Livre d'Esther 9

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Le treizième jour du douzième mois (le mois d’Adar), la situation se retourna. Ce jour même où l’on devait exécuter l’ordre du roi et son décret, ce jour où les ennemis des Juifs avaient pensé les exterminer, les Juifs triomphèrent de ceux qui les détestaient.	1 ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם
2 Dans toutes les provinces du royaume d’Assuérus, les Juifs se réunirent dans leurs villes pour frapper ceux qui leur voulaient du mal; personne ne put leur résister, car tous les peuples avaient peur des Juifs.	2 נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם ואיש לא עמד לפניהם כי נפל פחדם על כל העמים
3 Tous les gouverneurs de province, les chefs, les responsables et les fonctionnaires du roi, aidaient les Juifs par peur de Mardochée.	3 וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם
4 Car Mardochée était un personnage important dans le palais royal, sa renommée s’était répandue dans toutes les provinces et cet homme, Mardochée, devenait de plus en plus puissant.	4 כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות כי האיש מרדכי הולך וגדול
5 Les Juifs frappèrent à coups d’épée tous leurs ennemis; ce fut une tuerie, un massacre! Ils traitèrent comme ils le voulaient tous ceux qui les détestaient.	5 ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם
6 Dans la forteresse de Suse, les Juifs tuèrent et massacrèrent 500 hommes.	6 ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש
7 Parchandata, Dalfon, Aspata,	7 ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא
8 Porata, Adalya, Aridata,	8 ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא
9 Parmachta, Arisaï, Aridaï et Yézada,	9 ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארדי ואת ויזתא
10 les 10 fils d’Aman, fils de Hamdata, l’ennemi des Juifs, furent mis à mort; cependant les Juifs ne se livrèrent pas au pillage.	10 עשרת בני המן בן המדתא צרר היהודים הרגו ובבזה לא שלחו את ידם
11 Ce jour-là, on apprit au roi le nombre de ceux qui avaient été mis à mort dans la forteresse de Suse.	11 ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה לפני המלך
12 Le roi dit alors à la reine Esther: "Rien que dans la forteresse de Suse, les Juifs ont tué et massacré 500 hommes et les 10 fils d’Aman; que n’auront-ils fait dans les autres provinces! Mais dis-moi ce que tu veux, cela te sera accordé. As-tu une demande? Cela sera fait.”	12 ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן בשאר מדינות המלך מה עשו ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש
13 Esther lui dit: "Si le roi le veut bien, qu’il accorde aux Juifs de Suse de continuer demain comme ils ont fait aujourd’hui, selon le décret du roi, et qu’on pende à la potence les 10 fils d’Aman.”	13 ותאמר אסתר אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו על העץ
14 Le roi décida que l’on ferait ainsi. On publia un décret dans Suse, et l’on pendit les 10 fils d’Aman.	14 ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני המן תלו
15 Les Juifs de Suse se rassemblèrent le quatorzième jour du mois d’Adar et tuèrent encore dans Suse, 300 hommes, mais ils ne se livrèrent pas au pillage.	15 ויקהלו היהודיים אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובבזה לא שלחו את ידם
16 Les autres Juifs qui étaient dans les provinces du royaume, se réunirent aussi pour défendre leurs vies; ils firent le nécessaire pour être tranquilles du côté de ceux qui les détestaient, et tuèrent 75 000 de leurs ennemis; mais ils ne se livrèrent pas au pillage.	16 ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את ידם
17 Ils firent cela le treizième jour du mois d’Adar, et ils firent du quatorzième jour un jour de repos, de banquets et de fête.	17 ביום שלשה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה
18 Les Juifs qui étaient à Suse se réunirent le 13 et le 14 du mois, et ils firent du quinzième jour du mois un jour de repos, de banquets et de fête.	18 והיהודיים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה
19 C’est pour cela que les Juifs qui habitent la campagne ou les villes non fortifiées, font du quatorzième jour du mois d’Adar, un jour de réjouissance, de banquets et de fête; chacun envoie à cette occasion, des cadeaux à son prochain.	19 על כן היהודים הפרוזים הישבים בערי הפרזות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו
20 Mardochée mit tout cela par écrit et envoya des lettres à tous les Juifs des différentes provinces d’Assuérus, aux plus proches comme aux plus lointains.	20 ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים
21 Il leur ordonnait de célébrer chaque année le quatorzième et le quinzième jour du mois d’Adar.	21 לקים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה
22 Car en ces jours les Juifs s’étaient enfin débarrassés de leurs ennemis; en ce mois les larmes avaient fait place à la joie et le deuil à la fête. Ils devaient en ces jours organiser des banquets et des réjouissances, s’envoyer des cadeaux les uns aux autres et faire des offrandes pour les pauvres.	22 כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים
23 Les Juifs firent passer dans la coutume ce qu’ils avaient fait ces jours-là, comme Mardochée le leur avait ordonné.	23 וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם
24 Aman, fils de Hamdata, de la race d’Agag, l’ennemi des Juifs, avait fait le projet de les exterminer; il avait jeté le Pour, c’est-à-dire le sort, pour les détruire et les massacrer,	24 כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם
25 mais lorsque le roi l’apprit, il ordonna par un décret de faire retomber sur la tête du coupable son mauvais dessein contre les Juifs, et de le pendre avec ses fils à la potence.	25 ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אתו ואת בניו על העץ
26 À cause du mot Pour, on appelle ces jours, les Pourim. C’est pourquoi à la suite de la lettre du roi, de ce qu’ils avaient vu et de ce qui leur était arrivé,	26 על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם
27 les Juifs établirent cette règle pour eux, pour leurs descendants et pour tous ceux qui se joindraient à eux: ils célébreraient chaque année à la date fixée, sans y manquer, ces deux jours, selon la règle prescrite.	27 קימו וקבל היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה
28 Chaque génération, chaque clan, chaque province, chaque ville, devait rappeler et célébrer ces deux jours, pour que les Juifs ne les oublient jamais, pour que leur souvenir ne soit jamais effacé.	28 והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם
29 La reine Esther, fille d’Abihayil, et le Juif Mardochée, apportèrent l’appui de leur autorité à cette seconde lettre concernant les Pourim.	29 ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית
30 On envoya des lettres à tous les Juifs des 127 provinces du royaume d’Assuérus, avec des paroles de paix et d’amitié,	30 וישלח ספרים אל כל היהודים אל שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת
31 pour confirmer ces jours des Pourim, pour en rappeler la date fixée par Mardochée, le Juif, et la reine Esther, les règles établies pour eux et pour leurs descendants, ainsi que tout ce qui concerne les jeûnes et les lamentations.	31 לקים את ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצמות וזעקתם
32 Le décret d’Esther qui confirmait l’institution des Pourim fut noté dans un livre.	32 ומאמר אסתר קים דברי הפרים האלה ונכתב בספר