Lettera ai Galati - האיגרת אל הגלטים 6

MODERN HEBREW BIBLE	BIBBIA CEI 2008
1 ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו	1 Partì di là e venne nella sua patria e i suoi discepoli lo seguirono.
2 וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו	2 Giunto il sabato, si mise a insegnare nella sinagoga. E molti, ascoltando, rimanevano stupiti e dicevano: «Da dove gli vengono queste cose? E che sapienza è quella che gli è stata data? E i prodigi come quelli compiuti dalle sue mani?
3 הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול	3 Non è costui il falegname, il figlio di Maria, il fratello di Giacomo, di Ioses, di Giuda e di Simone? E le sue sorelle, non stanno qui da noi?». Ed era per loro motivo di scandalo.
4 ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו	4 Ma Gesù disse loro: «Un profeta non è disprezzato se non nella sua patria, tra i suoi parenti e in casa sua».
5 ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם	5 E lì non poteva compiere nessun prodigio, ma solo impose le mani a pochi malati e li guarì.
6 ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד	6 E si meravigliava della loro incredulità. Gesù percorreva i villaggi d’intorno, insegnando.
7 ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה	7 Chiamò a sé i Dodici e prese a mandarli a due a due e dava loro potere sugli spiriti impuri.
8 ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה	8 E ordinò loro di non prendere per il viaggio nient’altro che un bastone: né pane, né sacca, né denaro nella cintura;
9 רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו	9 ma di calzare sandali e di non portare due tuniche.
10 ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם	10 E diceva loro: «Dovunque entriate in una casa, rimanetevi finché non sarete partiti di lì.
11 וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא	11 Se in qualche luogo non vi accogliessero e non vi ascoltassero, andatevene e scuotete la polvere sotto i vostri piedi come testimonianza per loro».
12 ויצאו ויקראו לשוב בתשובה	12 Ed essi, partiti, proclamarono che la gente si convertisse,
13 ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום	13 scacciavano molti demòni, ungevano con olio molti infermi e li guarivano.
14 וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות	14 Il re Erode sentì parlare di Gesù, perché il suo nome era diventato famoso. Si diceva: «Giovanni il Battista è risorto dai morti e per questo ha il potere di fare prodigi».
15 ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים	15 Altri invece dicevano: «È Elia». Altri ancora dicevano: «È un profeta, come uno dei profeti».
16 וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים	16 Ma Erode, al sentirne parlare, diceva: «Quel Giovanni che io ho fatto decapitare, è risorto!».
17 כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה	17 Proprio Erode, infatti, aveva mandato ad arrestare Giovanni e lo aveva messo in prigione a causa di Erodìade, moglie di suo fratello Filippo, perché l’aveva sposata.
18 יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך	18 Giovanni infatti diceva a Erode: «Non ti è lecito tenere con te la moglie di tuo fratello».
19 ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה	19 Per questo Erodìade lo odiava e voleva farlo uccidere, ma non poteva,
20 כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו	20 perché Erode temeva Giovanni, sapendolo uomo giusto e santo, e vigilava su di lui; nell’ascoltarlo restava molto perplesso, tuttavia lo ascoltava volentieri.
21 ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל	21 Venne però il giorno propizio, quando Erode, per il suo compleanno, fece un banchetto per i più alti funzionari della sua corte, gli ufficiali dell’esercito e i notabili della Galilea.
22 ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך	22 Entrata la figlia della stessa Erodìade, danzò e piacque a Erode e ai commensali. Allora il re disse alla fanciulla: «Chiedimi quello che vuoi e io te lo darò».
23 וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי	23 E le giurò più volte: «Qualsiasi cosa mi chiederai, te la darò, fosse anche la metà del mio regno».
24 ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל	24 Ella uscì e disse alla madre: «Che cosa devo chiedere?». Quella rispose: «La testa di Giovanni il Battista».
25 ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל	25 E subito, entrata di corsa dal re, fece la richiesta, dicendo: «Voglio che tu mi dia adesso, su un vassoio, la testa di Giovanni il Battista».
26 ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה	26 Il re, fattosi molto triste, a motivo del giuramento e dei commensali non volle opporle un rifiuto.
27 ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו	27 E subito il re mandò una guardia e ordinò che gli fosse portata la testa di Giovanni. La guardia andò, lo decapitò in prigione
28 וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה	28 e ne portò la testa su un vassoio, la diede alla fanciulla e la fanciulla la diede a sua madre.
29 וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר	29 I discepoli di Giovanni, saputo il fatto, vennero, ne presero il cadavere e lo posero in un sepolcro.
30 ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו	30 Gli apostoli si riunirono attorno a Gesù e gli riferirono tutto quello che avevano fatto e quello che avevano insegnato.
31 ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול	31 Ed egli disse loro: «Venite in disparte, voi soli, in un luogo deserto, e riposatevi un po’». Erano infatti molti quelli che andavano e venivano e non avevano neanche il tempo di mangiare.
32 וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד	32 Allora andarono con la barca verso un luogo deserto, in disparte.
33 וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו	33 Molti però li videro partire e capirono, e da tutte le città accorsero là a piedi e li precedettero.
34 ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה	34 Sceso dalla barca, egli vide una grande folla, ebbe compassione di loro, perché erano come pecore che non hanno pastore, e si mise a insegnare loro molte cose.
35 ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד	35 Essendosi ormai fatto tardi, gli si avvicinarono i suoi discepoli dicendo: «Il luogo è deserto ed è ormai tardi;
36 שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל	36 congedali, in modo che, andando per le campagne e i villaggi dei dintorni, possano comprarsi da mangiare».
37 ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה	37 Ma egli rispose loro: «Voi stessi date loro da mangiare». Gli dissero: «Dobbiamo andare a comprare duecento denari di pane e dare loro da mangiare?».
38 ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים	38 Ma egli disse loro: «Quanti pani avete? Andate a vedere». Si informarono e dissero: «Cinque, e due pesci».
39 ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא	39 E ordinò loro di farli sedere tutti, a gruppi, sull’erba verde.
40 וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים	40 E sedettero, a gruppi di cento e di cinquanta.
41 ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם	41 Prese i cinque pani e i due pesci, alzò gli occhi al cielo, recitò la benedizione, spezzò i pani e li dava ai suoi discepoli perché li distribuissero a loro; e divise i due pesci fra tutti.
42 ויאכלו כלם וישבעו	42 Tutti mangiarono a sazietà,
43 וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים	43 e dei pezzi di pane portarono via dodici ceste piene e quanto restava dei pesci.
44 והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש	44 Quelli che avevano mangiato i pani erano cinquemila uomini.
45 ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם	45 E subito costrinse i suoi discepoli a salire sulla barca e a precederlo sull’altra riva, a Betsàida, finché non avesse congedato la folla.
46 ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל	46 Quando li ebbe congedati, andò sul monte a pregare.
47 ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה	47 Venuta la sera, la barca era in mezzo al mare ed egli, da solo, a terra.
48 וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם	48 Vedendoli però affaticati nel remare, perché avevano il vento contrario, sul finire della notte egli andò verso di loro, camminando sul mare, e voleva oltrepassarli.
49 והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו	49 Essi, vedendolo camminare sul mare, pensarono: «È un fantasma!», e si misero a gridare,
50 כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו	50 perché tutti lo avevano visto e ne erano rimasti sconvolti. Ma egli subito parlò loro e disse: «Coraggio, sono io, non abbiate paura!».
51 וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו	51 E salì sulla barca con loro e il vento cessò. E dentro di sé erano fortemente meravigliati,
52 כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם	52 perché non avevano compreso il fatto dei pani: il loro cuore era indurito.
53 ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה	53 Compiuta la traversata fino a terra, giunsero a Gennèsaret e approdarono.
54 ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו	54 Scesi dalla barca, la gente subito lo riconobbe
55 וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא	55 e, accorrendo da tutta quella regione, cominciarono a portargli sulle barelle i malati, dovunque udivano che egli si trovasse.
56 ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו	56 E là dove giungeva, in villaggi o città o campagne, deponevano i malati nelle piazze e lo supplicavano di poter toccare almeno il lembo del suo mantello; e quanti lo toccavano venivano salvati.