Evanđelje po Luki 7

Biblija Hrvatski	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Pošto dovrši sve te svoje besjede narodu, uđe u Kafarnaum.	1 וַיְהִי אַחֲרֵי כַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת־כָּל־דְּבָרָיו בְּאָזְנֵי הָעָם וַיָּבֹא אֶל־כְּפַר־נַחוּם
2 Nekomu satniku bijaše bolestan sluga, samo što ne izdahnu, a bijaše mu veoma drag.	2 וְעֶבֶד לְאֶחָד מִשָּׂרֵי הַמֵּאוֹת חָלָה לָמוּת וְהוּא יָקָר־לוֹ מְאֹד
3 Kad je satnik čuo za Isusa, posla k njemu starješine židovske moleći ga da dođe i ozdravi mu slugu.	3 וַיִּשְׁמַע אֶת־שֵׁמַע יֵשׁוּעַ וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מִזִּקְנֵי הַיְּהוּדִים וַיִּשְׁאַל מֵאִתּוֹ לָבוֹא וּלְהוֹשִׁיעַ אֶת־עַבְדּוֹ
4 Kad oni dođoše Isusu, usrdno ga moljahu: »Dostojan je da mu to učiniš	4 וַיָּבֹאוּ אֶל־יֵשׁוּעַ וַיִּתְחַנְנוּ־לוֹ מְאֹד וַיֹּאמְרוּ רָאוּי הוּא אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתוֹ
5 jer voli naš narod, i sinagogu nam je sagradio.«	5 כִּי אֹהֵב עַמֵּנוּ הוּא וְהוּא בָנָה־לָנוּ אֶת־בֵּית הַכְּנֵסֶת
6 Isus se uputi s njima. I kad bijaše već kući nadomak, posla satnik prijatelje s porukom: »Gospodine, ne muči se. Nisam dostojan da uđeš pod krov moj.	6 וַיֵּלֶךְ אִתָּם יֵשׁוּעַ וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל־הַבַּיִת וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר־הַמֵּאָה עַל־יְדֵי רֵעָיו לֵאמֹר לוֹ בִּי אֲדֹנִי אַל־נָא תַטְרִיחַ אֶת־עַצְמְךָ כִּי אֵינֶנִּי רָאוּי שֶׁתָּבוֹא בְּצֵל קוֹרָתִי
7 Zato se i ne smatrah dostojnim doći k tebi. Nego – reci riječ da ozdravi sluga moj.	7 וּבַעֲבוּר זֹאת גַּם־אֶת עַצְמִי לֹא חָשַׁבְתִּי רָאוּי לָבוֹא אֵלֶיךָ אַךְ דַּבֶּר־נָא דָבָר וְיֵרָפֵא נַעֲרִי
8 Ta i ja, premda sam vlasti podređen, imam pod sobom vojnike pa reknem jednomu: ‘Idi’ – i ode, drugomu: ‘Dođi’ – i dođe, a sluzi svomu: ‘Učini to’ – i učini.«	8 כִּי גַם־אָנֹכִי אִישׁ נָתוּן תַּחַת הַשִּׁלְטוֹן יֶשׁ־תַּחַת יָדִי אַנְשֵׁי צָבָא וְאָמַרְתִּי לָזֶה לֵךְ וְהָלַךְ וְלָזֶה בוֹא וּבָא וּלְעַבְדִּי עֲשֵׂה־זֹאת וְעָשָׂה
9 Čuvši to, zadivi mu se Isus pa se okrenu mnoštvu koje je išlo za njim i reče: »Kažem vam, ni u Izraelu na nađoh tolike vjere.«	9 וַיִּשְׁמַע יֵשׁוּעַ אֶת־דְּבָרָיו וַיִּתְמַהּ עָלָיו וַיִּפֶן וַיֹּאמֶר אֶל־הֶהָמוֹן הַהוֹלֵךְ אַחֲרָיו אֹמֵר אֲנִי לָכֶם גַּם־בְּיִשְׂרָאֵל לֹא־מָצָאתִי אֱמוּנָה גְּדוֹלָה כָזֹאת
10 Kad se oni koji su bili poslani vratiše kući, nađoše slugu zdrava.	10 וַיָּשׁוּבוּ הַשְּׁלוּחִים אֶל־הַבָּיִת וַיִּמְצְאוּ אֶת־הָעֶבֶד הַחֹלֶה וְהוּא נִרְפָּא
11 Nakon toga uputi se Isus u grad zvani Nain. Pratili ga njegovi učenici i silan svijet.	11 וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּלֶךְ אֶל־עִיר וּשְׁמָהּ נָעִים וְרַבִּים מִתַּלְמִידָיו הֹלְכִים אִתּוֹ וַהֲמוֹן עַם רָב
12 Kad se približi gradskim vratima, gle, upravo su iznosili mrtvaca, sina jedinca u majke, majke udovice. Pratilo ju mnogo naroda iz grada.	12 הוּא קָרַב אֶל־שַׁעַר הָעִיר וְהִנֵּה מוֹצִיאִים מֵת בֵּן יָחִיד לְאִמּוֹ וְהִיא אַלְמָנָה וְעִמָּהּ רַבִּים מֵעַם הָעִיר
13 Kad je Gospodin ugleda, sažali mu se nad njom i reče joj: »Ne plači!«	13 וְכִרְאוֹת אוֹתָהּ הָאָדוֹן נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר לָהּ אַל־תִּבְכִּי
14 Pristupi zatim, dotače se nosila; nosioci stadoše, a on reče: »Mladiću, kažem ti, ustani!«	14 וַיִּגַּשׁ וַיִּגַּע בָּאָרוֹן וְהַנֹּשְׂאִים עָמְדוּ וַיֹּאמַר עֶלֶם אֹמֵר אֲנִי אֵלֶיךָ קוּמָה
15 I mrtvac se podiže i progovori, a on ga dade njegovoj majci.	15 וַיִּתְעוֹדֵד הַמֵּת וַיָּחֶל לְדַבֵּר וַיִּתְנֵהוּ לְאִמּוֹ
16 Sve obuze strah te slavljahu Boga govoreći: »Prorok velik usta među nama! Pohodi Bog narod svoj!«	16 וַתֹּאחֶז כֻּלָּם רְעָדָה וַיְשַׁבְּחוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיֹּאמְרוּ כִּי־נָבִיא גָדוֹל קָם בְּקִרְבֵּנוּ וְכִי־פָקַד הָאֱלֹהִים אֶת־עַמּוֹ
17 I proširi se taj glas o njemu po svoj Judeji i po svoj okolici.	17 וַיֵּצֵא הַדָּבָר הַזֶּה בְּכָל־יְהוּדָה וּבְכָל־הַכִּכָּר
18 Sve to dojaviše Ivanu njegovi učenici. On dozva dvojicu svojih učenika	18 וְתַלְמִידֵי יוֹחָנָן הִגִּידוּ לוֹ אֶת־כָּל־אֵלֶּה
19 i posla ih Gospodinu da ga pitaju: »Jesi li ti Onaj koji ima doći ili drugoga da čekamo?«	19 וַיִּקְרָא אֵלָיו יוֹחָנָן שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו וַיִּשְׁלָחֵם אֶל־יֵשׁוּעַ לֵאמֹר לוֹ הַאַתָּה הוּא הַבָּא אִם־נְחַכֶּה לְאַחֵר
20 Došavši k njemu, rekoše ti ljudi: »Ivan Krstitelj posla nas k tebi da pitamo: ‘Jesi li ti Onaj koji ima doći ili drugoga da čekamo?’«	20 וַיָּבֹאוּ אֵלָיו הָאֲנָשִׁים וַיֹּאמְרוּ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל שְׁלָחָנוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר הַאַתָּה הוּא הַבָּא אִם־נְחַכֶּה לְאַחֵר
21 Upravo u taj čas Isus je ozdravio mnoge od bolesti, muka i zlih duhova i mnoge je slijepe podario vidom.	21 בָּעֵת הַהִיא רִפָּא רַבִּים מֵחֳלָיִים וּמִנְּגָעִים וּמֵרוּחוֹת רָעוֹת וּלְעִוְרִים רַבִּים נָתַן רְאוּת עֵינָיִם
22 Tada im odgovori: »Pođite i javite Ivanu što ste vidjeli i čuli: Slijepi progledaju, hromi hode, gubavi se čiste, gluhi čuju, mrtvi ustaju, siromasima se navješćuje evanđelje.	22 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ וְהַגִּידוּ לְיוֹחָנָן אֵת אֲשֶׁר רְאִיתֶם וַאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם כִּי עִוְרִים רֹאִים וּפִסְחִים מִתְהַלְּכִים וּמְצֹרָעִים מְטֹהָרִים וְחֵרְשִׁים שׁוֹמְעִים וּמֵתִים קָמִים וַעֲנִיִּים מִתְבַּשְּׂרִים
23 I blago onom tko se ne sablazni o mene.«	23 וְאַשְׁרֵי אֲשֶׁר לֹא־יִכָּשֵׁל בִּי
24 Kad Ivanovi glasnici odoše, poče Isus govoriti mnoštvu o Ivanu: »Što ste izašli u pustinju gledati? Trsku koju vjetar ljulja?	24 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ לָהֶם שְׁלוּחֵי יוֹחָנָן וַיָּחֶל לְדַבֵּר אֶל־הֲמוֹן הָעָם עַל־אֹדוֹת יוֹחָנָן וַיֹּאמַר מַה־זֶּה יְצָאתֶם הַמִּדְבָּרָה לִרְאוֹת הֲקָנֶה אֲשֶׁר יִנּוֹעַ בָּרוּחַ
25 Ili što ste izašli vidjeti: Čovjeka u mekušaste haljine odjevena? Eno, oni u sjajnoj odjeći i raskošju po kraljevskim su dvorima.	25 וְאִם־לֹא מַה־זֶּה יְצָאתֶם לִרְאוֹת הַאִישׁ לָבוּשׁ בִּגְדֵי עֲדָנִים הִנֵּה הַמְלֻבָּשִׁים בִּגְדֵי תִפְאֶרֶת וְהַמְעֻנָּגִים בְּחַצְרוֹת הַמְּלָכִים הֵמָּה
26 Ili što ste izašli vidjeti? Proroka? Uistinu, kažem vam, i više nego proroka!	26 וְעַתָּה מַה־זֶּה יְצָאתֶם לִרְאוֹת אִם־לִרְאוֹת אִישׁ נָבִיא הֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי אַף־גָּדוֹל הוּא מִנָּבִיא
27 On je onaj o kome je pisano: Evo, šaljem glasnika svoga pred licem tvojim da pripravi put pred tobom.	27 זֶה הוּא אֲשֶׁר כָּתוּב עָלָיו הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַרְכְּךָ לְפָנֶיךָ
28 Kažem vam: među rođenima od žene nitko nije veći od Ivana. A ipak, i najmanji u kraljevstvu Božjem veći je od njega.«	28 כִּי אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אֵין אִישׁ בִּילוּדֵי אִשָּׁה גָּדוֹל מִיּוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל אַךְ הַקָּטֹן בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים גָּדוֹל הוּא מִמֶּנּוּ
29 Sav narod koji ga je slušao, pa i carinici, uvidješe pravednost Božju: pokrstiše se Ivanovim krstom.	29 וְכָל־הָעָם וְהַמֹּכְסִים כְּשָׁמְעָם הִצְדִּיקוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיִּטָּבְלוּ בִּטְבִילַת יוֹחָנָן
30 Naprotiv, farizeji i zakonoznanci ometoše što je Bog s njima naumio jer ne htjedoše da ih Ivan krsti.	30 אַךְ־הַפְּרוּשִׁים וּבַעֲלֵי הַתּוֹרָה נִאֲצוּ אֶת־עֲצַת הָאֱלֹהִים עַל־נַפְשָׁם וְלֹא נִטְבְּלוּ עַל־יָדוֹ
31 »S kime dakle da prispodobim ljude ovog naraštaja? Komu su nalik?	31 וַיֹּאמֶר הָאָדוֹן עַתָּה אֶל־מִי אֲדַמֶּה אֶת־אַנְשֵׁי הַדּוֹר הַזֶּה וְאֶל־מִי הֵם דֹּמִים
32 Nalik su djeci što sjede na trgu pa jedni drugima po poslovici dovikuju: ‘Zasvirasmo vam i ne zaigraste! Zakukasmo i ne zaplakaste!’	32 דֹּמִים הֵם לַיְלָדִים הַיּשְׁבִים בַּשּׁוּק וְקֹרְאִים זֶה אֶל־זֶה וְאֹמְרִים חִלַּלְנוּ לָכֶם בַּחֲלִילִים וְלֹא רִקַּדְתֶּם קוֹנַנּוּ לָכֶם קִינָה וְלֹא בְכִיתֶם
33 Doista, došao je Ivan Krstitelj. Nije kruha jeo ni vina pio, a velite: ‘Đavla ima!’	33 כִּי בָא יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל לֶחֶם לֹא־אָכַל וְיַיִן לֹא־שָׁתָה וַאֲמַרְתֶּם שֵׁד בּוֹ
34 Došao je Sin Čovječji koji jede i pije, a govorite: ‘Evo izjelice i vinopije, prijatelja carinika i grešnika!’	34 וּבָא בֶן־הָאָדָם וְהוּא אֹכֵל וְשֹׁתֶה וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה זוֹלֵל וְסֹבֵא וְרֵעַ לְמוֹכְסִים וּלְחַטָּאִים
35 Ali opravda se Mudrost pred svom djecom svojom.«	35 וַתִּצְּדַק הַחָכְמָה עַל־יְדֵי כָל־בָּנֶיהָ
36 Neki farizej pozva Isusa da bi blagovao s njime. On uđe u kuću farizejevu i priđe stolu.	36 וַיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶחָד מִן־הַפְּרוּשִׁים לֶאֱכֹל אִתּוֹ לָחֶם וַיָּבֹא אֶל־בֵּית הַפָּרוּשׁ וַיַּסֵּב
37 Kad eto neke žene koja bijaše grešnica u gradu. Dozna da je Isus za stolom u farizejevoj kući pa ponese alabastrenu posudicu pomasti	37 וְהִנֵּה אִשָּׁה אַחַת בָּעִיר וְהִיא חֹטֵאת שָׁמְעָה כִּי־הוּא מֵסֵב בֵּית הַפָּרוּשׁ וַתָּבֵא פַּךְ־שֶׁמֶן הַמּוֹר
38 i stade odostrag kod njegovih nogu. Sva zaplakana poče mu suzama kvasiti noge: kosom ih glave svoje otirala, cjelivala i mazala pomašću.	38 וַתַּעֲמֹד לְרַגְלָיו מֵאַחֲרָיו וַתֵּבְךְּ וַתָּחֶל לְהַרְטִיב אֶת־רַגְלָיו בִּדְמָעוֹת וַתְּנַגֵּב אֹתָן בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ וַתִּשַּׁק אֶת־רַגְלָיו וַתִּמְשַׁח אֹתָן בַּשָּׁמֶן
39 Kad to vidje farizej koji ga pozva, pomisli: »Kad bi ovaj bio Prorok, znao bi tko i kakva je to žena koja ga se dotiče: da je grešnica.«	39 וַיַּרְא הַפָּרוּשׁ הַקֹּרֵא אֹתוֹ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ אִלּוּ הָיָה זֶה נָבִיא כִּי־עַתָּה יָדֹעַ יָדַע מִי־הִיא זֹאת וְאֵיזוֹ הִיא הַנֹּגַעַת בּוֹ כִּי־אִשָּׁה חַטָּאָה הִיא
40 A Isus, da mu odgovori, reče: »Šimune, imam ti nešto reći.« A on će: »Učitelju, reci!« A on:	40 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו שִׁמְעוֹן דָּבָר־לִי אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר רַבִּי דַבֵּר
41 »Neki vjerovnik imao dva dužnika. Jedan mu dugovaše pet stotina denara, drugi pedeset.	41 שְׁנֵי חַיָּבִים הָיוּ לְנשֶׁה אֶחָד הָאֶחָד חַיָּב לוֹ דִּינָרִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְהַשֵּׁנִי דִּינָרִים חֲמִשִּׁים
42 Budući da nisu imali odakle vratiti, otpusti obojici. Koji će ga dakle od njih više ljubiti?«	42 וַיְהִי בַּאֲשֶׁר לֹא הִשִּׂיגָה יָדָם לְשַׁלֵּם וַיַּשְׁמֵט אֶת־שְׁנֵיהֶם וְעַתָּה אֱמָר־נָא מִי מִשְּׁנֵיהֶם יַרְבֶּה לְאַהֲבָה אֹתוֹ
43 Šimun odgovori: »Predmnijevam, onaj kojemu je više otpustio.« Reče mu Isus: »Pravo si prosudio.«	43 וַיַּעַן שִׁמְעוֹן וַיֹּאמַר אֶחֱשֹׁב כִּי הָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר הִרְבָּה לְהַשְׁמִיט לוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֵּן שָׁפָטְתָּ
44 I okrenut ženi reče Šimunu: »Vidiš li ovu ženu? Uđoh ti u kuću, nisi mi vodom noge polio, a ona mi suzama noge oblila i kosom ih svojom otrla.	44 וַיִּפֶן אֶל־הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֶל־שִׁמְעוֹן הֲרָאִיתָ אֶת־הָאִשָּׁה הַזֹּאת הִנֵּה בָאתִי אֶל־בֵּיתְךָ וּמַיִם עַל־רַגְלַי לֹא נָתָתָּ וְהִיא הִרְטִיבָה אֶת־רַגְלַי בִּדְמָעוֹת וַתְּנַגֵּב בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ
45 Poljupca mi nisi dao, a ona, otkako uđe, ne presta mi noge cjelivati.	45 נְשִׁיקָה לֹא נְשַׁקְתָּנִי וְהִיא מֵאָז בָּאתִי לֹא חָדְלָה מִנַּשֵּׁק אֶת־רַגְלָי
46 Uljem mi glave nisi pomazao, a ona mi pomašću noge pomaza.	46 בְּשֶׁמֶן לֹא מָשַׁחְתָּ אֶת־רֹאשִׁי וְהִיא בְּשֶׁמֶן הַמּוֹר מָשְׁחָה אֶת־רַגְלָי
47 Stoga, kažem ti, oprošteni su joj grijesi mnogi jer ljubljaše mnogo. Komu se malo oprašta, malo ljubi.«	47 לָכֵן אֲנִי אֹמֵר אֵלֶיךָ נִסְלְחוּ־לָהּ חַטֹּאתֶיהָ הָרַבּוֹת כִּי הַרְבֵּה אָהֵבָה וַאֲשֶׁר נִסְלַח־לוֹ מְעַט הוּא אֹהֵב מְעָט
48 A ženi reče: »Oprošteni su ti grijesi.«	48 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ נִסְלְחוּ־לָךְ חַטֹּאתָיִךְ
49 Sustolnici počeli nato među sobom govoriti: »Tko je ovaj da i grijehe oprašta?«	49 וַיָּחֵלּוּ הַמְסֻבִּים עִמּוֹ לֵאמֹר בְּלִבָּם מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר גַּם־יִסְלַח חֲטָאִים
50 A on reče ženi: »Vjera te tvoja spasila! Idi u miru!«	50 וַיֹּאמֶר אֶל־הָאִשָּׁה אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה לָּךְ לְכִי לְשָׁלוֹם