Lettera agli Efesini - מכתב לאפסים 19

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וַיָּבוֹא וַיַּעֲבֹר בִּירִיחוֹ	1 Et ingressus perambulabat Jericho.
2 וְהִנֵּה־אִישׁ וּשְׁמוֹ זַכַּי מֵרָאשֵׁי הַמּוֹכְסִים וְהוּא עָשִׁיר	2 Et ecce vir nomine Zachæus : et hic princeps erat publicanorum, et ipse dives :
3 וַיְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת־יֵשׁוּעַ מִי הוּא וְלֹא יָכֹל מִפְּנֵי הָעָם כִּי־שְׁפַל קוֹמָה הָיָה	3 et quærebat videre Jesum, quis esset : et non poterat præ turba, quia statura pusillus erat.
4 וַיְקַדֵּם וַיָּרָץ וַיַּעַל עַל־שִׁקְמָה לִרְאוֹתוֹ כִּי־שָׁם הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יַעֲבָר־בָּהּ	4 Et præcurrens ascendit in arborem sycomorum ut videret eum : quia inde erat transiturus.
5 וַיְהִי בְּבֹאוֹ אֶל־הַמָּקוֹם הַהוּא וַיַּבֵּט יֵשׁוּעַ וַיִּרְאֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו זַכַּי רֵד מַהֵר כִּי־צָרִיךְ אֲנִי לָשֶׁבֶת הַיּוֹם בְּבֵיתֶךָ	5 Et cum venisset ad locum, suspiciens Jesus vidit illum, et dixit ad eum : Zachæe, festinans descende : quia hodie in domo tua oportet me manere.
6 וַיְמַהֵר וַיֵּרַד וַיַּאַסְפֵהוּ בְּשִׂמְחָה	6 Et festinans descendit, et excepit illum gaudens.
7 וַיִּלּוֹנוּ כָל־הָרוֹאִים לֵאמֹר בָּא לָלוּן בְּבֵית אִישׁ חוֹטֵא	7 Et cum viderent omnes, murmurabant, dicentes quod ad hominem peccatorem divertisset.
8 וַיַּעֲמֹד זַכַּי וַיֹּאמֶר אֶל־הָאָדוֹן הִנֵּה אֲדֹנִי אֶת־מַחֲצִית נְכָסַי אֲנִי נֹתֵן לָעֲנִיִּים וְאִם־עָשַׁקְתִּי אִישׁ אָשִׁיב לוֹ אַרְבַּעְתָּיִם	8 Stans autem Zachæus, dixit ad Dominum : Ecce dimidium bonorum meorum, Domine, do pauperibus : et si quid aliquem defraudavi, reddo quadruplum.
9 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ הַיּוֹם הָיְתָה תְשׁוּעָה לַבַּיִת הַזֶּה בַּאֲשֶׁר בֶּן־אַבְרָהָם גַּם־הוּא	9 Ait Jesus ad eum : Quia hodie salus domui huic facta est : eo quod et ipse filius sit Abrahæ.
10 כִּי בָא בֶּן־הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וּלְהוֹשִׁיעַ אֶת־הָאֹבֵד	10 Venit enim Filius hominis quærere, et salvum facere quod perierat.
11 וַיְהִי הֵם שֹׁמְעִים אֶת־זֹאת וַיֹּסֵף שְׂאֵת מָשָׁל עַל־אֲשֶׁר קָרַב לִירוּשָׁלַיִם וְהֵמָּה חשְׁבִים כִּי־מְהֵרָה תִגָּלֶה מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	11 Hæc illis audientibus adjiciens, dixit parabolam, eo quod esset prope Jerusalem : et quia existimarent quod confestim regnum Dei manifestaretur.
12 עַל־כֵּן אָמָר אִישׁ אֶחָד מִן־הַנִּכְבָּדִים הָלַךְ אֶל־אֶרֶץ רְחוֹקָה לָקַחַת־לוֹ מַמְלָכָה וְלָשׁוּב	12 Dixit ergo : Homo quidam nobilis abiit in regionem longinquam accipere sibi regnum, et reverti.
13 וַיִּקְרָא אֶל־עֲשָׂרָה מֵעֲבָדָיו וַיִּתֵּן לָהֶם עֲשָׂרָה מָנִים וַיֹּאמֶר לָהֶם סַחֲרוּ בָהֶם עַד בֹּאִי	13 Vocatis autem decem servis suis, dedit eis decem mnas, et ait ad illos : Negotiamini dum venio.
14 וּבְנֵי עִירוֹ שׂנְאִים אוֹתוֹ וַיִּשְׁלְחוּ מַלְאָכִים אַחֲרָיו לֵאמֹר לֹא־נַחְפֹּץ בָּזֶה כִּי־יִמְלֹךְ עָלֵינוּ	14 Cives autem ejus oderant eum : et miserunt legationem post illum, dicentes : Nolumus hunc regnare super nos.
15 וַיְהִי אַחֲרֵי קַחְתּוֹ אֶת־הַמַּמְלָכָה וַיָּשֹׁב וַיֹּאמֶר לִקְרֹא אֶת־הָעֲבָדִים הָהֵם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם אֶת־הַכֶּסֶף לְמַעַן יֵדַע מָה־הִרְוִיחַ כָּל־אֶחָד בְּמִסְחָרוֹ	15 Et factum est ut rediret accepto regno : et jussit vocari servos, quibus dedit pecuniam, ut sciret quantum quisque negotiatus esset.
16 וַיָּבֹא הָרִאשׁוֹן וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מָנֶה שֶׁלְּךָ הֵבִיא עֲשֶׂרֶת מָנִים	16 Venit autem primus dicens : Domine, mna tua decem mnas acquisivit.
17 וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֵּן הָעֶבֶד הַטּוֹב תַּחַת אֲשֶׁר הָיִיתָ נֶאֱמָן בִּמְעַט מִזְעָר הֱיֵה שַׁלִּיט עַל־עֶשֶׂר עָרִים	17 Et ait illi : Euge bone serve, quia in modico fuisti fidelis, eris potestatem habens super decem civitates.
18 וַיָּבֹא הַשֵּׁנִי וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מָנֶה שֶׁלְּךָ עָשָׂה חֲמֵשֶׁת מָנִים	18 Et alter venit, dicens : Domine, mna tua fecit quinque mnas.
19 וַיֹּאמֶר גַּם־לָזֶה אַף־אַתָּה הֱיֵה עַל־חָמֵשׁ עָרִים	19 Et huic ait : Et tu esto super quinque civitates.
20 וַיָּבֹא הָאַחֵר וַיֹּאמַר הֵא־לְךָ מָנֶה שֶׁלְּךָ אֲשֶׁר־הָיָה אֶצְלִי צָרוּר בְּמִטְפָּחַת	20 Et alter venit, dicens : Domine, ecce mna tua, quam habui repositam in sudario :
21 מִפְּנֵי יִרְאָתִי אֹתְךָ כִּי אַתָּה אִישׁ קָשֶׁה לֹקֵחַ אֶת־אֲשֶׁר לֹא הִנַּחְתָּ וְקֹצֵר אֶת־אֲשֶׁר לֹא זָרָעְתָּ	21 timui enim te, quia homo austerus es : tollis quod non posuisti, et metis quod non seminasti.
22 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מִפִּיךָ אֶשְׁפָּטְךָ הָעֶבֶד הָרָע אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי־אֲנִי אִישׁ קָשֶׁה לֹקֵחַ אֶת־אֲשֶׁר לֹא הִנַּחְתִּי וְקוֹצֵר אֶת־אֲשֶׁר לֹא זָרָעְתִּי	22 Dicit ei : De ore tuo te judico, serve nequam. Sciebas quod ego homo austerus sum, tollens quod non posui, et metens quod non seminavi :
23 וְלָמָּה לֹא־נָתַתָּ אֶת־כַּסְפִּי לַשֻּׁלְחָנִי וַאֲנִי בְּבוֹאִי הָיִיתִי תוֹבֵעַ אוֹתוֹ בְּרִבִּית	23 et quare non dedisti pecuniam meam ad mensam, ut ego veniens cum usuris utique exegissem illam ?
24 וַיֹּאמֶר אֶל־הָעֹמְדִים שָׁם שְׂאוּ מִמֶּנּוּ אֶת־הַמָּנֶה וּתְנוּהוּ אֶל־אֲשֶׁר־לוֹ עֲשֶׂרֶת הַמָּנִים	24 Et astantibus dixit : Auferte ab illo mnam, et date illi qui decem mnas habet.
25 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֲדֹנֵינוּ יֶשׁ־לוֹ עֲשֶׂרֶת מָנִים	25 Et dixerunt ei : Domine, habet decem mnas.
26 הֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי כָל־אִישׁ שֶׁיֶּשׁ־לוֹ יִנָּתֵן לוֹ וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ יֻקַּח מִמֶּנּוּ גַּם אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ	26 Dico autem vobis, quia omni habenti dabitur, et abundabit : ab eo autem qui non habet, et quod habet auferetur ab eo.
27 אֲבָל אֶת־אוֹיְבַי הָהֵם אֲשֶׁר לֹא־חָפְצוּ מָלְכִי עֲלֵיהֶם הָבִיאוּ אֹתָם הֵנָּה וְהִרְגוּ אֹתָם לְפָנָי	27 Verumtamen inimicos meos illos, qui noluerunt me regnare super se, adducite huc : et interficite ante me.
28 וַיְכַל לְדַבֵּר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּעֲבֹר לִפְנֵיהֶם וַיַּעַל יְרוּשָׁלָיִם	28 Et his dictis, præcedebat ascendens Jerosolymam.
29 וַיְהִי בְקָרְבוֹ אֶל־בֵּית פַּגֵּי וּבֵית הִינִי בָּהָר הַנִּקְרָא הַר הַזֵּיתִים וַיִּשְׁלַח שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו לֵאמֹר	29 Et factum est, cum appropinquasset ad Bethphage et Bethaniam, ad montem qui vocatur Oliveti, misit duos discipulos suos,
30 לְכוּ אֶל־הַכְּפָר אֲשֶׁר מִמּוּלֵנוּ וְהָיָה בְּבוֹאֲכֶם שָׁמָּה תִּמְצְאוּ עַיִר אָסוּר אֲשֶׁר לֹא־יָשַׁב עָלָיו אָדָם עַד־עָתָּה הַתִּירוּ אֹתוֹ וְהָבִיאוּ	30 dicens : Ite in castellum quod contra est : in quod introëuntes, invenietis pullum asinæ alligatum, cui nemo umquam hominum sedit : solvite illum, et adducite.
31 וְכִי־יִשְׁאַל אֶתְכֶם אִישׁ לָמָּה תַתִּירֻהוּ כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו יַעַן כִּי הָאָדוֹן צָרִיךְ לוֹ	31 Et si quis vos interrogaverit : Quare solvitis ? sic dicetis ei : Quia Dominus operam ejus desiderat.
32 וַיֵּלְכוּ הַשְּׁלוּחִים וַיִּמְצְאוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם	32 Abierunt autem qui missi erant : et invenerunt, sicut dixit illis, stantem pullum.
33 וַיַּתִּירוּ אֶת־הָעָיִר וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּעָלָיו לָמָּה זֶּה אַתֶּם מַתִּירִים אֶת־הָעָיִר	33 Solventibus autem illis pullum, dixerunt domini ejus ad illos : Quid solvitis pullum ?
34 וַיֹּאמְרוּ הָאָדוֹן צָרִיךְ לוֹ	34 At illi dixerunt : Quia Dominus eum necessarium habet.
35 וַיְבִיאֻהוּ אֶל־יֵשׁוּעַ וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת־בִּגְדֵיהֶם עַל־הָעַיִר וַיַּרְכִּיבוּ עָלָיו אֶת־יֵשׁוּעַ	35 Et duxerunt illum ad Jesum. Et jactantes vestimenta sua supra pullum, imposuerunt Jesum.
36 וּבְנָסְעוֹ הִצִּיעוּ אֶת־בִּגְדֵיהֶם עַל־הַדָּרֶךְ	36 Eunte autem illo, substernebant vestimenta sua in via :
37 וַיִּקְרַב אֶל־מוֹרַד הַר הַזֵּיתִים וַיָּחֵלּוּ כָּל־הֲמוֹן הַתַּלְמִידִים לְשַׁבֵּחַ אֶת־הָאֱלֹהִים בְּשִׂמְחָה וּבְקוֹל גָּדוֹל עַל כָּל־הַגְּבוּרוֹת אֲשֶׁר רָאוּ לֵאמֹר	37 et cum appropinquaret jam ad descensum montis Oliveti, cœperunt omnes turbæ discipulorum gaudentes laudare Deum voce magna super omnibus, quas viderant, virtutibus,
38 בָּרוּךְ הַמֶּלֶךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָֹה שָׁלוֹם בַּשָּׁמַיִם וְכָבוֹד בַּמְּרוֹמִים	38 dicentes : Benedictus, qui venit rex in nomine Domini : pax in cælo, et gloria in excelsis.
39 וּמִקְצָת פְּרוּשִׁים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הָעָם אָמְרוּ אֵלָיו רַבִּי גְּעַר בְּתַלְמִידֶיךָ	39 Et quidam pharisæorum de turbis dixerunt ad illum : Magister, increpa discipulos tuos.
40 וַיַּעַן וַיֹּאמַר אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי־אִם־יֶחֱשׁוּ אֵלֶּה תִּזְעַקְנָה הָאֲבָנִים	40 Quibus ipse ait : Dico vobis, quia si hi tacuerint, lapides clamabunt.
41 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב וַיַּרְא אֶת־הָעִיר וַיֵּבְךְ עָלֶיהָ לֵאמֹר	41 Et ut appropinquavit, videns civitatem flevit super illam, dicens :
42 לוּ יָדַעַתְּ אַף־אַתְּ בְּעוֹד יוֹמֵךְ הַזֶּה אֶת־דְּבַר שְׁלוֹמֵךְ וְעַתָּה נֶעְלַ ם מֵעֵינָיִךְ	42 Quia si cognovisses et tu, et quidem in hac die tua, quæ ad pacem tibi : nunc autem abscondita sunt ab oculis tuis.
43 כִּי יָמִים בָּאִים עָלַיִךְ וְשָׁפְכוּ אוֹיְבַיִךְ סוֹלְלָה סְבִיבָיִךְ וְהִקִּיפוּךְ וְצָרוּ עָלַיִךְ מִכָּל־עֲבָרָיִךְ	43 Quia venient dies in te : et circumdabunt te inimici tui vallo, et circumdabunt te : et coangustabunt te undique :
44 וְסָחֲבוּ אוֹתָךְ וְאֶת־בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ וְלֹא־יַשְׁאִירוּ בָךְ אֶבֶן עַל־אָבֶן עֵקֶב כִּי־לֹא יָדַעַתְּ אֶת־עֵת פְּקֻדָּתֵךְ	44 et ad terram prosternent te, et filios tuos, qui in te sunt, et non relinquent in te lapidem super lapidem : eo quod non cognoveris tempus visitationis tuæ.
45 וַיָּבֹא אֶל־הַמִּקְדָּשׁ וַיָּחֶל לְגָרֵשׁ מִשָּׁם אֵת הַמֹּכְרִים וְאֵת הַקּוֹנִים בּוֹ	45 Et ingressus in templum, cœpit ejicere vendentes in illo, et ementes,
46 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֵן כָּתוּב בֵּיתִי בֵּית־תְּפִלָּה הוּא וְאַתֶּם עֲשִׂיתֶם אוֹתוֹ לִמְעָרַת פָּרִיצִים	46 dicens illis : Scriptum est : Quia domus mea domus orationis est : vos autem fecistis illam speluncam latronum.
47 וַיְהִי מְלַמֵּד יוֹם יוֹם בַּמִּקְדָּשׁ וְהַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וְהַסּוֹפְרִים וְגַם־רָאשֵׁי הָעָם מְבַקְשִׁים לְאַבְּדוֹ	47 Et erat docens quotidie in templo. Principes autem sacerdotum, et scribæ, et princeps plebis quærebant illum perdere :
48 וְלֹא מָצְאוּ מַה־לַּעֲשׂוֹת כִּי כָל־הָעָם דָּבְקוּ אַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ אֹתוֹ	48 et non inveniebant quid facerent illi. Omnis enim populus suspensus erat, audiens illum.