M'lakhim (מלכים) - 1 Re 21

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כֶּרֶם הָיָה לְנָבֹות הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרֹון	1 Nabot de Yizréel avait une vigne juste à côté du palais d’Akab, roi de Samarie.
2 וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל־נָבֹות ׀ לֵאמֹר ׀ תְּנָה־לִּי אֶת־כַּרְמְךָ וִיהִי־לִי לְגַן־יָרָק כִּי הוּא קָרֹוב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טֹוב מִמֶּנּוּ אִם טֹוב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה־לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה	2 Akab dit à Nabot: “Ta vigne est à côté de mon palais, donne-la moi pour que j’en fasse un jardin potager. À la place je te donnerai une vigne meilleure, ou si tu préfères, je te la paierai au prix qu’elle vaut.”
3 וַיֹּאמֶר נָבֹות אֶל־אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיהוָה מִתִּתִּי אֶת־נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ	3 Nabot répondit à Akab: “Que Yahvé me garde d’abandonner l’héritage de mes pères!”
4 וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל־בֵּיתֹו סַר וְזָעֵף עַל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלָיו נָבֹות הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר לֹא־אֶתֵּן לְךָ אֶת־נַחֲלַת אֲבֹותָי וַיִּשְׁכַּב עַל־מִטָּתֹו וַיַּסֵּב אֶת־פָּנָיו וְלֹא־אָכַל לָחֶם	4 Akab rentra chez lui découragé et de très mauvaise humeur pour cette réponse de Nabot de Yizréel: “Je ne céderai pas l’héritage de mes pères.” Il se coucha sur son lit, tourna la tête contre le mur et refusa de manger.
5 וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתֹּו וַתְּדַבֵּר אֵלָיו מַה־זֶּה רוּחֲךָ סָרָה וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם	5 Jézabel, sa femme, vint le trouver et lui dit: “Pourquoi fais-tu cette tête-là? Pourquoi ne manges-tu pas?”
6 וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ כִּי־אֲדַבֵּר אֶל־נָבֹות הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לֹו תְּנָה־לִּי אֶת־כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף אֹו אִם־חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה־לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו וַיֹּאמֶר לֹא־אֶתֵּן לְךָ אֶת־כַּרְמִי	6 Il lui répondit: “Je viens de dire à Nabot de Yizréel: Donne-moi ta vigne, je te la paierai ou, si tu préfères, je t’en donnerai une autre à la place. Mais il m’a répondu: je ne te donnerai pas ma vigne.”
7 וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתֹּו אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל־יִשְׂרָאֵל קוּם אֱכָל־לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת־כֶּרֶם נָבֹות הַיִּזְרְעֵאלִי	7 Alors sa femme Jézabel lui dit: “Te voilà bien là, roi d’Israël! Allez! Lève-toi, mange et cesse de faire cette tête. Je te donnerai, moi, la vigne de Nabot de Yizréel.”
8 וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמֹו וַתִּשְׁלַח [הַסְפָרִים כ] (סְפָרִים ק) אֶל־הַזְקֵנִים וְאֶל־הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירֹו הַיֹּשְׁבִים אֶת־נָבֹות	8 Elle écrivit au nom du roi une lettre qu’elle scella avec le cachet du roi, elle l’envoya aux anciens et aux chefs de la ville, les voisins de Nabot.
9 וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר קִרְאוּ־צֹום וְהֹושִׁיבוּ אֶת־נָבֹות בְּרֹאשׁ הָעָם	9 Voici ce que disait cette lettre: “Proclamez un jeûne et placez Nabot face au peuple.
10 וְהֹושִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי־בְלִיַּעַל נֶגְדֹּו וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וְהֹוצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת	10 Vous trouverez bien deux vauriens pour lui lancer cette accusation: Tu as maudit Dieu et le roi! Alors vous le ferez sortir et vous le tuerez à coups de pierres.”
11 וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירֹו הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירֹו כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם	11 Les gens de la ville, les anciens et les chefs qui habitaient avec Nabot, firent ce que Jézabel demandait dans la lettre qu’elle leur avait envoyée.
12 קָרְאוּ צֹום וְהֹשִׁיבוּ אֶת־נָבֹות בְּרֹאשׁ הָעָם	12 Ils proclamèrent un jeûne et ils placèrent Nabot face au peuple.
13 וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי־בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדֹּו וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת־נָבֹות נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבֹות אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת	13 Alors arrivèrent les deux vauriens, ils se placèrent devant Nabot pour témoigner contre lui et devant tout le peuple ils dirent: “Nabot a maudit Dieu et le roi!” On le fit sortir hors de la ville et on le lapida. Et Nabot mourut.
14 וַיִּשְׁלְחוּ אֶל־אִיזֶבֶל לֵאמֹר סֻקַּל נָבֹות וַיָּמֹת	14 On le fit savoir à Jézabel: “Nabot a été tué à coups de pierres.”
15 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי־סֻקַּל נָבֹות וַיָּמֹת וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל־אַחְאָב קוּם רֵשׁ אֶת־כֶּרֶם ׀ נָבֹות הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת־לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבֹות חַי כִּי־מֵת	15 Dès que Jézabel apprit la mort de Nabot, elle dit à Akab: “Lève-toi, prends la vigne de Nabot de Yizréel, celui qui ne voulait pas te la donner pour son prix; il n’y a plus de Nabot, car Nabot est mort.”
16 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבֹות וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל־כֶּרֶם נָבֹות הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתֹּו׃ ס	16 Lorsque Akab entendit que Nabot était mort, il se leva pour descendre à Yizréel et il prit possession de la vigne de Nabot.
17 וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר	17 Mais la parole de Yahvé fut adressée à Élie de Tichbé:
18 קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרֹון הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבֹות אֲשֶׁר־יָרַד שָׁם לְרִשְׁתֹּו	18 “Lève-toi, descends à la rencontre d’Akab roi d’Israël. Il est en ce moment à Samarie, il est allé à la vigne de Nabot pour en prendre possession.
19 וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה הֲרָצַחְתָּ וְגַם־יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה בִּמְקֹום אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת־דַּם נָבֹות יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת־דָּמְךָ גַּם־אָתָּה	19 Tu lui diras cette parole de Yahvé: Tu assassines, et ensuite tu prends l’héritage! Écoute donc ceci: là où les chiens ont léché le sang de Nabot, les chiens lécheront aussi ton propre sang.”
20 וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל־אֵלִיָּהוּ הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי וַיֹּאמֶר מָצָאתִי יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשֹׂות הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה	20 Akab dit à Élie: “Te voilà! mon ennemi m’a surpris!” Élie répondit: “Oui, je t’ai surpris, car tu t’es vendu pour faire ce qui est mal aux yeux de Yahvé.
21 הִנְנִי [מֵבִי כ] (מֵבִיא ק) אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל	21 Aussi vais-je faire venir le malheur sur toi. Je balaierai derrière toi, je ferai disparaître tous les mâles de la maison d’Akab, qu’ils soient esclaves ou hommes libres en Israël.
22 וְנָתַתִּי אֶת־בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן־אֲחִיָּה אֶל־הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת־יִשְׂרָאֵל	22 Puisque tu m’as mis en colère et que tu as fait pécher Israël, je rendrai ta maison semblable à la maison de Jéroboam, fils de Nabat, et à la maison de Bacha, fils d’Ahiya.”
23 וְגַם־לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת־אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל	23 Il y eut aussi une parole de Yahvé au sujet de Jézabel: “Les chiens mangeront Jézabel au pied du mur de Yizréel.
24 הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עֹוף הַשָּׁמָיִם	24 Celui de la maison d’Akab qui mourra dans la ville sera dévoré par les chiens, et celui qui mourra dans la campagne sera mangé par les oiseaux du ciel.”
25 רַק לֹא־הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשֹׂות הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֲשֶׁר־הֵסַתָּה אֹתֹו אִיזֶבֶל אִשְׁתֹּו	25 Il ne s’est trouvé vraiment personne comme Akab pour se vendre et faire ce qui est mal aux yeux de Yahvé; il faut dire que sa femme Jézabel l’y entraînait.
26 וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הֹורִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ ס	26 Il s’est conduit de façon épouvantable, il a servi les idoles comme le faisaient les Amorites que Yahvé avait chassés devant les Israélites.
27 וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם־שַׂק עַל־בְּשָׂרֹו וַיָּצֹום וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט׃ ס	27 En entendant les paroles d’Élie, Akab déchira ses vêtements, il s’habilla avec un sac et jeûna; il dormait avec son sac et marchait lentement.
28 וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר	28 Alors la parole de Yahvé fut adressée à Élie de Tichbé:
29 הֲ‍רָאִיתָ כִּי־נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי־נִכְנַע מִפָּנַי לֹא־ [אָבִי כ] (אָבִיא ק) הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנֹו אָבִיא הָרָעָה עַל־בֵּיתֹו	29 “As-tu remarqué comment Akab a fait pénitence devant moi? Puisqu’il a fait pénitence devant moi, je ne ferai pas venir le malheur durant sa vie, je le ferai venir sur sa maison durant la vie de son fils.”