Sh'muel (שמואל) - 2 Samuele 19

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ויגד ליואב הנה המלך בכה ויתאבל על אבשלם	1 Alors le roi se troubla, il monta à la chambre haute de la porte et se mit à pleurer. Tout en marchant il parlait ainsi: “Mon fils Absalom! Mon fils! Mon fils Absalom! Pourquoi ne suis-je pas mort à ta place? Absalom, mon fils! Mon fils!”
2 ותהי התשעה ביום ההוא לאבל לכל העם כי שמע העם ביום ההוא לאמר נעצב המלך על בנו	2 On le dit à Joab: “Le roi pleure et se lamente sur Absalom.”
3 ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם במלחמה	3 Ce jour-là la victoire se changea en deuil pour tout le peuple, car tout le peuple apprit que le roi était désespéré à cause de son fils.
4 והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני	4 C’est pourquoi ce jour-là le peuple rentra sans bruit dans la ville, comme des gens qui ont fui pendant la bataille et qui rentrent tout honteux sans se faire remarquer.
5 ויבא יואב אל המלך הבית ויאמר הבשת היום את פני כל עבדיך הממלטים את נפשך היום ואת נפש בניך ובנתיך ונפש נשיך ונפש פלגשיך	5 Le roi, lui, s’était voilé la face et il criait à haute voix: “Mon fils Absalom! Absalom, mon fils! Mon fils!”
6 לאהבה את שנאיך ולשנא את אהביך כי הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים כי ידעתי היום כי לא אבשלום חי וכלנו היום מתים כי אז ישר בעיניך	6 Joab entra dans la chambre du roi et lui dit: “Aujourd’hui tu couvres de honte tous tes serviteurs. Ils t’ont sauvé la vie, la vie des tes fils et de tes filles, la vie de tes femmes et de tes concubines.
7 ועתה קום צא ודבר על לב עבדיך כי ביהוה נשבעתי כי אינך יוצא אם ילין איש אתך הלילה ורעה לך זאת מכל הרעה אשר באה עליך מנעריך עד עתה	7 Mais tu aimes ceux qui te haïssent et tu hais ceux qui t’aiment. Tu le montres bien aujourd’hui: tes serviteurs et leurs chefs ne sont rien pour toi et si aujourd’hui Absalom était en vie, et que tous nous soyons morts, tu serais très content.
8 ויקם המלך וישב בשער ולכל העם הגידו לאמר הנה המלך יושב בשער ויבא כל העם לפני המלך וישראל נס איש לאהליו	8 Maintenant lève-toi, sors et parle à tes serviteurs! Je le jure par Yahvé, si tu ne sors pas, personne ne restera près de toi cette nuit, et ce serait pour toi un plus grand malheur que tous ceux qui t’ont frappé depuis ta jeunesse jusqu’à aujourd’hui.”
9 ויהי כל העם נדון בכל שבטי ישראל לאמר המלך הצילנו מכף איבינו והוא מלטנו מכף פלשתים ועתה ברח מן הארץ מעל אבשלום	9 Alors le roi se leva et vint s’asseoir à la porte. On l’annonça à tout le peuple: “Voici, le roi est assis à la porte.” Et tout le peuple se présenta devant le roi. Tous les gens d’Israël s’étaient enfui chez eux,
10 ואבשלום אשר משחנו עלינו מת במלחמה ועתה למה אתם מחרשים להשיב את המלך	10 et dans toutes les tribus d’Israël on discutait. On disait: “C’est le roi qui nous a délivrés de la main de tous nos ennemis, c’est lui qui nous a délivrés des Philistins, et maintenant à cause d’Absalom il a dû s’enfuir du pays.
11 והמלך דוד שלח אל צדוק ואל אביתר הכהנים לאמר דברו אל זקני יהודה לאמר למה תהיו אחרנים להשיב את המלך אל ביתו ודבר כל ישראל בא אל המלך אל ביתו	11 Cet Absalom que nous avions consacré comme roi, il est mort dans la bataille, alors, ne ferez-vous rien pour ramener le roi?”
12 אחי אתם עצמי ובשרי אתם ולמה תהיו אחרנים להשיב את המלך	12 Ce que l’on disait dans tout Israël arriva aux oreilles du roi. Le roi David donna cette mission aux prêtres Sadoq et Ébyatar: “Faites passer ce message aux anciens de Juda: Pourquoi seriez-vous les derniers à faire revenir le roi chez lui?
13 ולעמשא תמרו הלוא עצמי ובשרי אתה כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב	13 N’êtes-vous pas mes frères? N’êtes-vous pas de ma chair et de mes os? Pourquoi seriez-vous les derniers à faire revenir le roi?
14 ויט את לבב כל איש יהודה כאיש אחד וישלחו אל המלך שוב אתה וכל עבדיך	14 Vous direz aussi à Amasa: N’es-tu pas de ma chair et de mes os? Que Dieu me maudisse et me maudisse encore si je ne te fais pas chef de l’armée à la place de Joab.”
15 וישב המלך ויבא עד הירדן ויהודה בא הגלגלה ללכת לקראת המלך להעביר את המלך את הירדן	15 Par ces paroles il gagna la confiance de tous les hommes de Juda, et d’un commun accord ils envoyèrent ce message au roi: “Reviens avec tous tes serviteurs.”
16 וימהר שמעי בן גרא בן הימיני אשר מבחורים וירד עם איש יהודה לקראת המלך דוד	16 Le roi revint donc. Il atteignait le Jourdain lorsque les gens de Juda arrivèrent à Guilgal, venant à la rencontre du roi pour l’aider à traverser le Jourdain.
17 ואלף איש עמו מבנימן וציבא נער בית שאול וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו אתו וצלחו הירדן לפני המלך	17 Chiméï fils de Guéra, le Benjaminite de Bahourim, descendait avec les gens de Juda au-devant du roi David,
18 ועברה העברה לעביר את בית המלך ולעשות הטוב בעינו ושמעי בן גרא נפל לפני המלך בעברו בירדן	18 amenant avec lui 1 000 hommes de la tribu de Benjamin. Siba, l’intendant de la maison de Saül, était descendu dans le Jourdain avec ses 15 fils et ses 20 serviteurs au devant du roi David,
19 ויאמר אל המלך אל יחשב לי אדני עון ואל תזכר את אשר העוה עבדך ביום אשר יצא אדני המלך מירושלם לשום המלך אל לבו	19 pour faire traverser la famille du roi, et pour toute autre chose qu’il pouvait désirer. Chiméï fils de Guéra se jeta aux pieds du roi au moment où il traversait le Jourdain.
20 כי ידע עבדך כי אני חטאתי והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף לרדת לקראת אדני המלך	20 Il dit au roi: “Que mon seigneur oublie ma faute, ne m’en garde pas rancune. Oublie le mal que ton serviteur a fait à mon seigneur le roi, le jour où il sortait de Jérusalem.
21 ויען אבישי בן צרויה ויאמר התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את משיח יהוה	21 Ton serviteur sait bien qu’il a péché, mais aujourd’hui il est venu le premier de toute la maison de Joseph pour descendre à la rencontre de mon seigneur le roi.”
22 ויאמר דוד מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן היום יומת איש בישראל כי הלוא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל	22 Abisaï fils de Sérouya prit la parole et dit: “Chiméï mérite la mort, car il a maudit le roi consacré par Yahvé.”
23 ויאמר המלך אל שמעי לא תמות וישבע לו המלך	23 Mais David répondit: “Ne vous mêlez pas de mes affaires, fils de Sérouya, vous me feriez du tort aujourd’hui si quelqu’un était mis à mort en Israël. Je sais très bien qu’aujourd’hui je suis roi de tout Israël.”
24 ומפבשת בן שאול ירד לקראת המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כבס למן היום לכת המלך עד היום אשר בא בשלום	24 Et le roi fit à Chiméï ce serment: “Tu ne mourras pas.”
25 ויהי כי בא ירושלם לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא הלכת עמי מפיבשת	25 Méribaal, le fils de Saül, était descendu lui aussi à la rencontre du roi. Depuis le jour où le roi était parti, jusqu’à ce jour où il revenait en paix, Méribaal ne s’était pas lavé les pieds ni les mains, il n’avait pas taillé sa moustache ni lavé ses vêtements.
26 ויאמר אדני המלך עבדי רמני כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך את המלך כי פסח עבדך	26 Comme il arrivait de Jérusalem au-devant du roi, le roi lui demanda: “Pourquoi n’es-tu pas venu avec moi Méribaal?”
27 וירגל בעבדך אל אדני המלך ואדני המלך כמלאך האלהים ועשה הטוב בעיניך	27 Il répondit: “Mon seigneur le roi, c’est mon serviteur qui m’a trompé. Je lui avais dit: Selle mon ânesse, je la monterai pour rejoindre le roi, car tu le sais, ton serviteur est infirme.
28 כי לא היה כל בית אבי כי אם אנשי מות לאדני המלך ותשת את עבדך באכלי שלחנך ומה יש לי עוד צדקה ולזעק עוד אל המלך	28 Et voilà qu’il m’a calomnié auprès de mon seigneur le roi. Mais mon seigneur le roi est comme l’ange de Yahvé, qu’il agisse aujourd’hui comme bon lui semble.
29 ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה	29 La famille de mon père ne pouvait rien attendre de mon seigneur le roi sinon la mort, et cependant tu m’as admis parmi ceux qui mangent à ta table. De quel droit pourrais-je encore demander quelque chose au roi?”
30 ויאמר מפיבשת אל המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדני המלך בשלום אל ביתו	30 Le roi lui dit: “Assez de discours! Toi et Siba, vous partagerez les terres.”
31 וברזלי הגלעדי ירד מרגלים ויעבר את המלך הירדן לשלחו את בירדן	31 Méribaal dit au roi: “Qu’il garde tout, puisque mon seigneur le roi est rentré chez lui en paix.”
32 וברזלי זקן מאד בן שמנים שנה והוא כלכל את המלך בשיבתו במחנים כי איש גדול הוא מאד	32 Barzillaï de Galaad était descendu de Roglim, il avait passé le Jourdain avec le roi avant de prendre congé de lui.
33 ויאמר המלך אל ברזלי אתה עבר אתי וכלכלתי אתך עמדי בירושלם	33 Or Barzillaï était très vieux, il avait 80 ans; c’est lui qui avait ravitaillé le roi alors qu’il était à Mahanayim, car c’était un homme très riche.
34 ויאמר ברזלי אל המלך כמה ימי שני חיי כי אעלה את המלך ירושלם	34 Le roi dit à Barzillaï: “Reste avec moi et je te nourrirai à Jérusalem.”
35 בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע אם יטעם עבדך את אשר אכל ואת אשר אשתה אם אשמע עוד בקול שרים ושרות ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל אדני המלך	35 Mais Barzillaï dit au roi: “Combien de jours, combien d’années me reste-t-il à vivre pour que je vienne avec le roi à Jérusalem?
36 כמעט יעבר עבדך את הירדן את המלך ולמה יגמלני המלך הגמולה הזאת	36 J’ai maintenant 80 ans et je ne distingue plus ce qui est bon et ce qui est mauvais, je n’ai plus le goût de ce que je mange ou de ce que je bois, je n’entends plus la voix des chanteurs et des chanteuses. Pourquoi donc ton serviteur serait-il encore à charge à mon seigneur le roi?
37 ישב נא עבדך ואמת בעירי עם קבר אבי ואמי והנה עבדך כמהם יעבר עם אדני המלך ועשה לו את אשר טוב בעיניך	37 Ton serviteur t’accompagnera encore un peu au-delà du Jourdain, mais pourquoi le roi me donnerait-il une telle récompense?
38 ויאמר המלך אתי יעבר כמהם ואני אעשה לו את הטוב בעיניך וכל אשר תבחר עלי אעשה לך	38 Permets-moi de retourner et de mourir dans ma ville, près du tombeau de mon père et de ma mère. Mais mon fils Kinham, ton serviteur, continuera avec mon seigneur le roi et tu feras pour lui ce qui te semblera bon.”
39 ויעבר כל העם את הירדן והמלך עבר וישק המלך לברזלי ויברכהו וישב למקמו	39 Le roi dit: “Que Kinham reste avec moi. Je ferai pour lui ce que tu voudras, et tout ce que tu me demanderas, je le ferai pour toi.”
40 ויעבר המלך הגלגלה וכמהן עבר עמו וכל עם יהודה ויעבירו את המלך וגם חצי עם ישראל	40 Tout le peuple traversa le Jourdain après le roi. Lui embrassa Barzillaï et le bénit, et celui-ci s’en retourna chez lui.
41 והנה כל איש ישראל באים אל המלך ויאמרו אל המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה ויעברו את המלך ואת ביתו את הירדן וכל אנשי דוד עמו	41 Le roi marcha vers Guilgal en compagnie de Kinham; tout le peuple de Juda accompagnait le roi, ainsi que la moitié du peuple d’Israël.
42 ויען כל איש יהודה על איש ישראל כי קרוב המלך אלי ולמה זה חרה לך על הדבר הזה האכול אכלנו מן המלך אם נשאת נשא לנו	42 C’est alors que les hommes d’Israël vinrent auprès du roi et lui dirent: “Pourquoi nos frères, les hommes de Juda, t’ont-ils enlevé avec ta famille pour te faire traverser le Jourdain, alors que tu avais là toute ta garde avec toi?”
43 ויען איש ישראל את איש יהודה ויאמר עשר ידות לי במלך וגם בדוד אני ממך ומדוע הקלתני ולא היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי ויקש דבר איש יהודה מדבר איש ישראל	43 Les hommes de Juda répondirent aux Israélites: “Le roi n’est-il pas de notre tribu? Pourquoi vous mettre en colère? Est-ce que le roi nous a donné à manger, ou quelque chose d’autre?”
	44 Les Israélites répondirent aux hommes de Juda: “Nous avons dix fois plus de droits que vous sur le roi. Pourquoi donc nous avoir méprisés? C’est nous qui avons demandé les premiers le retour de notre roi.” Mais les hommes de Juda leur répondirent durement, plus qu’eux-mêmes ne l’avaient fait.