Lettera agli Efesini - מכתב לאפסים 17

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 וַיֹּאמֶר אֶל־תַּלְמִידָיו אִי אֶפְשַׁר שֶׁלֹּא־יָבֹאוּ הַמִּכְשֹׁלִים אֲבָל אוֹי לָאִישׁ אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ יָבֹאוּ	1 Jésus dit à ses disciples: "Il est impossible qu’il n’y ait pas de scandales, mais malheur à celui par qui il arrive.
2 נוֹחַ לוֹ שֶׁיִּתָּלֶה פֶלַח־רֶכֶב עַל־צַוָּארוֹ וְיֻשְׁלַךְ אֶל־הַיָּם מֵאֲשֶׁר יַכְשִׁיל אֶת־אֶחָד מֵהַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה	2 Pour lui ce serait préférable qu’on le jette à la mer avec une pierre de moulin attachée à son cou, plutôt que de scandaliser un des petits que voilà.
3 הִשָּׁמְרוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם אִם־יֶחֱטָא לְךָ אָחִיךָ הוֹכַח לוֹ וְאִם־יִנָּחֵם סְלַח־לוֹ	3 Surveillez-vous de très près! “Si ton frère pèche contre toi, reprends-le, et s’il regrette, pardonne-lui.
4 וְאִם־יֶחֱטָא לְךָ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיּוֹם וְשָׁב אֵלֶיךָ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיּוֹם וְאָמַר נִחָמְתִּי וְסָלַחְתָּ לּוֹ	4 S’il pèche contre toi sept fois le jour et que sept fois il revienne vers toi en disant: ‘Je regrette’, tu lui pardonneras.”
5 וַיֹּאמְרוּ הַשְּׁלִיחִים אֶל־הָאָדוֹן הוֹסֵף לָנוּ אֱמוּנָה	5 Les apôtres dirent alors au Seigneur: "Donne-nous un peu plus la foi!”
6 וַיֹּאמֶר הָאָדוֹן לוּ־הָיְתָה לָכֶם אֱמוּנָה כְּגַרְגֵר הַחַרְדָּל אָז תֹּאמְרוּ אֶל־הַתּוּת הַזֶּה הֵעָקֵר וְהִנָּטַע בְּתוֹךְ הַיָּם וְיִשְׁמַע לָכֶם	6 Le Seigneur répondit: "Si vous avez un peu la foi, gros comme une graine de moutarde, vous direz à cet arbre: Arrache-toi et plante-toi dans la mer, et il vous obéira.
7 מִי הוּא־זֶה מִכֶּם וְלוֹ עֶבֶד חֹרֵשׁ אוֹ רֹעֶה אֲשֶׁר בְּבֹאוֹ מִן־הַשָּׂדֶה יֹאמַר אֵלָיו מַהֵר גְּשָׁה־הֵנָּה וְהָסֵב	7 “Lorsque votre serviteur a labouré ou gardé le troupeau, et qu’il revient des champs, lequel d’entre vous lui dira: ‘Allons, viens te reposer!’
8 הֲלֹא יֹאמַר אֵלָיו הָכֵן לִי אֲרוּחַת הָעֶרֶב וַחֲגֹר מָתְנֶיךָ וְשָׁרְתֵנִי עַד אִם־כִּלִּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְאַחַר תֹּאכַל וְתִשְׁתֶּה גַּם־אָתָּה	8 Vous lui direz sûrement: ‘Prépare-moi à dîner. Boucle ta ceinture et sers-moi, que je puisse manger et boire, ensuite tu mangeras et tu boiras.’
9 הֲגַם יִתֵּן תּוֹדָה לָעֶבֶד עַל־עֲשׂתוֹ אֵת אֲשֶׁר צִוָּהוּ אָמַרְתִּי לֹא יִתֵּן	9 Et quand il aura fait ce qu’on lui a commandé, qui d’entre vous lui en saura gré?
10 כָּכָה גַם־אַתֶּם אַחֲרֵי עֲשׂוֹתְכֶם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר צֻוֵּיתֶם אִמְרוּ עֲבָדִים אֵין־מוֹעִיל בָּם אֲנָחְנוּ כִּי רַק אֶת־הַמֻּטָּל עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת עָשִׂינוּ	10 “Cela vaut pour vous: lorsque vous aurez fait tout ce qui vous a été commandé, dites: Nous ne sommes que de la main d’œuvre; nous avons fait ce que nous devions faire.”
11 וַיְהִי בְּנָסְעוֹ יְרוּשָׁלָיִם וְהוּא עֹבֵר בְּתוֹךְ שֹׁמְרוֹן וְהַגָּלִיל	11 Comme Jésus faisait route vers Jérusalem, il arriva aux frontières de la Samarie et de la Galilée.
12 וַיָּבֹא אֶל־כְּפָר אֶחָד וַיִּפְגָּעֻהוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מְצֹרָעִים וְהֵם עֹמְדִים מֵרָחוֹק	12 Il entrait dans un village quand dix lépreux vinrent à sa rencontre; se tenant à distance,
13 וַיִּשְׂאוּ אֶת־קוֹלָם לֵאמֹר יֵשׁוּעַ מוֹרֶה חָנֵּנוּ	13 ils lui crièrent: "Jésus, Maître, aie pitié de nous!”
14 וַיַּרְא אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ וְהֵרָאוּ אֶל־הַכֹּהֲנִים וַיְהִי בְלֶכְתָּם וַיִּטְהָרוּ	14 Voyant cela, il leur dit: "Allez vous montrer aux prêtres.” Et pendant qu’ils y allaient ils furent guéris.
15 וְאֶחָד מֵהֶם בִּרְאֹתוֹ כִּי נִרְפָּא וַיָּשָׁב וַיְשַׁבַּח אֶת־הָאֱלֹהִים בְּקוֹל גָּדוֹל	15 Se voyant guéri, l’un d’eux revint, rendant gloire à Dieu à haute voix.
16 וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו לְרַגְלָיו וַיּוֹדֶה לוֹ וְהוּא הָיָה שֹׁמְרוֹנִי	16 Il tomba le visage contre terre aux pieds de Jésus et il le remercia. Or lui était un Samaritain.
17 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר הֲלֹא הָעֲשָׂרָה טֹהָרוּ וְהַתִּשְׁעָה אַיֵּה הֵם	17 Alors Jésus demanda: "Les dix n’ont-ils pas été guéris? Où sont les neuf autres?
18 הַאִם לֹא־נִמְצָא אֲשֶׁר שָׁב לָתֵת כָּבוֹד לֵאלֹהִים זוּלָתִי הַנָּכְרִי הַזֶּה	18 Il n’y a donc eu que cet étranger pour revenir et rendre gloire à Dieu?”
19 וַיֹּאמֶר אֵלָיו קוּם וָלֵךְ אֱמוּנָתְךָ הוֹשִׁיעָה לָּךְ	19 Jésus lui dit: "Relève-toi et va ton chemin, ta foi t’a sauvé.”
20 וַיִּשְׁאָלֻהוּ הַפְּרוּשִׁים מָתַי תָּבוֹא מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וַיַּעַן אֹתָם לֵאמֹר מַלְכוּת הָאֱלֹהִים לֹא תָבוֹא בְּמַרְאֵה עֵינָיִם	20 Les Pharisiens le questionnaient: "Quand viendra le règne de Dieu?” Il leur répondit: "La venue du Royaume de Dieu ne fait pas l’objet d’un constat.
21 וְלֹא יֹאמְרוּ הִנֵּה־פֹה אוֹ הִנֵּה־שָׁם כִּי מַלְכוּת הָאֱלֹהִים הִנֵּה בְּקִרְבְּכֶם הִיא	21 On ne va pas dire: Il est ici! Il est là! Et voyez, le Royaume de Dieu est au milieu de vous.”
22 וַיֹּאמֶר אֶל־הַתַּלְמִידִים יָמִים בָּאִים וְהִתְאַוִּיתֶם לִרְאוֹת יוֹם אֶחָד מִימֵי בֶן־הָאָדָם וְלֹא תִרְאוּ	22 Jésus dit aux disciples: "Des jours viendront où vous voudrez voir une manifestation du Fils de l’Homme, et vous n’en verrez pas.
23 וְאִם־יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם הִנֵּה־שָׁם הִנֵּה פֹה אַל־תֵּלֵכוּ וְאַל־תָּרוּצוּ אַחֲרֵיהֶם	23 On vous dira: Il est ici! Il est là! N’y allez pas, n’y courez pas!
24 כִּי כַבָּרָק אֲשֶׁר יִבְרַק מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְיָאִיר עַד־קְצֵה הַשָּׁמָיִם כֵּן־יִהְיֶה בֶן־הָאָדָם בְּיוֹמוֹ	24 Tout comme la déchirure de l’éclair projette sa lumière d’un bout du ciel à l’autre, ainsi en sera-t-il du Fils de l’Homme quand viendra son jour.
25 אַךְ בָּרִאשׁוֹנָה צָרִיךְ הוּא לִסְבֹּל הַרְבֵּה וּלְהִמָּאֵס מִן־הַדּוֹר הַזֶּה	25 Mais il faut d’abord qu’il souffre beaucoup et qu’il soit rejeté par cette génération.
26 וְכַאֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי נֹחַ כֵּן יִהְיֶה בִּימֵי בֶן־הָאָדָם	26 “Voyez ce qui est arrivé au temps de Noé: ce sera pareil pour la manifestation du Fils de l’Homme.
27 אָכְלוּ וְשָׁתוּ נָשְׂאוּ נָשִׁים וְהִשִּׂיאוּ נָשִׁים לַאֲנָשִׁים עַד־הַיּוֹם אֲשֶׁר־בָּא נֹחַ אֶל־הַתֵּבָה וַיָּבֹא הַמַּבּוּל וַיַּשְׁחֵת אֶת־כֻּלָּם	27 Les gens mangeaient, ils buvaient, hommes et femmes se mariaient… jusqu’au jour où Noé entra dans l’arche; alors vint le cataclysme qui les fit périr tous.
28 וְכַאֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי לוֹט אָכֹל וְשָׁתֹה קָנֹה וּמָכֹר נָטֹעַ וּבָנֹה	28 Voyez encore ce qui s’est passé avec Lot: on mangeait et buvait, on achetait, on vendait, on plantait, on bâtissait…
29 וַיְהִי בַיּוֹם אֲשֶׁר־יָצָא לוֹט מִסְּדוֹם וַיַּמְטֵר אֵשׁ וְגָפְרִית מִן־הַשָּׁמַיִם וַיַּשְׁחֵת אֶת־כֻּלָּם	29 Mais le jour où Lot sortit de Sodome, ce fut du haut du ciel un déluge de feu et de soufre qui les fit tous périr.
30 כָּכָה יִהְיֶה בַּיּוֹם אֲשֶׁר יִגָּלֶה בֶּן־הָאָדָם	30 Ce sera pareil le jour où le Fils de l’Homme se manifestera.
31 בַּיּוֹם הַהוּא אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה עַל־הַגָּג וְכֵלָיו בַּבָּיִת אַל־יֵרֵד לָשֵׂאת אֹתָם וְאִישׁ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אַל־יָשֹׁב הַבָּיְתָה	31 “Si l’on est alors sur la terrasse, ce ne sera pas le moment de redescendre et prendre ses affaires dans sa maison. Et si quelqu’un est aux champs, qu’il ne regarde pas en arrière!
32 זִכְרוּ אֶת־אֵשֶׁת לוֹט	32 Rappelez-vous la femme de Lot!
33 הַמְבַקֵּשׁ לְמַלֵּט אֶת־נַפְשׁוֹ יְאַבְּדֶנָּה וַאֲשֶׁר יְאַבֵּד אֹתָהּ יְחָיֶּהָ	33 “Celui qui cherchera à gagner sa vie la perdra, celui qui la sacrifiera la fera renaître.
34 אֲנִי אֹמֵר לָכֶם בַּלַּיְלָה הַהוּא שְׁנַיִם יִהְיוּ בְּמִטָּה אֶחָת הָאֶחָד יֵאָסֵף וְהָאַחֵר יֵעָזֵב	34 Cette nuit-là, je vous le dis, deux hommes seront côte à côte sur un même lit, l’un sera pris et l’autre laissé.
35 שְׁתַּיִם תִּהְיֶינָה טֹחֲנוֹת יָחַד הָאַחַת תֵּאָסֵף וְהָאַחֶרֶת תֵּעָזֵב	35 Et si deux femmes sont à moudre ensemble, l’une sera prise et l’autre laissée.”
36 שְׁנַיִם יִהְיוּ בַשָּׂדֶה וְנֶאֱסַף הָאֶחָד וְהָאַחֵר יֵעָזֵב	36 NO TEXT
37 וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה זֹאת אֲדֹנֵינוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בַּאֲשֶׁר הַפֶּגֶר שָׁם יִקָּבְצוּ הַנְּשָׁרִים	37 Les disciples lui disent: "Où donc, Seigneur?” Il leur répond: "Là où est le corps, là se rassemblent les vautours.”