Micà (מיכה) - Michea 35

MODERN HEBREW BIBLE	BIBBIA VOLGARE
1 ויהי דבר יהוה אלי לאמר	1 E fu fatta la parola di Dio a me, e disse:
2 בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו	2 O figliuolo d' uomo, poni la tua faccia incontro al monte Seir, e profeterai a lui, e dirai:
3 ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה	3 Questo dice lo Signore Iddio: ecco me a te, Seir; ed estenderò la mia mano sopra te, e farò te deserto e desolato.
4 עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי אני יהוה	4 E guasterò le tue cittadi, e sarai deserto; e saprai ch' io sono lo Signore.
5 יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם בעת עון קץ	5 Però che mi se' stato nimico sempiterno, e hai rinchiuso i figliuoli d' Israel nella mano del coltello nel tempo della afflizione loro, nel tempo della estrema iniquità.
6 לכן חי אני נאם אדני יהוה כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך	6 Però io vivo, dice lo Signore Iddio, però ch' io ti darò al sangue, e lo sangue ti perseguiterà; e sarai odiato col sangue, e lo sangue ti perseguiterà.
7 ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב	7 E farò lo monte di Seir desolato e deserto, e torrò da lui l'andante e lo ritornante.
8 ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם	8 E riempierò li suoi monti di corpi morti; nelli colli tuoi e nelle tue valli e nelli fossatelli cadranno li morti di coltello.
9 שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה וידעתם כי אני יהוה	9 E porrotti in sempiterne solitudini, e le tue cittadi non saranno abitate; e saprete ch' io sono Iddio Signore.
10 יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה	10 Però che hai detto: due genti e due terre saranno mie, e possederolle per eredità, conciosia cosa che vi fosse lo Signore;
11 לכן חי אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך	11 però [io vivo], dice lo Signore Iddio, però ch' io farò secondo la tua ira, e secondo lo tuo zelo, però che tu lo facesti avendoli in odio; e sarò conosciuto per loro, quando io t' averò (conosciuto e) giudicato.
12 וידעת כי אני יהוה שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה לנו נתנו לאכלה	12 E saprai ch' io sono Iddio; io udi tutti li tuoi vituperii, li quali tu hai parlato delli monti d' Israel, dicendo: deserti, ci sono dati a noi a divorare.
13 ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי	13 E levastivi suso sopra di me colla vostra bocca, e pregaste contro a me; io udii le vostre parole.
14 כה אמר אדני יהוה כשמח כל הארץ שממה אעשה לך	14 Questo dice lo Signore Iddio: rallegrandosi l'universa terra, io riducerò te in solitudine.
15 כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני יהוה	15 Sì come tu se' rallegrato sopra la ereditate d' Israel, però che fu dissipata (e guastata), così farò io a te: tu sarai disfatto (e sparpagliato), monte di Seir, e tutta la Idumea; e sapranno ch' io sono lo Signore Iddio.