 הֲקֵץ לְדִבְרֵי־רוּחַ אֹו מַה־יַּמְרִיצְךָ כִּי תַעֲנֶה	3 Numquid habebunt finem verba ventosa, aut quid te exacerbat, ut respondeas?
4 גַּם ׀ אָנֹכִי כָּכֶם אֲדַבֵּרָה לוּ־יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים וְאָנִיעָה עֲלֵיכֶם בְּמֹו רֹאשִׁי	4 Poteram et ego similia vestri loqui, si esset anima vestra pro anima mea! Concinnarem super vos sermones et moverem caput meum super vos.
5 אֲאַמִּצְכֶם בְּמֹו־פִי וְנִיד שְׂפָתַי יַחְשֹׂךְ	5 Roborarem vos ore meo et motum labiorum meorum non cohiberem.
6 אִם־אֲדַבְּרָה לֹא־יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי וְאַחְדְּלָה מַה־מִנִּי יַהֲלֹךְ	6 Si locutus fuero, non quiescet dolor meus et, si tacuero, non recedet a me;
7 אַךְ־עַתָּה הֶלְאָנִי הֲשִׁמֹּותָ כָּל־עֲדָתִי	7 nunc autem defatigavit me dolor meus, et tu vastasti omnem coetum meum.
8 וַתִּקְמְטֵנִי לְעֵד הָיָה וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי בְּפָנַי יַעֲנֶה	8 Rugae meae testimonium dicunt contra me; et suscitatur falsiloquus adversus faciem meam contradicens mihi,
9 אַפֹּו טָרַף ׀ וַיִּשְׂטְמֵנִי חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו צָרִי ׀ יִלְטֹושׁ עֵינָיו לִי	9 Ira eius discerpsit me et adversata est mihi, et infremuit contra me dentibus suis. Hostis meus acuit oculos suos in me.
10 פָּעֲרוּ עָלַי ׀ בְּפִיהֶם בְּחֶרְפָּה הִכּוּ לְחָיָי יַחַד עָלַי יִתְמַלָּאוּן	10 Aperuerunt super me ora sua et exprobrantes percusserunt maxillam meam, simul conferti contra me.
11 יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל וְעַל־יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי	11 Concludit me Deus apud iniquum et manibus impiorum me tradit.
12 שָׁלֵו הָיִיתִי ׀ וַיְפַרְפְּרֵנִי וְאָחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי וַיְקִימֵנִי לֹו לְמַטָּרָה	12 Ego, ille quondam tranquillus, repente contritus sum. Tenuit cervicem meam, confregit me et posuit me sibi quasi in signum.
13 יָסֹבּוּ עָלַי ׀ רַבָּיו יְפַלַּח כִּלְיֹותַי וְלֹא יַחְמֹול יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי	13 Circumdedit me lanceis suis, scidit lumbos meos, non pepercit et effudit in terra iecur meum.
14 יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל־פְּנֵי־פָרֶץ יָרֻץ עָלַי כְּגִבֹּור	14 Dirupit me rumpens et diruens, irruit in me quasi gigas.
15 שַׂק תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי	15 Saccum consui super cutem meam et dimisi in terram cornu meum.
16 פָּנַי [חֳמַרְמְרָה כ] (חֳמַרְמְרוּ ק) מִנִּי־בֶכִי וְעַל עַפְעַפַּי צַלְמָוֶת	16 Facies mea rubuit a fletu, et palpebrae meae caligaverunt;
17 עַל לֹא־חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה	17 attamen absque iniquitate manus meae, cum haberem mundas preces.
18 אֶרֶץ אַל־תְּכַסִּי דָמִי וְאַל־יְהִי מָקֹום לְזַעֲקָתִי	18 Terra, ne operias sanguinem meum, neque inveniat in te locum latendi clamor meus.
19 גַּם־עַתָּה הִנֵּה־בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרֹומִים	19 Ecce enim in caelo testis meus, et conscius meus in excelsis.
20 מְלִיצַי רֵעָי אֶל־אֱלֹוהַ דָּלְפָה עֵינִי	20 Interpretes mei sunt cogitationes meae: ad Deum stillat oculus meus.
21 וְיֹוכַח לְגֶבֶר עִם־אֱלֹוהַּ וּבֶן־אָדָם לְרֵעֵהוּ	21 Atque utinam sic iudicaretur vir cum Deo, sicut iudicatur filius hominis cum collega suo.
22 כִּי־שְׁנֹות מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ וְאֹרַח לֹא־אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ	22 Ecce enim breves anni transeunt, et semitam, per quam non revertar, ambulo.