Marcos 6

BIBLIA	MODERN HEBREW BIBLE
1 Salió de allí y vino a su patria, y sus discípulos le siguen.	1 ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו
2 Cuando llegó el sábado se puso a enseñar en la sinagoga. La multitud, al oírle, quedaba maravillada, y decía: «¿De dónde le viene esto? y ¿qué sabiduría es ésta que le ha sido dada? ¿Y esos milagros hechos por sus manos?	2 וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו
3 ¿No es éste el carpintero, el hijo de María y hermano de Santiago, Joset, Judas y Simón? ¿Y no están sus hermanas aquí entre nosotros?» Y se escandalizaban a causa de él.	3 הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול
4 Jesús les dijo: «Un profeta sólo en su patria, entre sus parientes y en su casa carece de prestigio».	4 ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו
5 Y no podía hacer allí ningún milagro, a excepción de unos pocos enfermos a quienes curó imponiéndoles las manos.	5 ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם
6 Y se maravilló de su falta de fe. Y recorría los pueblos del contorno enseñando.	6 ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד
7 Y llama a los Doce y comenzó a enviarlos de dos en dos, dándoles poder sobre los espíritus inmundos.	7 ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה
8 Les ordenó que nada tomasen para el camino, fuera de un bastón: ni pan, ni alforja, ni calderilla en la faja;	8 ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה
9 sino: «Calzados con sandalias y no vistáis dos túnicas».	9 רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו
10 Y les dijo: «Cuando entréis en una casa, quedaos en ella hasta marchar de allí.	10 ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם
11 Si algún lugar no os recibe y no os escuchan, marchaos de allí sacudiendo el polvo de la planta de vuestros pies, en testimonio contra ellos».	11 וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא
12 Y, yéndose de allí, predicaron que se convirtieran;	12 ויצאו ויקראו לשוב בתשובה
13 expulsaban a muchos demonios, y ungían con aceite a muchos enfermos y los curaban.	13 ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום
14 Se enteró el rey Herodes, pues su nombre se había hecho célebre. Algunos decían: «Juan el Bautista ha resucitado de entre los muertos y por eso actúan en él fuerzas milagrosas».	14 וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות
15 Otros decían: «Es Elías»; otros: «Es un profeta como los demás profetas».	15 ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים
16 Al enterarse Herodes, dijo: «Aquel Juan, a quien yo decapité, ése ha resucitado».	16 וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים
17 Es que Herodes era el que había enviado a prender a Juan y le había encadenado en la cárcel por causa de Herodías, la mujer de su hermano Filipo, con quien Herodes se había casado.	17 כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה
18 Porque Juan decía a Herodes: «No te está permitido tener la mujer de tu hermano».	18 יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך
19 Herodías le aborrecía y quería matarle, pero no podía,	19 ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה
20 pues Herodes temía a Juan, sabiendo que era hombre justo y santo, y le protegía; y al oírle, quedaba muy perplejo, y le escuchaba con gusto.	20 כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו
21 Y llegó el día oportuno, cuando Herodes, en su cumpleaños, dio un banquete a sus magnates, a los tribunos y a los principales de Galilea.	21 ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל
22 Entró la hija de la misma Herodías, danzó, y gustó mucho a Herodes y a los comensales. El rey, entonces, dijo a la muchacha: «Pídeme lo que quieras y te lo daré».	22 ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך
23 Y le juró: «Te daré lo que me pidas, hasta la mitad de mi reino».	23 וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי
24 Salió la muchacha y preguntó a su madre: «¿Qué voy a pedir?» Y ella le dijo: «La cabeza de Juan el Bautista».	24 ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל
25 Entrando al punto apresuradamente adonde estaba el rey, le pidió: «Quiero que ahora mismo me des, en una bandeja, la cabeza de Juan el Bautista».	25 ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל
26 El rey se llenó de tristeza, pero no quiso desairarla a causa del juramento y de los comensales.	26 ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה
27 Y al instante mandó el rey a uno de su guardia, con orden de traerle la cabeza de Juan. Se fue y le decapitó en la cárcel	27 ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו
28 y trajo su cabeza en una bandeja, y se la dio a la muchacha, y la muchacha se la dio a su madre.	28 וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה
29 Al enterarse sus discípulos, vinieron a recoger el cadáver y le dieron sepultura.	29 וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר
30 Los apóstoles se reunieron con Jesús y le contaron todo lo que habían hecho y lo que habían enseñado.	30 ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו
31 El, entonces, les dice: «Venid también vosotros aparte, a un lugar solitario, para descansar un poco». Pues los que iban y venían eran muchos, y no les quedaba tiempo ni para comer.	31 ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול
32 Y se fueron en la barca, aparte, a un lugar solitario.	32 וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד
33 Pero les vieron marcharse y muchos cayeron en cuenta; y fueron allá corriendo, a pie, de todas las ciudades y llegaron antes que ellos.	33 וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו
34 Y al desembarcar, vio mucha gente, sintió compasión de ellos, pues estaban como ovejas que no tienen pastor, y se puso a enseñarles muchas cosas.	34 ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה
35 Era ya una hora muy avanzada cuando se le acercaron sus discípulos y le dijeron: «El lugar está deshabitado y ya es hora avanzada.	35 ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד
36 Despídelos para que vayan a las aldeas y pueblos del contorno a comprarse de comer».	36 שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל
37 El les contestó: «Dadles vosotros de comer». Ellos le dicen: «¿Vamos nosotros a comprar doscientos denarios de pan para darles de comer?»	37 ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה
38 El les dice: «¿Cuántos panes tenéis? Id a ver». Después de haberse cerciorado, le dicen: «Cinco, y dos peces».	38 ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים
39 Entonces les mandó que se acomodaran todos por grupos sobre la verde hierba.	39 ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא
40 Y se acomodaron por grupos de cien y de cincuenta.	40 וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים
41 Y tomando los cinco panes y los dos peces, y levantando los ojos al cielo, pronunció la bendición, partió los panes y los iba dando a los discípulos para que se los fueran sirviendo. También repartió entre todos los dos peces.	41 ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם
42 Comieron todos y se saciaron.	42 ויאכלו כלם וישבעו
43 Y recogieron las sobras, doce canastos llenos y también lo de los peces.	43 וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים
44 Los que comieron los panes fueron 5.000 hombres.	44 והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש
45 Inmediatamente obligó a sus discípulos a subir a la barca y a ir por delante hacia Betsaida, mientras él despedía a la gente.	45 ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם
46 Después de despedirse de ellos, se fue al monte a orar.	46 ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל
47 Al atardecer, estaba la barca en medio del mar y él, solo, en tierra.	47 ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה
48 Viendo que ellos se fatigaban remando, pues el viento les era contrario, a eso de la cuarta vigilia de la noche viene hacia ellos caminando sobre el mar y quería pasarles de largo.	48 וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם
49 Pero ellos viéndole caminar sobre el mar, creyeron que era un fantasma y se pusieron a gritar,	49 והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו
50 pues todos le habían visto y estaban turbados. Pero él, al instante, les habló, diciéndoles: «¡Animo!, que soy yo, no temáis».	50 כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו
51 Subió entonces donde ellos a la barca, y amainó el viento, y quedaron en su interior completamente estupefactos,	51 וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו
52 pues no habían entendido lo de los panes, sino que su mente estaba embotada.	52 כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם
53 Terminada la travesía, llegaron a tierra en Genesaret y atracaron.	53 ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה
54 Apenas desembarcaron, le reconocieron en seguida,	54 ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו
55 recorrieron toda aquella región y comenzaron a traer a los enfermos en camillas adonde oían que él estaba.	55 וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא
56 Y dondequiera que entraba, en pueblos, ciudades o aldeas, colocaban a los enfermos en las plazas y le pedían que tocaran siquiera la orla de su manto; y cuantos la tocaron quedaban salvados.	56 ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו