Acts of the Apostles 27

DOUAI-RHEIMS	MODERN HEBREW BIBLE
1 And when it was determined that he should sail into Italy, and that Paul, with the other prisoners, should be delivered to a centurion, named Julius, of the band Augusta,	1 וכאשר נגמר הדין כי נעבר באניה אל איטליא מסרו את פולוס ומקצת אסירים אחרים אל שר המאה לגדוד אגוסטוס ושמו יוליוס
2 Going on board a ship of Adrumetum, we launched, meaning to sail by the coasts of Asia, Aristarchus, the Macedonian of Thessalonica, continuing with us.	2 ונרד אל אניה אדרמטית נכנים לבוא על פני חוף אסיא ונעבר הימה ויהי אתנו ארסטרכוס מוקדון מן תסלוניקי
3 And the day following we came to Sidon. And Julius treating Paul courteously, permitted him to go to his friends, and to take care of himself.	3 וממחרת הגענו אל צידון ויוליוס עשה עם פולוס חסד וינח לו ללכת אל מידעיו להעזר בידם
4 And when we had launched from thence, we sailed under Cyprus, because the winds were contrary.	4 ונלך משם ונעבר בסביבות קפרוס כי הרוחות היו לנגדנו
5 And sailing over the sea of Cilicia, and Pamphylia, we came to Lystra, which is in Lycia:	5 ונעבר את הים אשר לפני קיליקיא ופמפוליא ונבא אל מורא אשר בלוקיא
6 And there the centurion finding a ship of Alexandria sailing into Italy, removed us into it.	6 וימצא שם שר המאה אניה אלכסנדרית באה לאיטליא ויעבירנו לתוכה
7 And when for many days we had sailed slowly, and were scarce come over against Gnidus, the wind not suffering us, we sailed near Crete by Salmone:	7 והאניה הלכה בכבדות ימים רבים ואחרי אשר יגענו ובאנו אל מול קנידוס לא הניחנו הרוח לחתר אל היבשה ונעבר מצד לקריטי על פני הר סלמוני
8 And with much ado sailing by it, we came into a certain place, which is called Good-havens, nigh to which was the city of Thalassa.	8 ואחרי אשר עברנו בתלאות באנו למקום אחד נקרא קלילמני אשר קרובה לו עיר ושמה לסיא
9 And when much time was spent, and when sailing now was dangerous, because the fast was now past, Paul comforted them,	9 ויהי מקץ ימים רבים כאשר באה עת הסכנה לירדי הים כי גם הצום כבר עבר ויזהר אתם פולוס
10 Saying to them: Ye men, I see that the voyage beginneth to be with injury and much damage, not only of the lading and ship, but also of our lives.	10 ויאמר אליהם אנשים ראה אני כי הליכתנו תהיה אך מרי ונזק גדול לא לבד למעמסה ולאניה כי אם גם לנפשותינו
11 But the centurion believed the pilot and the master of the ship, more than those things which were said by Paul.	11 ושר המאה לא שמע אל דברי פולוס כי אם אל רב החבל ואל בעל האניה
12 And whereas it was not a commodious haven to winter in, the greatest part gave counsel to sail thence, if by any means they might reach Phenice to winter there, which is a haven of Crete, looking towards the southwest and northwest.	12 ובאשר החוף איננו טוב לעמד בו בימי הסתיו יעצו הרבים לעבר משם לאמר אולי נוכל הגיע לפיניכס וישבנו שם בימי הסתו והוא חוף בקריטי פונה דרך הדרום מערבה ודרך הצפון מערבה
13 And the south wind gently blowing, thinking that they had obtained their purpose, when they had loosed from Asson, they sailed close by Crete.	13 ורוח נשבת לאט מדרום ויחשבו כי תצלח עצתם בידם ויעלו העוגין ויעברו לעמת שפת קריטי
14 But not long after, there arose against it a tempestuous wind, called Euroaquilo.	14 ויהי כמעט אחרי כן ותפגע בה רוח נחשל הנקראה אוריקלידון
15 And when the ship was caught, and could not bear up against the wind, giving up the ship to the winds, we were driven.	15 ותטרף האניה ולא יכלה לעמד נגד הרוח ונרף ידינו ממנה וננדף
16 And running under a certain island, that is called Cauda, we had much work to come by the boat.	16 ותרץ האניה אל עבר אי קטן הנקרא קלודה וכמעט לא יכלנו לאחז העברה
17 Which being taken up, they used helps, undergirding the ship, and fearing lest they should fall into the quicksands, they let down the sail yard, and so were driven.	17 ואחרי משכם אותה אליהם ויקחו לעזר את כל אשר השיגה ידם ויחשבו את דפני האניה ומיראתם פן יפלו אל בין רכסי החול הורידו את כלי המפרש וכה נדפו
18 And we being mightily tossed with the tempest, the next day they lightened the ship.	18 ויהי הסער הולך וסער עלינו וממחרת הטילו את המעמסה אל הים
19 And the third day they cast out with their own hands the tackling of the ship.	19 וביום השלישי הטלנו בידינו את כלי האניה אל הים
20 And when neither sun nor stars appeared for many days, and no small storm lay on us, all hope of our being saved was now taken away.	20 ויהי ימים רבים גם השמש גם הכוכבים לא נראו והסערה חזקה עלינו עד מאד ותכרת ממנו כל תקות ישועה
21 And after they had fasted a long time, Paul standing forth in the midst of them, said: You should indeed, O ye men, have hearkened unto me, and not have loosed from Crete, and have gained this harm and loss.	21 ופולוס עמד בתוכם אחרי האריכם בצום ויאמר אנשים לו שמעתם אלי ולא יצאתם מקריטי כי אז לא קרנו הנזק הזה במריכם
22 And now I exhort you to be of good cheer. For there shall be no loss of any man's life among you, but only of the ship.	22 ועתה אני אמר אליכם חזקו ואמצו כי לא תאבד נפש מכם בלתי הספינה לבדה
23 For an angel of God, whose I am, and whom I serve, stood by me this night,	23 כי בלילה הזה נצב עלי מלאך האלהים אשר לו אנכי ואשר אני עבד אתו
24 Saying: Fear not, Paul, thou must be brought before Caesar; and behold, God hath given thee all them that sail with thee.	24 ויאמר אל תירא פולוס עליך עוד לעמד לפני הקיסר ועתה הנה נתן לך האלהים את כל ההלכים אתך באניה
25 Wherefore, sirs, be of good cheer; for I believe God that it shall so be, as it hath been told me.	25 על כן אנשים חזקו ואמצו כי מאמין אני לאלהים כי כן יהיה כאשר נאמר אלי
26 And we must come unto a certain island.	26 אך השלך נשלך אל אחד האיים
27 But after the fourteenth night was come, as we were sailing in Adria, about midnight, the shipmen deemed that they discovered some country.	27 ויהי כבוא ליל ארבעה עשר לטלטולנו בים אדריה כחצות הלילה ויחשבו המלחים כי קרבה להם יבשת
28 Who also sounding, found twenty fathoms; and going on a little further, they found fifteen fathoms.	28 ויורידו את האנך וימצאו עמק הים עשרים קומה ויעברו מעט ויוסיפו להוריד את האנך וימצאו קומות חמש עשרה
29 Then fearing lest we should fall upon rough places, they cast four anchors out of the stern, and wished for the day.	29 וייראו פן יפגעו בשני הסלעים וישליכו מעל אחורי האניה ארבעה עוגינים אל הים ויכספו לאור היום
30 But as the shipmen sought to fly out of the ship, having let down the boat into the sea, under colour, as though they would have cast anchors out of the forepart of the ship,	30 והמלחים בקשו לברח מן האניה ויורידו את העברה אל הים באמרם כי יש את נפשם לשלח עוגינים גם מראש האניה
31 Paul said to the centurion, and to the soldiers: Except these stay in the ship, you cannot be saved.	31 ויאמר פולוס אל שר המאה ואל אנשי הצבא לאמר אם אלה לא ישבו אתנו באניה לא תוכלו אתם להושע
32 Then the soldiers cut off the ropes of the boat, and let her fall off.	32 ויקצצו אנשי הצבא את חבלי העברה ויתנוה לנפול
33 And when it began to be light, Paul besought them all to take meat, saying: This day is the fourteenth day that you have waited, and continued fasting, taking nothing.	33 והבקר טרם יאור ופולוס מבקש מכלם לטעם לחם לאמר היום יום ארבעה עשר אשר חכיתם צמים ולא טעמתם מאומה
34 Wherefore I pray you to take some meat for your health's sake; for there shall not an hair of the head of any of you perish.	34 על כן קרא אני אתכם לטעם לחם כי הוא למחיתכם כי איש איש מכם לא יפל משערת ראשו ארצה
35 And when he had said these things, taking bread, he gave thanks to God in the sight of them all; and when he had broken it, he began to eat.	35 הוא דבר את הדברים האלה והוא לקח את הלחס ויודה לאלהים לפני כלם ויבצע ויחל לאכל
36 Then were they all of better cheer, and they also took some meat.	36 ויאמץ לב כלם ויטעמו אכל גם המה
37 And we were in all in the ship, two hundred threescore and sixteen souls.	37 ואנחנו כל נפש אשר באניה מאתים ושבעים ושש
38 And when they had eaten enough, they lightened the ship, casting the wheat into the sea.	38 ויאכלו לשבעה ויקלו מעל האניה ויטילו את הצדה אל הים
39 And when it was day, they knew not the land; but they discovered a certain creek that had a shore, into which they minded, if they could, to thrust in the ship.	39 הבקר אור ולא הכירו את הארץ אבל ראו כמפרץ וחוף לו ויועצו לנהג אליו את האניה אם יוכלו
40 And when they had taken up the anchors, they committed themselves to the sea, loosing withal the rudder bands; and hoisting up the mainsail to the wind, they made towards shore.	40 ויגדעו את העוגינים ויעזבום לים ויתירו גם את מיתרי המנהיג ויפרשו מפרש התרן אל פני הרוח ויבקשו לבא אל החוף
41 And when we were fallen into a place where two seas met, they run the ship aground; and the forepart indeed, sticking fast, remained unmoveable: but the hinder part was broken with the violence of the sea.	41 ויפגעו במקום אשר הים משני עבריו ותדבק בו האניה ותעמד ראשה לא ינוע ואחוריה נשברו משאון הגלים
42 And the soldiers' counsel was, that they should kill the prisoners, lest any of them, swimming out, should escape.	42 ותהי עצת אנשי הצבא להמית את האסירים פן ישחה איש מהם וימלט
43 But the centurion, willing to save Paul, forbade it to be done; and he commanded that they who could swim, should cast themselves first into the sea, and save themselves, and get to land.	43 ושר המאה חפץ להציל את פולוס וינא את עצתם ויאמר מי ידע לשחות ירד ויעבר ליבשה בראשנה והנשארים אלה על קרשים ואלה על שברי האניה
44 And the rest, some they carried on boards, and some on those things that belonged to the ship. And so it came to pass, that every soul got safe to land.	44 ויהי כן וימלטו כלם אל היבשה