Micà (מיכה) - Michea 25

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	MODERN HEBREW BIBLE
1 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר	1 ויהי דבר יהוה אלי לאמר
2 בֶּן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־בְּנֵי עַמֹּון וְהִנָּבֵא עֲלֵיהֶם	2 בן אדם שים פניך אל בני עמון והנבא עליהם
3 וְאָמַרְתָּ לִבְנֵי עַמֹּון שִׁמְעוּ דְּבַר־אֲדֹנָי יְהוִה כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן אָמְרֵךְ הֶאָח אֶל־מִקְדָּשִׁי כִי־נִחָל וְאֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל כִּי נָשַׁמָּה וְאֶל־בֵּית יְהוּדָה כִּי הָלְכוּ בַּגֹּולָה	3 ואמרת לבני עמון שמעו דבר אדני יהוה כה אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל מקדשי כי נחל ואל אדמת ישראל כי נשמה ואל בית יהודה כי הלכו בגולה
4 לָכֵן הִנְנִי נֹתְנָךְ לִבְנֵי־קֶדֶם לְמֹורָשָׁה וְיִשְּׁבוּ טִירֹותֵיהֶם בָּךְ וְנָתְנוּ בָךְ מִשְׁכְּנֵיהֶם הֵמָּה יֹאכְלוּ פִרְיֵךְ וְהֵמָּה יִשְׁתּוּ חֲלָבֵךְ	4 לכן הנני נתנך לבני קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך
5 וְנָתַתִּי אֶת־רַבָּה לִנְוֵה גְמַלִּים וְאֶת־בְּנֵי עַמֹּון לְמִרְבַּץ־צֹאן וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ ס	5 ונתתי את רבה לנוה גמלים ואת בני עמון למרבץ צאן וידעתם כי אני יהוה
6 כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן מַחְאֲךָ יָד וְרַקְעֲךָ בְּרָגֶל וַתִּשְׂמַח בְּכָל־שָׁאטְךָ בְּנֶפֶשׁ אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל	6 כי כה אמר אדני יהוה יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל שאטך בנפש אל אדמת ישראל
7 לָכֵן הִנְנִי נָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלֶיךָ וּנְתַתִּיךָ־ [לְבַג כ] (לְבַז ק) לַגֹּויִם וְהִכְרַתִּיךָ מִן־הָעַמִּים וְהַאֲבַדְתִּיךָ מִן־הָאֲרָצֹות אַשְׁמִידְךָ וְיָדַעְתָּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ ס	7 לכן הנני נטיתי את ידי עליך ונתתיך לבג לגוים והכרתיך מן העמים והאבדתיך מן הארצות אשמידך וידעת כי אני יהוה
8 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן אֲמֹר מֹואָב וְשֵׂעִיר הִנֵּה כְּכָל־הַגֹּויִם בֵּית יְהוּדָה	8 כה אמר אדני יהוה יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה
9 לָכֵן הִנְנִי פֹתֵחַ אֶת־כֶּתֶף מֹואָב מֵהֶעָרִים מֵעָרָיו מִקָּצֵהוּ צְבִי אֶרֶץ בֵּית הַיְשִׁימֹת בַּעַל מְעֹון [וְקִרְיָתְמָה כ] (וְקִרְיָתָיְמָה׃ ק)	9 לכן הנני פתח את כתף מואב מהערים מעריו מקצהו צבי ארץ בית הישימת בעל מעון וקריתמה
10 לִבְנֵי־קֶדֶם עַל־בְּנֵי עַמֹּון וּנְתַתִּיהָ לְמֹורָשָׁה לְמַעַן לֹא־תִזָּכֵר בְּנֵי־עַמֹּון בַּגֹּויִם	10 לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים
11 וּבְמֹואָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ ס	11 ובמואב אעשה שפטים וידעו כי אני יהוה
12 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן עֲשֹׂות אֱדֹום בִּנְקֹם נָקָם לְבֵית יְהוּדָה וַיֶּאְשְׁמוּ אָשֹׁום וְנִקְּמוּ בָהֶם	12 כה אמר אדני יהוה יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום ונקמו בהם
13 לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וְנָטִתִי יָדִי עַל־אֱדֹום וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה וּנְתַתִּיהָ חָרְבָּה מִתֵּימָן וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ	13 לכן כה אמר אדני יהוה ונטתי ידי על אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו
14 וְנָתַתִּי אֶת־נִקְמָתִי בֶּאֱדֹום בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ בֶאֱדֹום כְּאַפִּי וְכַחֲמָתִי וְיָדְעוּ אֶת־נִקְמָתִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ פ	14 ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל ועשו באדום כאפי וכחמתי וידעו את נקמתי נאם אדני יהוה
15 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן עֲשֹׂות פְּלִשְׁתִּים בִּנְקָמָה וַיִּנָּקְמוּ נָקָם בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ לְמַשְׁחִית אֵיבַת עֹולָם	15 כה אמר אדני יהוה יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם
16 לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי נֹוטֶה יָדִי עַל־פְּלִשְׁתִּים וְהִכְרַתִּי אֶת־כְּרֵתִים וְהַאֲבַדְתִּי אֶת־שְׁאֵרִית חֹוף הַיָּם	16 לכן כה אמר אדני יהוה הנני נוטה ידי על פלשתים והכרתי את כרתים והאבדתי את שארית חוף הים
17 וְעָשִׂיתִי בָם נְקָמֹות גְּדֹלֹות בְּתֹוכְחֹות חֵמָה וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה בְּתִתִּי אֶת־נִקְמָתִי בָּם׃ ס	17 ועשיתי בם נקמות גדלות בתוכחות חמה וידעו כי אני יהוה בתתי את נקמתי בם