Atti degli Apostoli - Acts 25

LXX	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Φῆστος οὖν ἐπιβὰς τῇ ἐπαρχείᾳ μετὰ τρεῖς ἡμέρας ἀνέβη εἰς Ἱεροσόλυμα ἀπὸ Καισαρείας,	1 וַיָּבֹא פֶסְטוֹס אֶל־הַמְּדִינָה וַיַּעַל אַחֲרֵי שְׁלשֶׁת יָמִים מִקִּסְרִין לִירוּשָׁלָיִם
2 ἐνεφάνισάν τε αὐτῷ οἱ ἀρχιερεῖς καὶ οἱ πρῶτοι τῶν Ἰουδαίων κατὰ τοῦ Παύλου καὶ παρεκάλουν αὐτὸν	2 וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְרָאשֵׁי הַיְּהוּדִים הוֹדִיעֻהוּ אֶת־רִיבָם עִם־פּוֹלוֹס
3 αἰτούμενοι χάριν κατ’ αὐτοῦ ὅπως μεταπέμψηται αὐτὸν εἰς Ἰερουσαλήμ, ἐνέδραν ποιοῦντες ἀνελεῖν αὐτὸν κατὰ τὴν ὁδόν.	3 וַיִּפְצְרוּ־בוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִמָּהֶם לַהֲבִיאוֹ יְרוּשָׁלָיִם וְהֵמָּה מִתְנַכְּלִים אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ בַּדָּרֶךְ
4 ὁ μὲν οὖν Φῆστος ἀπεκρίθη τηρεῖσθαι τὸν Παῦλον εἰς Καισάρειαν, ἑαυτὸν δὲ μέλλειν ἐν τάχει ἐκπορεύεσθαι·	4 וַיַּעַן אוֹתָם פֶסְטוֹס כִּי־עָצוּר פּוֹלוֹס בְּקִסְרִין וְכִי גַם־הוּא יָשׁוּב שָׁמָּה בְּקָרוֹב
5 οἱ οὖν ἐν ὑμῖν, φησίν, δυνατοὶ συγκαταβάντες εἴ τί ἐστιν ἐν τῷ ἀνδρὶ ἄτοπον κατηγορείτωσαν αὐτοῦ.	5 וַיֹּאמֶר לָכֵן יֵרְדוּ אִתִּי רָאשֵׁיכֶם וְאִם־יֵשׁ מְאוּם בָּאִישׁ הַזֶּה יַעֲנוּ בוֹ
6 Διατρίψας δὲ ἐν αὐτοῖς ἡμέρας οὐ πλείους ὀκτὼ ἢ δέκα, καταβὰς εἰς Καισάρειαν, τῇ ἐπαύριον καθίσας ἐπὶ τοῦ βήματος ἐκέλευσεν τὸν Παῦλον ἀχθῆναι.	6 וַיֵּשֶׁב בְּתוֹכָם לֹא יוֹתֵר מִיָּמִים עֲשָׂרָה וַיֵּרֶד אֶל־קִסְרִין וּמִמָּחֳרָת יָשַׁב עַל־כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט וַיְצַו לְהָבִיא אֶת־פּוֹלוֹס
7 παραγενομένου δὲ αὐτοῦ περιέστησαν αὐτὸν οἱ ἀπὸ Ἱεροσολύμων καταβεβηκότες Ἰουδαῖοι πολλὰ καὶ βαρέα αἰτιώματα καταφέροντες ἃ οὐκ ἴσχυον ἀποδεῖξαι,	7 הוּא בָא וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר יָרְדוּ מִירוּשָׁלַיִם סְבָבֻהוּ וַיַּאֲשִׁימוּ אֶת־פּוֹלוֹס בַּאֲשָׁמוֹת רַבּוֹת וְקָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא־יָכְלוּ לְהוֹכִיחַ
8 τοῦ Παύλου ἀπολογουμένου ὅτι οὔτε εἰς τὸν νόμον τῶν Ἰουδαίων οὔτε εἰς τὸ ἱερὸν οὔτε εἰς Καίσαρά τι ἥμαρτον.	8 וְהוּא הִצְטַדֵּק לֵאמֹר לֹא־חָטָאתִי בִמְאוּמָה לֹא לְדָת הַיְּהוּדִים וְלֹא לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא לַקֵּיסָר
9 Ὁ Φῆστος δὲ θέλων τοῖς Ἰουδαίοις χάριν καταθέσθαι ἀποκριθεὶς τῷ Παύλῳ εἶπεν· θέλεις εἰς Ἱεροσόλυμα ἀναβὰς ἐκεῖ περὶ τούτων κριθῆναι ἐπ’ ἐμοῦ;	9 וּפֶסְטוֹס חָפֵץ לְהִתְרַצּוֹת אֶל־הַיְּהוּדִים וַיַּעַן אֶת־פּוֹלוֹס וַיֹּאמַר הֲתַחְפֹּץ לַעֲלוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְהִשָּׁפֵט עַל־אֵלֶּה לְפָנַי שָׁמָּה
10 εἶπεν δὲ ὁ Παῦλος· ἐπὶ τοῦ βήματος Καίσαρος ἑστώς εἰμι, οὗ με δεῖ κρίνεσθαι. Ἰουδαίους οὐδὲν ἠδίκησα ὡς καὶ σὺ κάλλιον ἐπιγινώσκεις.	10 וַיֹּאמֶר פּוֹלוֹס לִפְנֵי כִסֵּא מִשְׁפַּט הַקֵּיסַר אֲנִי עֹמֵד וְשָׁם נָכוֹן לִי לְהִשָּׁפֵט לֹא הֲרֵעֹתִי לַיְּהוּדִים כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ הֵיטֵב גַּם־אָתָּה
11 εἰ μὲν οὖν ἀδικῶ καὶ ἄξιον θανάτου πέπραχά τι, οὐ παραιτοῦμαι τὸ ἀποθανεῖν· εἰ δὲ οὐδέν ἐστιν ὧν οὗτοι κατηγοροῦσίν μου, οὐδείς με δύναται αὐτοῖς χαρίσασθαι· Καίσαρα ἐπικαλοῦμαι.	11 אִם־הֲרֵעֹתִי וְיֶשׁ־בִּי דְּבַר מִשְׁפַּט־מָוֶת בַּל־אֶחְשׂךְ נַפְשִׁי מִמָּוֶת וְאִם־אֵין־בִּי מְאוּמָה מִכֹּל אֲשֶׁר הֵם עֹנִים בִּי אִישׁ לֹא יוּכַל לְהַסְגִּירֵנִי אֶל־יָדָם אֶת־הַקֵּיסַר אֲנִי קוֹרֵא לְדִינִי
12 τότε ὁ Φῆστος συλλαλήσας μετὰ τοῦ συμβουλίου ἀπεκρίθη· Καίσαρα ἐπικέκλησαι, ἐπὶ Καίσαρα πορεύσῃ.	12 וַיִּוָּעֵץ פֶסְטוֹס עִם־יוֹעֲצָיו וַיַּעַן אֹתוֹ לֵאמֹר אֶת־הַקֵּיסַר קָרָאתָ אֶל־הַקֵּיסַר תֵּלֵךְ
13 Ἡμερῶν δὲ διαγενομένων τινῶν Ἀγρίππας ὁ βασιλεὺς καὶ Βερνίκη κατήντησαν εἰς Καισάρειαν ἀσπασάμενοι τὸν Φῆστον.	13 וַיְהִי אַחֲרֵי יָמִים וַיֵּרְדוּ הַמֶּלֶךְ אַגְרִפַּס וּבֶרְנִיקָה אֶל־קִסְרִין לִשְׁאֹל לִשְׁלוֹם פֶסְטוֹס
14 ὡς δὲ πλείους ἡμέρας διέτριβον ἐκεῖ, ὁ Φῆστος τῷ βασιλεῖ ἀνέθετο τὰ κατὰ τὸν Παῦλον λέγων· ἀνήρ τίς ἐστιν καταλελειμμένος ὑπὸ Φήλικος δέσμιος,	14 וַיְהִי כִּי־אָרְכוּ לָהֶם הַיָּמִים שָׁם וַיְסַפֵּר פֶסְטוֹס לַמֶּלֶךְ אֶת־רִיב פּוֹלוֹס לֵאמֹר יֶשׁ־פֹּה אִישׁ אֲשֶׁר פֶלִיקְס הִנִּיחוֹ אָסוּר
15 περὶ οὗ γενομένου μου εἰς Ἱεροσόλυμα ἐνεφάνισαν οἱ ἀρχιερεῖς καὶ οἱ πρεσβύτεροι τῶν Ἰουδαίων αἰτούμενοι κατ’ αὐτοῦ καταδίκην.	15 וּבִהְיוֹתִי בִירוּשָׁלַיִם דִּבְּרוּ אֵלַי רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְזִקְנֵי הַיְּהוּדִים עַל־אֹדוֹתָיו וַיְבַקְשׁוּ מִמֶּנִּי לַחֲרֹץ מִשְׁפָּטוֹ
16 πρὸς οὓς ἀπεκρίθην ὅτι οὐκ ἔστιν ἔθος Ῥωμαίοις χαρίζεσθαί τινα ἄνθρωπον πρὶν ἢ ὁ κατηγορούμενος κατὰ πρόσωπον ἔχοι τοὺς κατηγόρους τόπον τε ἀπολογίας λάβοι περὶ τοῦ ἐγκλήματος.	16 וָאַעַן אוֹתָם כִּי אֵין מִנְהַג הָרוֹמִיִּים לְהַסְגִּיר אִישׁ לַמָּוֶת בְּטֶרֶם יַעֲמֹד הַנִּשְׂטָן לְנֹכַח שׂטְנָיו וְנִתַּן־לוֹ מָקוֹם לְהִצְטַדֵּק מִן־הַשִּׂטְנָה
17 συνελθόντων οὖν [αὐτῶν] ἐνθάδε ἀναβολὴν μηδεμίαν ποιησάμενος τῇ ἑξῆς καθίσας ἐπὶ τοῦ βήματος ἐκέλευσα ἀχθῆναι τὸν ἄνδρα·	17 וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הֵנָּה יַחַד חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי כִּי מִמָּחֳרַת הַיּוֹם יָשַׁבְתִּי עַל־כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט וָאֲצַוֶּה לְהָבִיא אֶת־הָאִישׁ
18 περὶ οὗ σταθέντες οἱ κατήγοροι οὐδεμίαν αἰτίαν ἔφερον ὧν ἐγὼ ὑπενόουν πονηρῶν,	18 וַיַּעַמְדוּ עָלָיו שׂטְנָיו וְלֹא־הֵבִיאוּ עָלָיו דָּבָר רָע מֵאֲשֶׁר הָיִיתִי חשֵׁד אֹתוֹ
19 ζητήματα δέ τινα περὶ τῆς ἰδίας δεισιδαιμονίας εἶχον πρὸς αὐτὸν καὶ περί τινος Ἰησοῦ τεθνηκότος ὃν ἔφασκεν ὁ Παῦλος ζῆν.	19 רַק הָיוּ לָהֶם דִּבְרֵי רִיבוֹת לְנֶגְדּוֹ עַל־עֲבוֹדַת אֱלֹהֵיהֶם וְעַל־מֵת אֶחָד יֵשׁוּעַ שְׁמוֹ אֲשֶׁר אָמַר עָלָיו פּוֹלוֹס כִּי הוּא חָי
20 ἀπορούμενος δὲ ἐγὼ τὴν περὶ τούτων ζήτησιν ἔλεγον εἰ βούλοιτο πορεύεσθαι εἰς Ἱεροσόλυμα κἀκεῖ κρίνεσθαι περὶ τούτων.	20 וַתִּכְבַּד בְּעֵינַי הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת וָאֹמַר הֶחָפֵץ אַתָּה לָלֶכֶת יְרוּשָׁלַיִם וּלְהִשָּׁפֵט שָׁם עַל־אֵלֶּה
21 τοῦ δὲ Παύλου ἐπικαλεσαμένου τηρηθῆναι αὐτὸν εἰς τὴν τοῦ Σεβαστοῦ διάγνωσιν, ἐκέλευσα τηρεῖσθαι αὐτὸν ἕως οὗ ἀναπέμψω αὐτὸν πρὸς Καίσαρα.	21 אֲבָל פּוֹלוֹס שָׁאַל לְהַנִּיחוֹ בַמִּשְׁמָר עַד־צֵאת מִשְׁפָּטוֹ מִלִּפְנֵי אֲגוּסְטוֹס וָאֲצַוֶּה לְשָׁמְרוֹ עַד־אֲשֶׁר אֶשְׁלַח אֹתוֹ אֶל־הַקֵּיסָר
22 Ἀγρίππας δὲ πρὸς τὸν Φῆστον· ἐβουλόμην καὶ αὐτὸς τοῦ ἀνθρώπου ἀκοῦσαι. αὔριον, φησίν, ἀκούσῃ αὐτοῦ.	22 וַיֹּאמֶר אַגְרִפַּס אֶל־פֶסְטוֹס גַּם־אֲנִי חָפֵץ לִשְׁמֹעַ אֶת־הָאִישׁ וַיֹּאמֶר מָחָר תִּשְׁמָעֶנּוּ
23 Τῇ οὖν ἐπαύριον ἐλθόντος τοῦ Ἀγρίππα καὶ τῆς Βερνίκης μετὰ πολλῆς φαντασίας καὶ εἰσελθόντων εἰς τὸ ἀκροατήριον σύν τε χιλιάρχοις καὶ ἀνδράσιν τοῖς κατ’ ἐξοχὴν τῆς πόλεως καὶ κελεύσαντος τοῦ Φήστου ἤχθη ὁ Παῦλος.	23 וַיְהִי מִמָּחֳרָת כְּבוֹא אַגְרִפַּס וּבֶרְנִיקָה בְּהוֹד גָּדוֹל וַיָּבֹאוּ אֶל־אֻלָם הַמִּשְׁפָּט הֵמָּה וְשָׂרֵי הָאֶלֶף וּנְגִידֵי הָעִיר וַיְצַו פֶסְטוֹס וַיָּבִיאוּ אֶת־פּוֹלוֹס
24 καί φησιν ὁ Φῆστος· Ἀγρίππα βασιλεῦ καὶ πάντες οἱ συμπαρόντες ἡμῖν ἄνδρες, θεωρεῖτε τοῦτον περὶ οὗ ἅπαν τὸ πλῆθος τῶν Ἰουδαίων ἐνέτυχόν μοι ἔν τε Ἱεροσολύμοις καὶ ἐνθάδε βοῶντες μὴ δεῖν αὐτὸν ζῆν μηκέτι.	24 וַיֹּאמֶר פֶסְטוֹס אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ וְכָל־הָאִישִׁים אֲשֶׁר אַתֶּם פֹּה אִתָּנוּ הִנְּכֶם רֹאִים אֶת־הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּגְלָלוֹ פָּנוּ אֵלַי כָּל־הֲמוֹן הַיְּהוּדִים גַּם־בִּירוּשָׁלַיִם וְגַם־פֹּה וַיִּצְעֲקוּ כִּי־אֵינוֹ בְדִין שֶׁיִּחְיֶה עוֹד
25 ἐγὼ δὲ κατελαβόμην μηδὲν ἄξιον αὐτὸν θανάτου πεπραχέναι, αὐτοῦ δὲ τούτου ἐπικαλεσαμένου τὸν Σεβαστὸν ἔκρινα πέμπειν.	25 וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר הִכַּרְתִּי כִּי לֹא־עָשָׂה דָבָר לְחַיְּבוֹ מִיתָה וְהוּא גַם־הוּא קָרָא אֶת־אֲגוּסְטוֹס לְדִינוֹ יָעַצְתִּי לִשְׁלֹחַ אֹתוֹ שָׁמָּה
26 περὶ οὗ ἀσφαλές τι γράψαι τῷ κυρίῳ οὐκ ἔχω, διὸ προήγαγον αὐτὸν ἐφ’ ὑμῶν καὶ μάλιστα ἐπὶ σοῦ, βασιλεῦ Ἀγρίππα, ὅπως τῆς ἀνακρίσεως γενομένης σχῶ τί γράψω·	26 אַךְ אֵין־לִי לִכְתֹּב עָלָיו דָּבָר נָכוֹן לַאֲדֹנֵינוּ וּבַעֲבוּר זֹאת הֲבִיאֹתִיו לִפְנֵיכֶם וּבְיוֹתֵר לְפָנֶיךָ הַמֶּלֶךְ אַגְרִפַּס לְמַעַן יֵחָקֵר וְיָדַעְתִּי מָה אֶכְתֹּב
27 ἄλογον γάρ μοι δοκεῖ πέμποντα δέσμιον μὴ καὶ τὰς κατ’ αὐτοῦ αἰτίας σημᾶναι.	27 כִּי לֹא־יִתָּכֵן בְּעֵינַי לִשְׁלוֹחַ אַסִּיר מִבְּלִי הוֹדִיעַ גַּם אֶת־עֲלִילֹת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־שָׂמוּ לוֹ