Deuxième livre des Rois 4

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Une des femmes des frères prophètes fit appel à Élisée: “Ton serviteur, mon mari, est mort, dit-elle, et tu sais que ton serviteur craignait Yahvé. Or un homme à qui nous devions de l’argent est venu prendre mes deux fils pour en faire ses esclaves.”	1 ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את יהוה והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים
2 Élisée lui dit: “Que puis-je faire pour toi? Dis-moi, qu’as-tu à la maison?” Elle répondit: “Ta servante n’a rien du tout à la maison, sauf une petite cruche d’huile.”	2 ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לכי בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן
3 Il lui dit: “Va demander à tous tes voisins des cruches, des cruches vides, et pas seulement quelques-unes.	3 ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנכי כלים רקים אל תמעיטי
4 Lorsque tu seras de retour, tu fermeras la porte sur toi et tes fils, tu verseras de ton huile dans toutes ces cruches, et à mesure qu’elles seront pleines, tu les mettras de côté.”	4 ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי
5 Alors elle s’en alla, elle ferma la porte sur elle et sur ses fils; ils approchaient les cruches et elle les remplissait.	5 ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגשים אליה והיא מיצקת
6 Lorsque les cruches furent remplies, elle dit à son fils: “Apportes-en encore une.” Mais il lui répondit: “Il n’y en a plus.” Et l’huile s’arrêta de couler.	6 ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן
7 Elle alla rapporter tout cela à l’homme de Dieu; il lui dit: “Va vendre l’huile et paie ta dette; ce qui restera te permettra de vivre avec tes fils.”	7 ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי ואת בניכי תחיי בנותר
8 Un jour Élisée passait à Chounem. Il y avait là une femme aisée qui insista pour qu’il reste à manger, et dès lors, chaque fois qu’il passait par là, il s’arrêtait chez elle.	8 ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל לחם
9 Elle dit à son mari: “J’ai appris que cet homme qui passe souvent chez nous est un saint homme de Dieu;	9 ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עבר עלינו תמיד
10 nous allons construire sur la terrasse une petite chambre et nous y mettrons pour lui un lit, une table, une chaise et une lampe. Et lorsqu’il passera chez nous, il pourra s’y retirer.”	10 נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה
11 Ainsi, un jour qu’il était de passage, il se retira dans la chambre haute et s’étendit.	11 ויהי היום ויבא שמה ויסר אל העליה וישכב שמה
12 Il dit à son serviteur Guéhazi: “Appelle cette bonne Chounamite! Lorsque tu l’auras appelée et qu’elle sera près de toi,	12 ויאמר אל גחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא לה ותעמד לפניו
13 tu lui diras: Tu te donnes beaucoup de mal pour nous, que pouvons-nous faire pour toi? Veux-tu que nous disions pour toi un mot au roi ou au chef de l’armée?” Mais elle répondit: “Je suis bien au milieu de mon clan.”	13 ויאמר לו אמר נא אליה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת
14 Élisée revint un jour sur le même sujet: “Alors, que peut-on faire pour elle?” Guéhazi répondit: “Elle n’a pas de fils et son mari est vieux.”	14 ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אבל בן אין לה ואישה זקן
15 Élisée dit: “Appelle-la-moi!” Le serviteur l’appela et elle vint à l’entrée de la chambre.	15 ויאמר קרא לה ויקרא לה ותעמד בפתח
16 Élisée lui dit alors: “À cette même époque l’an prochain, tu caresseras un fils.” Elle répondit: “Non, mon seigneur, tu es un homme de Dieu; ne mens pas à ta servante!”	16 ויאמר למועד הזה כעת חיה אתי חבקת בן ותאמר אל אדני איש האלהים אל תכזב בשפחתך
17 Or la femme conçut et, l’année suivante à la même époque, elle eut un fils comme Élisée l’avait annoncé.	17 ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע
18 L’enfant grandit. Un jour qu’il était allé trouver son père auprès des moissonneurs,	18 ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקצרים
19 il dit à son père: “Ma tête! Ma tête!” Le père dit au serviteur: “Porte-le vite à sa mère!”	19 ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו
20 Le serviteur l’emporta et le donna à sa mère; l’enfant resta assis sur ses genoux, puis à midi il mourut.	20 וישאהו ויביאהו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת
21 Alors elle monta le coucher sur le lit de l’homme de Dieu, puis elle ferma la porte et sortit.	21 ותעל ותשכבהו על מטת איש האלהים ותסגר בעדו ותצא
22 Elle appela son mari et lui dit: “Envoie-moi donc un des garçons avec une ânesse. Je vais courir chez l’homme de Dieu et ensuite je reviendrai.”	22 ותקרא אל אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן הנערים ואחת האתנות וארוצה עד איש האלהים ואשובה
23 Il lui demanda: “Pourquoi veux-tu aller vers lui aujourd’hui? Ce n’est pas un jour de nouvelle lune ni un sabbat.” Elle lui répondit: “Ne t’inquiète pas.”	23 ויאמר מדוע אתי הלכתי אליו היום לא חדש ולא שבת ותאמר שלום
24 Elle sella donc l’ânesse et dit au serviteur: “Allons, conduis-moi et ne m’arrête pas en chemin sauf si je te le demande.”	24 ותחבש האתון ותאמר אל נערה נהג ולך אל תעצר לי לרכב כי אם אמרתי לך
25 Elle partit donc et se rendit vers l’homme de Dieu, sur le mont Carmel. Lorsque l’homme de Dieu l’aperçut de loin, il dit à Guéhazi, son serviteur: “Voici la Chounamite.	25 ותלך ותבוא אל איש האלהים אל הר הכרמל ויהי כראות איש האלהים אתה מנגד ויאמר אל גיחזי נערו הנה השונמית הלז
26 Cours donc à sa rencontre et demande-lui: Tout va-t-il bien? Ton mari se porte-t-il bien? Et l’enfant?” Elle répondit: “Oui, bien.”	26 עתה רוץ נא לקראתה ואמר לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד ותאמר שלום
27 Mais dès qu’elle fut arrivée auprès de l’homme de Dieu sur la montagne, elle lui étreignit les pieds. Guéhazi s’approcha pour la repousser, mais l’homme de Dieu lui dit: “Laisse-la! Son cœur est rempli de tristesse, Yahvé me l’a caché et ne m’a rien fait connaître.”	27 ותבא אל איש האלהים אל ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הרפה לה כי נפשה מרה לה ויהוה העלים ממני ולא הגיד לי
28 Alors elle dit: “Est-ce moi qui avais demandé un fils à mon seigneur? Je t’avais bien dit: Ne me mens pas!”	28 ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי
29 Élisée dit à Guéhazi: “Mets ta ceinture, prends mon bâton et va! Si tu rencontres quelqu’un, ne t’arrête pas pour le saluer, et si quelqu’un te salue, ne lui réponds pas. Tu mettras mon bâton sur le visage de l’enfant.”	29 ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על פני הנער
30 Mais la mère de l’enfant lui dit: “Par la vie de Yahvé et par ta propre vie, je ne te quitterai pas.” Alors il se leva et la suivit.	30 ותאמר אם הנער חי יהוה וחי נפשך אם אעזבך ויקם וילך אחריה
31 Guéhazi avait pris de l’avance; il posa le bâton sur le visage de l’enfant, mais il n’y eut ni voix ni réponse. Il revint donc vers Élisée et lui fit savoir: “L’enfant ne s’est pas réveillé.”	31 וגחזי עבר לפניהם וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד לו לאמר לא הקיץ הנער
32 Élisée entra dans la maison; l’enfant était là, mort, couché sur son lit.	32 ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על מטתו
33 Il entra et ferma la porte sur eux deux, puis il pria Yahvé.	33 ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל יהוה
34 Il se coucha ensuite sur l’enfant, il mit sa bouche sur sa bouche, ses yeux sur ses yeux, ses mains sur ses mains; il resta là penché sur lui et la chair de l’enfant se réchauffa.	34 ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפו ויגהר עליו ויחם בשר הילד
35 Puis il redescendit dans la maison et fit quelques pas de long en large, il remonta et se pencha de nouveau sur l’enfant. Il fit ainsi sept fois. Alors l’enfant remua et il ouvrit les yeux.	35 וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו
36 Élisée appela Guéhazi; il lui dit: “Fais venir cette Chounamite.” Il l’appela et elle monta vers lui; il lui dit: “Emporte ton fils.”	36 ויקרא אל גיחזי ויאמר קרא אל השנמית הזאת ויקראה ותבוא אליו ויאמר שאי בנך
37 Elle tomba à ses pieds et se prosterna à terre, puis elle prit son fils et sortit.	37 ותבא ותפל על רגליו ותשתחו ארצה ותשא את בנה ותצא
38 Élisée revint à Guilgal, il y avait la famine dans le pays. Comme les frères prophètes étaient assis devant lui, il dit à son serviteur: “Prépare le grand chaudron et fais cuire un potage pour les frères prophètes.”	38 ואלישע שב הגלגלה והרעב בארץ ובני הנביאים ישבים לפניו ויאמר לנערו שפת הסיר הגדולה ובשל נזיד לבני הנביאים
39 L’un d’entre eux sortit dans la campagne pour ramasser des herbes, il trouva une sorte de vigne sauvage, il y cueillit des coloquintes et en remplit son vêtement. De retour, il les coupa en morceaux dans le pot où l’on préparait le potage, mais personne ne savait ce que c’était.	39 ויצא אחד אל השדה ללקט ארת וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקעת שדה מלא בגדו ויבא ויפלח אל סיר הנזיד כי לא ידעו
40 On en versa à tous ces hommes pour leur repas, mais dès qu’ils eurent goûté, ils se mirent à crier: “Homme de Dieu, la mort est dans le chaudron!” Et ils étaient incapables d’en manger.	40 ויצקו לאנשים לאכול ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו ויאמרו מות בסיר איש האלהים ולא יכלו לאכל
41 Il leur dit: “Trouvez-moi de la farine.” Il la jeta dans le chaudron, puis il ajouta: “Verse du potage à ces hommes et qu’ils mangent.” Il n’y avait plus rien de mauvais dans le chaudron.	41 ויאמר וקחו קמח וישלך אל הסיר ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בסיר
42 Un homme arriva de Baal-Chalicha; dans son sac il apportait du pain à l’homme de Dieu: 20 pains d’orge et de blé que l’on avait faits avec la farine de la nouvelle récolte. Élisée lui dit: “Donne à ces hommes pour qu’ils mangent.”	42 ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שערים וכרמל בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו
43 Mais son serviteur lui dit: “Je ne vais tout de même pas servir cela pour 100 personnes.” Il reprit: “Donne à ces gens et qu’ils mangent, car voici ce que dit Yahvé: On en mangera et il en restera.”	43 ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש ויאמר תן לעם ויאכלו כי כה אמר יהוה אכל והותר
44 Il les servit donc, ils en mangèrent et laissèrent des restes comme Yahvé l’avait dit.	44 ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו כדבר יהוה