Seconda lettera ai Tessalonicesi (מכתב שני לסלוניקים) 13

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	CATHOLIC PUBLIC DOMAIN
1 אִם־בִּלְשֹׁנוֹת אֲנָשִׁים וּמַלְאָכִים אֲדַבֵּר וְאֵין בִּי הָאַהֲבָה הָיִיתִי כִּנְחשֶׁת הֹמָה אוֹ כְּצִלְצַל תְּרוּעָה	1 If I were to speak in the language of men, or of Angels, yet not have charity, I would be like a clanging bell or a crashing cymbal.
2 וְכִי תִהְיֶה־לִּי נְבוּאָה וְאֵדַע כָּל־הַסּוֹדוֹת וְכָל־הַדָּעַת וְכִי תִהְיֶה־לִּי כָּל־הָאֱמוּנָה עַד כִּי־אַעְתִּיק הָרִים וְאֵין־בִּי הָאַהֲבָה הָיִיתִי כְּאָיִן	2 And if I have prophecy, and learn every mystery, and obtain all knowledge, and possess all faith, so that I could move mountains, yet not have charity, then I am nothing.
3 וְאִם־אֲחַלֵּק אֶת־כָּל־הוֹנִי וְאִם־אֶתֵּן אֶת־גּוּפִי לִשְׂרֵפָה וְאֵין־בִּי הָאַהֲבָה כָּל־זֹאת לֹא תוֹעִילֵנִי	3 And if I distribute all my goods in order to feed the poor, and if I hand over my body to be burned, yet not have charity, it offers me nothing.
4 הָאַהֲבָה מַאֲרֶכֶת־אַף וְעֹשָׂה חָסֶד הָאַהֲבָה לֹא תְקַנֵּא הָאַהֲבָה לֹא תִתְפָּאֵר וְלֹא תִתְרוֹמָם	4 Charity is patient, is kind. Charity does not envy, does not act wrongly, is not inflated.
5 לֹא תַעֲשֶׂה דְּבַר־תִּפְלָה וְלֹא תְבַקֵּשׁ אֵת אֲשֶׁר־לָהּ וְלֹא תִתְמַרְמַר וְלֹא תַחֲשֹׁב הָרָעָה	5 Charity is not ambitious, does not seek for itself, is not provoked to anger, devises no evil.
6 לֹא תִשְׂמַח בָּעַוְלָה כִּי שִׂמְחָתָהּ עִם־הָאֱמֶת	6 Charity does not rejoice over iniquity, but rejoices in truth.
7 אֶת־כֹּל תִּשָּׂא אֶת־כֹּל תַּאֲמִין אֶת־כֹּל תְּקַוֶּה וְאֶת־כֹּל תִּסְבֹּל	7 Charity suffers all, believes all, hopes all, endures all.
8 הָאַהֲבָה לֹא־תִבֹּל לְעוֹלָם אַךְ־הַנְּבוּאוֹת הֵנָּה תִבָּטַלְנָה וְהַלְּשֹׁנוֹת תִּכְלֶינָה וְהַדַּעַת תִּבָּטֵל	8 Charity is never torn away, even if prophecies pass away, or languages cease, or knowledge is destroyed.
9 כִּי־קְצָת הוּא שֶׁיָּדָעְנוּ וּקְצָת הוּא שֶׁנִּבֵּאנוּ	9 For we know only in part, and we prophesy only in part.
10 וּכְבוֹא הַתָּמִים אָז עָבוֹר תַּעֲבֹר הַקְּצָת	10 But when the perfect arrives, the imperfect passes away.
11 כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עוֹלֵל כְּעוֹלֵל דִּבַּרְתִּי כְּעוֹלֵל הָגִיתִי כְּעוֹלֵל חָשָׁבְתִּי וְכַאֲשֶׁר הָיִיתִי לְאִישׁ הֲסִירֹתִי דִּבְרֵי הָעוֹלֵל	11 When I was a child, I spoke like a child, I understood like a child, I thought like a child. But when I became a man, I put aside the things of a child.
12 כִּי כָעֵת מַבִּיטִים אֲנַחְנוּ בְּמַרְאָה וּבְחִידוֹת וְאָז פָּנִים אֶל־פָּנִים כָּעֵת יוֹדֵעַ אֲנִי קְצָתוֹ וְאָז כַּאֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֵדַע אַף־אָנִי	12 Now we see through a glass darkly. But then we shall see face to face. Now I know in part, but then I shall know, even as I am known.
13 וְעַתָּה שְׁלָשׁ־אֵלֶּה תַעֲמֹדְנָה הָאֱמוּנָה וְהַתִּקְוָה וְהָאַהֲבָה וְהַגְּדוֹלָה בָהֶן הִיא הָאַהֲבָה	13 But for now, these three continue: faith, hope, and charity. And the greatest of these is charity.