Sh'muel (שמואל) - 1 Samuele 14

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ויהי היום ויאמר יונתן בן שאול אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב פלשתים אשר מעבר הלז ולאביו לא הגיד	1 Jonathan, le fils de Saül, dit au jeune homme qui portait ses armes: “Allons et passons vers le poste des Philistins qui est de l’autre côté.” Mais il ne dit rien à son père.
2 ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון אשר במגרון והעם אשר עמו כשש מאות איש	2 Or Saül siégeait à la frontière de Guibéa, sous le grenadier qui est près de l’aire, et avec lui se tenaient environ 600 hommes.
3 ואחיה בן אחטוב אחי איכבוד בן פינחס בן עלי כהן יהוה בשלו נשא אפוד והעם לא ידע כי הלך יונתן	3 Ahiya, fils d’Ahitoub, frère d’Ikabod, fils de Pinhas, fils d’Héli, qui était prêtre de Yahvé à Silo, portait l’éphod. Personne dans la troupe ne remarqua que Jonathan était parti.
4 ובין המעברות אשר בקש יונתן לעבר על מצב פלשתים שן הסלע מהעבר מזה ושן הסלע מהעבר מזה ושם האחד בוצץ ושם האחד סנה	4 De chaque côté du défilé que Jonathan cherchait à traverser pour atteindre le poste philistin, il y avait un rocher: l’un était le rocher de Bosès et l’autre s’appelait Senné.
5 השן האחד מצוק מצפון מול מכמש והאחד מנגב מול גבע	5 Le premier rocher se trouve au nord, en face de Mikmas, le second au sud face à Guéba.
6 ויאמר יהונתן אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב הערלים האלה אולי יעשה יהוה לנו כי אין ליהוה מעצור להושיע ברב או במעט	6 Jonathan dit au jeune homme qui portait ses armes: “Allons et traversons vers le poste de ces incirconcis. Peut-être Yahvé fera-t-il quelque chose pour nous, car rien n’arrête Yahvé. Qu’on soit beaucoup ou très peu, il peut toujours délivrer.”
7 ויאמר לו נשא כליו עשה כל אשר בלבבך נטה לך הנני עמך כלבבך	7 Le jeune homme répondit: “Fais à ton idée pour le mieux, je suis avec toi et tu décides.”
8 ויאמר יהונתן הנה אנחנו עברים אל האנשים ונגלינו אליהם	8 Jonathan lui dit: “Écoute, nous passerons vers ces hommes et nous nous montrerons à eux.
9 אם כה יאמרו אלינו דמו עד הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם	9 S’ils nous disent: Arrêtez-vous, attendez que nous venions!, nous resterons sur place et nous ne monterons pas vers eux.
10 ואם כה יאמרו עלו עלינו ועלינו כי נתנם יהוה בידנו וזה לנו האות	10 Mais s’ils nous disent: Montez vers nous!, nous monterons. Ce sera le signe que Yahvé les a livrés entre nos mains.”
11 ויגלו שניהם אל מצב פלשתים ויאמרו פלשתים הנה עברים יצאים מן החרים אשר התחבאו שם	11 Ils se montrèrent donc tous les deux au poste des Philistins. Ceux-ci pensèrent: “Voici des Hébreux qui sortent des trous où ils se cachaient.”
12 ויענו אנשי המצבה את יונתן ואת נשא כליו ויאמרו עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר ויאמר יונתן אל נשא כליו עלה אחרי כי נתנם יהוה ביד ישראל	12 Les hommes du poste s’adressèrent à Jonathan et au jeune homme qui portait ses armes, ils leur dirent: “Montez vers nous, nous avons quelque chose à vous apprendre.” Jonathan dit à son compagnon: “Monte derrière moi, car Yahvé les a livrés entre les mains d’Israël.”
13 ויעל יונתן על ידיו ועל רגליו ונשא כליו אחריו ויפלו לפני יונתן ונשא כליו ממותת אחריו	13 Jonathan monta en escaladant avec les mains et les pieds et son compagnon le suivit. Les Philistins tombaient devant Jonathan et son compagnon les achevait derrière lui.
14 ותהי המכה הראשנה אשר הכה יונתן ונשא כליו כעשרים איש כבחצי מענה צמד שדה	14 Jonathan et son compagnon firent là un premier massacre: une vingtaine d’hommes tombèrent sur un terrain qui mesurait à peine un arpent.
15 ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל העם המצב והמשחית חרדו גם המה ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים	15 La terreur se répandit dans le camp, dans la campagne et dans tout le peuple. Le poste et la troupe des guerriers furent saisis de peur eux aussi, la terre trembla, c’était comme une terreur venant de Dieu.
16 ויראו הצפים לשאול בגבעת בנימן והנה ההמון נמוג וילך והלם	16 Les sentinelles de Saül qui étaient à Guibéa de Benjamin virent que le camp des Philistins se dispersait de tous côtés.
17 ויאמר שאול לעם אשר אתו פקדו נא וראו מי הלך מעמנו ויפקדו והנה אין יונתן ונשא כליו	17 Alors Saül dit à ceux qui étaient avec lui: “Passez en revue le peuple et voyez qui est parti de chez nous.” On passa le peuple en revue et il ne manquait que Jonathan et le jeune homme qui portait ses armes.
18 ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים כי היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל	18 Saül dit à Ahiya: “Apporte l’éphod.” C’était lui en effet qui portait l’éphod en présence d’Israël.
19 ויהי עד דבר שאול אל הכהן וההמון אשר במחנה פלשתים וילך הלוך ורב ויאמר שאול אל הכהן אסף ידך	19 Mais pendant que Saül parlait au prêtre, la confusion allait en grandissant dans le camp des Philistins. Finalement Saül dit au prêtre: “Retire ta main.”
20 ויזעק שאול וכל העם אשר אתו ויבאו עד המלחמה והנה היתה חרב איש ברעהו מהומה גדולה מאד	20 Puis Saül et toutes les troupes se rassemblèrent et arrivèrent au lieu du combat. Il y avait là une énorme panique: ils tiraient leur épée les uns contre les autres.
21 והעברים היו לפלשתים כאתמול שלשום אשר עלו עמם במחנה סביב וגם המה להיות עם ישראל אשר עם שאול ויונתן	21 Les Hébreux qui s’étaient mis au service des Philistins et qui étaient montés avec eux au camp, se retournèrent pour se joindre aux Israélites qui étaient avec Saül et Jonathan.
22 וכל איש ישראל המתחבאים בהר אפרים שמעו כי נסו פלשתים וידבקו גם המה אחריהם במלחמה	22 Tous les Israélites qui s’étaient cachés dans la montagne d’Éphraïm se lancèrent à leur tour à la poursuite des Philistins qui s’enfuyaient devant eux.
23 ויושע יהוה ביום ההוא את ישראל והמלחמה עברה את בית און	23 Ce jour-là Yahvé donna la victoire à Israël. La bataille s’étendit au-delà de Beth-Aven.
24 ואיש ישראל נגש ביום ההוא ויאל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב ונקמתי מאיבי ולא טעם כל העם לחם	24 Au moment où les Israélites étaient serrés de tous côtés, Saül avait déclaré solennellement devant tout le peuple: “Maudit soit celui qui mangera quelque chose avant le soir, avant que j’aie tiré vengeance de mes ennemis!” Et tout le peuple était resté à jeun.
25 וכל הארץ באו ביער ויהי דבש על פני השדה	25 Or on trouva du miel sur le terrain.
26 ויבא העם אל היער והנה הלך דבש ואין משיג ידו אל פיו כי ירא העם את השבעה	26 Le peuple entra dans la forêt et vit ce miel qui coulait. Nul d’entre eux ne porta la main à sa bouche, car le peuple se rappelait la malédiction prononcée par le roi.
27 ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש וישב ידו אל פיו ותראנה עיניו	27 Mais Jonathan n’avait pas entendu le serment de son père; il avança le bout de son bâton, le plongea dans le rayon de miel et le ramena à sa bouche: ses yeux s’éclaircirent.
28 ויען איש מהעם ויאמר השבע השביע אביך את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל לחם היום ויעף העם	28 Quelqu’un de l’armée lui dit: “Ton père a déclaré solennellement devant tout le peuple: Maudit soit celui qui mangera quelque chose aujourd’hui.”
29 ויאמר יונתן עכר אבי את הארץ ראו נא כי ארו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה	29 Jonathan répondit: “Mon père a fait bien du tort au pays; regardez donc comme mes yeux se sont éclaircis depuis que j’ai goûté un peu de miel.
30 אף כי לוא אכל אכל היום העם משלל איביו אשר מצא כי עתה לא רבתה מכה בפלשתים	30 Si aujourd’hui tout le peuple avait pris sur le butin de ses ennemis de quoi manger, la défaite des Philistins aurait sûrement été plus grande.”
31 ויכו ביום ההוא בפלשתים ממכמש אילנה ויעף העם מאד	31 Ce jour-là on écrasa les Philistins de Mikmas jusqu’à Ayyalon, mais le peuple était à bout de forces.
32 ויעש העם אל שלל ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו ארצה ויאכל העם על הדם	32 Le peuple alors se jeta sur le butin, il prit du petit bétail, des bœufs, des veaux, les immola à même la terre et se mit à manger au-dessus du sang.
33 ויגידו לשאול לאמר הנה העם חטאים ליהוה לאכל על הדם ויאמר בגדתם גלו אלי היום אבן גדולה	33 On avertit Saül: “Le peuple est en train de pécher contre Yahvé: les gens mangent la viande au-dessus du sang.” Saül s’écria: “Vous êtes tous des infidèles! Roulez ici une grande pierre.”
34 ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ואכלתם ולא תחטאו ליהוה לאכל אל הדם ויגשו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו שם	34 Puis Saül ajouta: “Dispersez-vous au milieu du peuple et dites-leur que chacun amène ici son bœuf ou son mouton. Vous les immolerez et vous les mangerez, mais ne péchez pas contre Yahvé en mangeant la viande au-dessus du sang.” Chacun amena donc ce qu’il avait sous la main ce soir-là: ils firent l’immolation en ce lieu.
35 ויבן שאול מזבח ליהוה אתו החל לבנות מזבח ליהוה	35 Saül y construisit un autel à Yahvé, ce fut le premier autel qu’il lui construisit.
36 ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבזה בהם עד אור הבקר ולא נשאר בהם איש ויאמרו כל הטוב בעיניך עשה ויאמר הכהן נקרבה הלם אל האלהים	36 Saül dit encore: “Descendons à la poursuite des Philistins pendant la nuit, pillons-les jusqu’à ce que brille l’aube et ne laissons personne en vie parmi eux.” On lui répondit: “Fais à ton idée!” Le prêtre dit alors: “Il nous faut consulter Dieu.”
37 וישאל שאול באלהים הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל ולא ענהו ביום ההוא	37 Saül consulta Dieu: “Dois-je descendre à la poursuite des Philistins? Les livreras-tu entre les mains d’Israël?” Mais ce jour-là Dieu ne lui répondit pas.
38 ויאמר שאול גשו הלם כל פנות העם ודעו וראו במה היתה החטאת הזאת היום	38 Alors Saül dit: “Approchez vous tous, chefs du peuple, regardez et vérifiez en quoi a consisté le péché.
39 כי חי יהוה המושיע את ישראל כי אם ישנו ביונתן בני כי מות ימות ואין ענהו מכל העם	39 Je le jure par la vie de Yahvé qui vient de délivrer Israël: même si c’est mon fils Jonathan qui a péché, il mourra.” Dans tout le peuple nul ne lui répondit.
40 ויאמר אל כל ישראל אתם תהיו לעבר אחד ואני ויונתן בני נהיה לעבר אחד ויאמרו העם אל שאול הטוב בעיניך עשה	40 Alors il dit à tout Israël: “Vous, vous serez d’un côté, moi et mon fils Jonathan, nous nous mettrons de l’autre.” Le peuple dit à Saül: “Fais à ton idée!”
41 ויאמר שאול אל יהוה אלהי ישראל הבה תמים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו	41 Saül demanda à Yahvé: “Dieu d’Israël, pourquoi n’as-tu pas répondu à ton serviteur aujourd’hui? Si cette faute se trouve en moi ou en mon fils Jonathan, donne les Ourim. Mais si cette faute se trouve du côté de ton peuple Israël, donne les Toumim.” Jonathan et Saül furent désignés tandis que le peuple était épargné.
42 ויאמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן	42 Saül dit: “Jetez le sort entre moi et mon fils Jonathan.” Et Jonathan fut désigné.
43 ויאמר שאול אל יונתן הגידה לי מה עשיתה ויגד לו יונתן ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשר בידי מעט דבש הנני אמות	43 Alors Saül dit à Jonathan: “Dis-moi ce que tu as fait.” Jonathan répondit: “J’ai simplement goûté un peu de miel au bout du bâton que j’avais dans la main, mais je suis prêt à mourir.”
44 ויאמר שאול כה יעשה אלהים וכה יוסף כי מות תמות יונתן	44 Saül répondit: “Que Dieu me maudisse, et me maudisse encore si tu ne meurs pas, Jonathan!”
45 ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חלילה חי יהוה אם יפל משערת ראשו ארצה כי עם אלהים עשה היום הזה ויפדו העם את יונתן ולא מת	45 Mais le peuple dit à Saül: “Jonathan va-t-il mourir, lui qui a donné une si grande victoire à Israël? Il n’en est pas question! Par la vie de Yahvé, il ne tombera pas à terre un seul des cheveux de sa tête, car c’est avec Dieu qu’il a agi en ce jour.” C’est ainsi que le peuple sauva la tête de Jonathan.
46 ויעל שאול מאחרי פלשתים ופלשתים הלכו למקומם	46 Saül cessa de poursuivre les Philistins; il remonta cependant que les Philistins s’en retournaient chez eux.
47 ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל איביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע	47 Saül avait affermi sa royauté sur Israël; il combattit contre tous ses ennemis: Moab, les fils d’Ammon, Édom, les rois de Soba et les Philistins. Partout où il se tournait, il était vainqueur.
48 ויעש חיל ויך את עמלק ויצל את ישראל מיד שסהו	48 Il écrasa Amalec au cours d’une grande expédition, et il délivra Israël des attaques des pillards.
49 ויהיו בני שאול יונתן וישוי ומלכי שוע ושם שתי בנתיו שם הבכירה מרב ושם הקטנה מיכל	49 Les fils de Saül étaient Jonathan, Ichyo et Malki-Choua. Il eut deux filles, l’aînée s’appelait Mérob et la seconde Mikal.
50 ושם אשת שאול אחינעם בת אחימעץ ושם שר צבאו אבינר בן נר דוד שאול	50 La femme de Saül était Ahinoam, fille d’Ahimaas. Le chef de son armée se nommait Abner, il était fils de Ner, l’oncle de Saül.
51 וקיש אבי שאול ונר אבי אבנר בן אביאל	51 Kich, le père de Saül, et Ner, le père d’Abner, étaient fils d’Abiel. 52 Durant toute la vie de Saül on eut une guerre acharnée contre les Philistins. Chaque fois que Saül voyait un homme solide et courageux, il l’attachait à son service.
52 ותהי המלחמה חזקה על פלשתים כל ימי שאול וראה שאול כל איש גבור וכל בן חיל ויאספהו אליו