Amos (עמוס) - Amos 14

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו על דברי הבצרות	1 Voici la parole que Yahvé adressa à Jérémie au sujet de la sécheresse:
2 אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה	2 Juda est en deuil, ses villes vont à la ruine, de tristesse elles se traînent à terre, et de Jérusalem s’élève un cri!
3 ואדריהם שלחו צעוריהם למים באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם בשו והכלמו וחפו ראשם	3 Les riches ont envoyé leurs serviteurs pour chercher de l’eau: arrivant aux citernes ils n’ont pas trouvé d’eau et sont revenus avec leurs cruches vides.
4 בעבור האדמה חתה כי לא היה גשם בארץ בשו אכרים חפו ראשם	4 La terre est crevassée parce qu’il n’a pas plu dans le pays; c’est pourquoi les paysans se sont voilé le visage.
5 כי גם אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא היה דשא	5 Même la biche sauvage abandonne ses petits, car il n’y a pas de verdure.
6 ופראים עמדו על שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי אין עשב	6 les ânes sauvages sont montés sur les sommets, ils aspirent l’air comme des chacals et leurs yeux se troublent parce que l’herbe leur manque.
7 אם עונינו ענו בנו יהוה עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו	7 Même si nos fautes nous accusent, sauve l’honneur de ton nom, ô Yahvé! Nos révoltes sont nombreuses et nous avons péché contre toi.
8 מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון	8 Mais toi, espoir d’Israël, toi qui le sauves au temps de la détresse, pourquoi te conduire en étranger dans le pays, comme un voyageur de passage pour une nuit?
9 למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא אל תנחנו	9 Pourquoi restes-tu comme un homme qui perd la tête, comme un guerrier incapable de sauver? Tu es au milieu de nous, Yahvé, et nous sommes sous la protection de ton Nom; ne nous abandonne pas!
10 כה אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם	10 Voici ce que dit Yahvé à propos de ce peuple: “Oui, ils aiment chercher ailleurs, ils ont couru de tous côtés et Yahvé n’est pas du tout content d’eux: c’est pourquoi maintenant il se souvient de leur faute.”
11 ויאמר יהוה אלי אל תתפלל בעד העם הזה לטובה	11 Yahvé me dit également: “Ne me demande pas de faire du bien à ce peuple.
12 כי יצמו אינני שמע אל רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם	12 S’ils jeûnent, je n’écouterai pas leurs prières. S’ils offrent des holocaustes ou des sacrifices, je ne les regarderai pas; je veux les exterminer par l’épée, la famine et la peste.”
13 ואמר אהה אדני יהוה הנה הנבאים אמרים להם לא תראו חרב ורעב לא יהיה לכם כי שלום אמת אתן לכם במקום הזה	13 Alors j’ai dit: “Ah, mon Seigneur Yahvé, regarde ce que leurs prophètes leur racontent: Ne craignez pas l’épée, vous ne connaîtrez pas la famine, je ne vous donnerai ici que paix et prospérité!”
14 ויאמר יהוה אלי שקר הנבאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם חזון שקר וקסם ואלול ותרמות לבם המה מתנבאים לכם	14 Et voici la réponse de Yahvé: “Ce sont des mensonges que prophétisent ces prophètes en mon nom. Je ne les ai pas envoyés, je ne leur ai rien demandé, je ne leur ai pas parlé. Ce sont des visions fausses et des révélations inventées, ce sont leurs rêves qu’ils vous prophétisent.
15 לכן כה אמר יהוה על הנבאים הנבאים בשמי ואני לא שלחתים והמה אמרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת בחרב וברעב יתמו הנבאים ההמה	15 “C’est pourquoi, voici ce que dit Yahvé contre ces prophètes qui prophétisent en son nom, alors qu’il ne les a pas envoyés: Ils disent que l’épée et la famine ne viendront pas sur ce pays? Eh bien, c’est par l’épée et par la famine que ces prophètes périront!
16 והעם אשר המה נבאים להם יהיו משלכים בחצות ירושלם מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה המה נשיהם ובניהם ובנתיהם ושפכתי עליהם את רעתם	16 “Quant à ceux qui écoutent ces prophètes, eux aussi mourront par la famine et par l’épée, et leurs corps resteront sur le sol dans les rues de Jérusalem. Il n’y aura personne pour les enterrer, pas plus eux que leurs femmes, leurs fils ou leurs filles. C’est ainsi que je ferai retomber sur eux leur péché.
17 ואמרת אליהם את הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי מכה נחלה מאד	17 “Tu leur diras encore cette parole: ‘Que mes yeux fassent couler des larmes abondantes, qu’ils ne s’arrêtent ni la nuit, ni le jour, car je vois la fille de mon peuple frappée d’un mal très grave, d’une plaie douloureuse.’ ”
18 אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי גם נביא גם כהן סחרו אל ארץ ולא ידעו	18 Si je vais dans les champs, je vois des gens transpercés par l’épée, si j’entre dans la ville, j’en vois d’autres torturés par la faim; les prophètes et les prêtres ont parcouru le pays et n’y comprennent rien.
19 המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה	19 As-tu donc rejeté Juda? Ton âme est-elle dégoûtée de Sion? Pourquoi nous as-tu frappés et n’y a-t-il pas de guérison pour nous? Nous attendions le salut et tout va mal, ce devait être la guérison, et c’est l’épouvante.
20 ידענו יהוה רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך	20 Ô Yahvé, nous reconnaissons notre faute et les dettes de nos pères: contre toi nous avons péché!
21 אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך זכר אל תפר בריתך אתנו	21 Mais pense à ton Nom, ne brise pas tout, n’abandonne pas ton trône de gloire! Veille à ne pas rompre ton alliance avec nous!
22 היש בהבלי הגוים מגשמים ואם השמים יתנו רבבים הלא אתה הוא יהוה אלהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה	22 Parmi toutes les idoles des nations, en est-il une qui puisse faire pleuvoir? Est-ce le ciel qui donne les averses, n’est-ce pas toi, qui as fait toutes ces choses, toi en qui nous espérions?