Lettera di Giuda - (מכתב יהודה) 9

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL
1 הֵן הָיָה גַּם־לַבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה מִשְׁפְּטֵי הָעֲבוֹדָה וּמִקְדָּשׁ אַרְצִי	1 Der erste Bund hatte gottesdienstliche Vorschriften und ein irdisches Heiligtum.
2 כִּי־הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הַחִיצוֹן אֲשֶׁר־בּוֹ הַמְּנוֹרָה וְהַשֻּׁלְחָן וּמַעֲרֶכֶת הַלֶּחֶם וְהוּא נִקְרָא קֹדֶשׁ	2 Es wurde nämlich ein erstes Zelt errichtet, in dem sich der Leuchter, der Tisch und die heiligen Brote befanden; dieses Zelt wurde das Heilige genannt.
3 וּמִבֵּית לַפָּרֹכֶת הַשֵּׁנִית מִשְׁכָּן הַנִּקְרָא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים	3 Hinter dem zweiten Vorhang aber war ein Zelt, das sogenannte Allerheiligste,
4 אֲשֶׁר־לוֹ מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת וַאֲרוֹן הַבְּרִית מְצֻפֶּה זָהָב כֻּלּוֹ וּבוֹ צִנְצֶנֶת זָהָב אֲשֶׁר הַמָּן בְּתוֹכָהּ וּמַטֵּה אַהֲרֹן אֲשֶׁר פָּרַח וְלוּחוֹת הַבְּרִית	4 mit dem goldenen Rauchopferaltar und der ganz mit Gold überzogenen Bundeslade; darin waren ein goldener Krug mit dem Manna, der Stab Aarons, der Triebe angesetzt hatte, und die Bundestafeln;
5 וּמִמַּעַל לוֹ כְּרוּבֵי הַכָּבוֹד הַסֹּכְכִים עַל־הַכַּפֹּרֶת לֹא נְדַבֵּר כָּעֵת עַל־כָּל־אֶחָד מֵהֶם בִּפְרָט	5 über ihr waren die Kerubim der Herrlichkeit, die die Sühneplatte überschatteten. Doch es ist nicht möglich, darüber jetzt im Einzelnen zu reden.
6 וְאַחֲרֵי שֶׁהוּכְנוּ אֵלֶּה כָּכָה בָּאוּ הַכֹּהֲנִים תָּמִיד אֶל־הַמִּשְׁכָּן הַחִיצוֹן לַעֲבֹד שָׁם אֶת־עֲבוֹדָתָם	6 So also ist das alles aufgebaut. In das erste Zelt gehen die Priester das ganze Jahr hinein, um die heiligen Dienste zu verrichten.
7 וְאֶל־הַמִּשְׁכָּן אֲשֶׁר לִפְנִים מִמֶּנּוּ בָּא שָׁמָּה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לְבַדּוֹ פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה לֹא בִבְלִי־דָם אֲשֶׁר יַקְרִיב בְּעַד נַפְשׁוֹ וּבְעַד שִׁגְגוֹת הָעָם	7 In das zweite Zelt aber geht nur einmal im Jahr der Hohepriester allein hinein, und zwar mit dem Blut, das er für sich und für die Vergehen des Volkes darbringt.
8 וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מוֹדִיעַ בָּזֹאת כִּי לֹא־נִגְלָה הַדֶּרֶךְ אֶל־הַקֹּדֶשׁ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הַמִּשְׁכָּן הַחִיצוֹן יֶשׁ־לוֹ לַעֲמֹד	8 Dadurch deutet der Heilige Geist an, dass der Weg in das Heiligtum noch nicht sichtbar geworden ist, solange das erste Zelt Bestand hat.
9 וְהוּא מָשָׁל עַל־הָעֵת הַהֹוָה אֲשֶׁר בָּהּ מַקְרִיבִים מְנָחוֹת וּזְבָחִים אֲשֶׁר לֹא־יוּכְלוּ לְהַשְׁלִים אֶת־לְבַב הָעֹבֵד	9 Das ist ein Sinnbild, das auf die gegenwärtige Zeit hinweist; denn es werden Gaben und Opfer dargebracht, die das Gewissen des Opfernden nicht zur Vollkommenheit führen können;
10 אַךְ־מִשְׁפְּטֵי הַגּוּף הֵמָּה עִם־הַמַּאֲכָלוֹת וְהַמַּשְׁקִים וְהַטְּבִילוֹת הַשֹּׁנוֹת אֲשֶׁר הוּשְׂמוּ עַד־עֵת הַתִּקּוּן	10 es handelt sich nur um Speisen und Getränke und allerlei Waschungen, äußerliche Vorschriften, die bis zu der Zeit einer besseren Ordnung auferlegt worden sind.
11 אֲבָל הַמָּשִׁיחַ בְּבֹאוֹ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל לַטֹּבוֹת הָעֲתִידוֹת עָבַר בְּתוֹךְ הַמִּשְׁכָּן הַמְעֻלֶּה בִּגְדֻלָּה וּשְׁלֵמוּת אֲשֶׁר לֹא־נַעֲשָׂה בְיָדַיִם כְּלוֹמַר אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ בִּכְלַל הַבְּרִיאָה הַזֹּאת	11 Christus aber ist gekommen als Hoherpriester der künftigen Güter; und durch das erhabenere und vollkommenere Zelt, das nicht von Menschenhand gemacht, das heißt nicht von dieser Welt ist,
12 גַּם לֹא־בָא בְּדַם שְׂעִירִים וַעֲגָלִים אֶלָּא בְּדַם־נַפְשׁוֹ בָּא בְּפַעַם־אַחַת אֶל־הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה וַיִּמְצָא גְּאֻלַּת עוֹלָם	12 ist er ein für allemal in das Heiligtum hineingegangen, nicht mit dem Blut von Böcken und jungen Stieren, sondern mit seinem eigenen Blut, und so hat er eine ewige Erlösung bewirkt.
13 כִּי אִם־דַּם הַפָּרִים וְהַשְּׂעִירִים וְאֵפֶר הַפָּרָה אֲשֶׁר יֻזֶּה עַל־הַטְּמֵאִים יְקַדְּשֵׁם לְטָהֳרַת גּוּפָם	13 Denn wenn schon das Blut von Böcken und Stieren und die Asche einer Kuh die Unreinen, die damit besprengt werden, so heiligt, dass sie leiblich rein werden,
14 אַף כִּי־דַם הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר־הִקְרִיב אֶת־עַצְמוֹ לֵאלֹהִים בְּרוּחַ נִצְחִי וּבְלִי־מוּם יְטַהֵר לְבַבְכֶם מִמַּעֲשֵׂי מָוֶת לַעֲבֹד אֶת־אֱלֹהִים חַיִּים	14 wie viel mehr wird das Blut Christi, der sich selbst kraft ewigen Geistes Gott als makelloses Opfer dargebracht hat, unser Gewissen von toten Werken reinigen, damit wir dem lebendigen Gott dienen.
15 וּבַעֲבוּר זֹאת הוּא גַם־מֵלִיץ לִבְרִית חֲדָשָׁה לְמַעַן אֲשֶׁר־יִירְשׁוּ הַמְקֹרָאִים אֶת־הַבְטָחַת נַחֲלַת עוֹלָם אַחֲרֵי אֲשֶׁר־מֵת לִפְדּוֹת מִן־הַפְּשָׁעִים אֲשֶׁר נַעֲשֹוּ תַּחַת הַבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה	15 Und darum ist er der Mittler eines neuen Bundes; sein Tod hat die Erlösung von den im ersten Bund begangenen Übertretungen bewirkt, damit die Berufenen das verheißene ewige Erbe erhalten.
16 כִּי בִמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ צַוָּאָה צָרִיךְ לָדַעַת מוֹת מְקִימָהּ	16 Wo nämlich ein Testament vorliegt, muss der Tod des Erblassers nachgewiesen werden;
17 כִּי רַק־בְּמוֹת הַמֵּת תִּכּוֹן צַוָּאָה וְאֵינֶנָּה בְתָקְפָּהּ בְּעוֹד מְקִימָהּ בַּחַיִּים	17 denn ein Testament wird erst im Todesfall rechtskräftig und gilt nicht, solange der Erblasser noch lebt.
18 לָכֵן גַּם־הָרִאשׁוֹנָה לֹא חֻנְּכָה בְּלֹא־דָם	18 Daher ist auch der erste Bund mit Blut in Kraft gesetzt worden.
19 כִּי כְּכַלּוֹת משֶׁה לְהַגִּיד לְכָל־הָעָם אֶת־כָּל־הַמִּצְוֺת כַּתּוֹרָה לָקַח דַּם הָעֲגָלִים וְהַשְּׂעִירִים עִם־מַיִם וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְאֵזוֹב וַיִּזְרֹק עַל־הַסֵּפֶר וְעַל כָּל־הָעָם	19 Nachdem Mose jedes Gebot dem Gesetz gemäß dem ganzen Volk vorgelesen hatte, nahm er das Blut der jungen Stiere und der Böcke, dazu Wasser, rote Wolle und Ysop, besprengte das Buch selbst und das ganze Volk
20 וַיֹּאמַר הִנֵּה דַם־הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֲלֵיכֶם	20 und sagte: Das ist das Blut des Bundes, den Gott für euch eingesetzt hat.
21 וְכֵן הִזָּה מִן־הַדָּם עַל־הַמִּשְׁכָּן וְעַל כָּל־כְּלֵי הַשָּׁרֵת	21 Dann besprengte er auch das Zelt und alle gottesdienstlichen Geräte auf gleiche Weise mit dem Blut.
22 וְכִמְעַט הַכֹּל יְטֹהַר בַּדָּם עַל־פִּי הַתּוֹרָה וְאֵין כַּפָּרָה בְּלִי־שְׁפִיכַת דָּם	22 Fast alles wird nach dem Gesetz mit Blut gereinigt, und ohne dass Blut vergossen wird, gibt es keine Vergebung.
23 לָכֵן דִּמְיוֹנֵי הַדְּבָרִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם בְּעַצְמָם צְרִיכִים לְהִטָּהֵר בָּאֵלֶּה וְהַדְּבָרִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם בְּעַצְמָם צְרִיכִים לְהִטָּהֵר בִּזְבָחִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה	23 Durch solche Mittel müssen also die Abbilder der himmlischen Dinge gereinigt werden; die himmlischen Dinge selbst aber erfordern wirksamere Opfer.
24 כִּי הַמָּשִׁיחַ לֹא־בָא אֶל־הַקֹּדֶשׁ הַנַּעֲשֶׂה בְיָדַיִם שֶׁהוּא רַק־דְּמוּת הָאֲמִתִּי כִּי אִם־בָּא אֶל־עֶצֶם הַשָּׁמַיִם לֵרָאוֹת עַתָּה בַעֲדֵנוּ אֶת־פְּנֵי הָאֱלֹהִים	24 Denn Christus ist nicht in ein von Menschenhand errichtetes Heiligtum hineingegangen, in ein Abbild des wirklichen, sondern in den Himmel selbst, um jetzt für uns vor Gottes Angesicht zu erscheinen;
25 אַף־לֹא לְהַקְרִיב אֶת־נַפְשׁוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת כַּכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר־בָּא שָׁנָה בְשָׁנָה אֶל־הַקֹּדֶשׁ בְּדַם אֲחֵרִים	25 auch nicht, um sich selbst viele Male zu opfern, (denn er ist nicht) wie der Hohepriester, der jedes Jahr mit fremdem Blut in das Heiligtum hineingeht;
26 כִּי אִם־כֵּן הוּא הֲלֹא הָיָה־לוֹ לֵעָנוֹת פְּעָמִים רַבּוֹת מֵרֵאשִׁית הָעוֹלָם וְעַתָּה בְּקֵץ הָעִתִּים נִגְלָה בְּפַעַם אַחַת כְּדֵי־לְבַטֵּל אֶת־הַחֵטְא בְּזֶבַח נַפְשׁוֹ	26 sonst hätte er viele Male seit der Erschaffung der Welt leiden müssen. Jetzt aber ist er am Ende der Zeiten ein einziges Mal erschienen, um durch sein Opfer die Sünde zu tilgen.
27 וְכַאֲשֶׁר נִגְזַר עַל־בְּנֵי אָדָם פַּעַם אַחַת הַמָּוֶת וְאַחֲרָיו הַדִּין	27 Und wie es dem Menschen bestimmt ist, ein einziges Mal zu sterben, worauf dann das Gericht folgt,
28 כֵּן־הֻקְרַב הַמָּשִׁיחַ פַּעַם אַחַת לְמַעַן שְׂאֵת חֲטָאֵי רַבִּים וּפַעַם שֵׁנִית יֵרָאֶה בְלִי־חֵטְא לִישׁוּעָה לַמְחַכִּים לוֹ	28 so wurde auch Christus ein einziges Mal geopfert, um die Sünden vieler hinwegzunehmen; beim zweiten Mal wird er nicht wegen der Sünde erscheinen, sondern um die zu retten, die ihn erwarten.