Livre des Nombres 11

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Le peuple murmura méchamment aux oreilles de Yahvé. Yahvé l’entendit et se mit en colère: le feu de Yahvé s’alluma contre le peuple et dévora les premières tentes du camp.	1 ויהי העם כמתאננים רע באזני יהוה וישמע יהוה ויחר אפו ותבער בם אש יהוה ותאכל בקצה המחנה
2 Alors le peuple supplia Moïse. Moïse intercéda auprès de Yahvé et le feu s’éteignit.	2 ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל יהוה ותשקע האש
3 On donna à ce lieu le nom de Tabéra car le feu de Yahvé s’y était allumé contre eux.	3 ויקרא שם המקום ההוא תבערה כי בערה בם אש יהוה
4 Le ramassis de gens qui se trouvait au milieu des Israélites ne pensait plus qu’à la nourriture, et même les Israélites se mirent à geindre. Ils disaient: “Qui nous fera manger de la viande?	4 והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר
5 Nous nous rappelons le poisson que nous mangions pour rien en Égypte, les concombres, les pastèques, les poireaux, les oignons et l’ail.	5 זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים
6 Et maintenant, nous avons la gorge sèche, il n’y a plus rien, plus rien à l’horizon que cette manne!”	6 ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו
7 La manne ressemblait à la graine de coriandre, on aurait cru une pâte de guimauve.	7 והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח
8 Les gens du peuple se dispersaient pour la ramasser, puis ils l’écrasaient entre deux meules, ou la broyaient avec un pilon. Ils la cuisaient ensuite dans un pot et en faisaient des galettes. Son goût était comme celui d’une pâte à l’huile.	8 שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן
9 À la nuit, dès que la rosée descendait sur le camp, la manne aussi descendait.	9 וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו
10 Moïse entendit le peuple qui pleurait, chaque famille à l’entrée de sa tente, pendant que la colère de Yahvé s’enflammait. Moïse en fut très affecté.	10 וישמע משה את העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו ויחר אף יהוה מאד ובעיני משה רע
11 Il dit à Yahvé: Pourquoi traites-tu si mal ton serviteur? Tu ne m’as pas fait une faveur en m’imposant la charge de tout ce peuple!	11 ויאמר משה אל יהוה למה הרעת לעבדך ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי
12 Est-ce moi qui lui ai donné le jour, pour que tu me dises: Porte-le sur ton sein, comme la nourrice porte son nourrisson, jusqu’au pays que tu as promis par serment à nos pères?	12 האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו
13 “Tout ce peuple vient me trouver pour me dire: Donne-nous de la viande, nous voulons en manger? Mais où trouverai-je de la viande pour leur en donner?	13 מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה
14 Je ne puis à moi seul porter tout ce peuple, il est trop lourd pour moi.	14 לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני
15 Si c’est ainsi que tu veux me traiter, tue-moi plutôt, je t’en prie, tu me feras une grâce et je ne me verrai plus dans le malheur!”	15 ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי
16 Yahvé répondit à Moïse: “Rassemble-moi 70 des anciens d’Israël, des hommes dont tu sais qu’ils sont des anciens et des scribes de leur peuple, et amène-les à la Tente du Rendez-Vous. Qu’ils se tiennent là à tes côtés.	16 ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך
17 Je descendrai et je parlerai avec toi; puis je prendrai de mon esprit qui repose sur toi et je le mettrai sur eux. Avec toi ils porteront la charge du peuple, tu ne seras plus seul à la porter.	17 וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך
18 “Tu diras au peuple: Sanctifiez-vous pour demain, vous mangerez de la viande puisque vous êtes venus pleurer aux oreilles de Yahvé. Vous avez bien dit: Qui nous donnera de la viande à manger? Nous étions si bien en Égypte! Yahvé va vous donner de la viande et vous en mangerez.	18 ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם
19 Vous n’en mangerez pas seulement un ou deux jours, ni même cinq, ou dix, ou vingt jours,	19 לא יום אחד תאכלון ולא יומים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום
20 mais tout un mois, jusqu’à ce qu’elle vous ressorte par le nez et que vous en soyez dégoûtés. Car vous avez méprisé Yahvé qui est au milieu de vous lorsque vous êtes venus pleurer devant lui et lui dire: Pourquoi sommes-nous sortis d’Égypte?”	20 עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים
21 Moïse dit: “Le peuple au milieu duquel je suis, compte 600 000 hommes de pied, et toi, tu dis: Je leur donnerai de la viande et ils en mangeront tout un mois?	21 ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים
22 Si on égorgeait pour eux du petit et du gros bétail, y en aurait-il assez? Si on ramassait pour eux tous les poissons de la mer, cela suffirait-il?”	22 הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם
23 Yahvé dit à Moïse: “La main de Yahvé est-elle trop courte? Maintenant tu vas voir si ma parole se réalise, ou non.”	23 ויאמר יהוה אל משה היד יהוה תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא
24 Moïse sortit et rapporta au peuple les paroles de Yahvé. Il rassembla 70 hommes pris parmi les anciens du peuple, ils se tenaient debout autour de la Tente.	24 ויצא משה וידבר אל העם את דברי יהוה ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל
25 Alors Yahvé descendit dans la nuée et parla, puis il prit de l’esprit qui était sur Moïse et en mit sur les 70 hommes, sur les anciens. Lorsque l’esprit se reposa sur eux ils prophétisèrent, mais ensuite ils ne le firent plus.	25 וירד יהוה בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו
26 Deux hommes étaient restés dans le camp, le premier s’appelait Eldad, le second Médad: l’esprit vint reposer sur eux. Ils étaient bien parmi les inscrits, mais ils n’étaient pas venus à la Tente, et ils prophétisèrent dans le camp.	26 וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה
27 Un jeune homme courut pour l’annoncer à Moïse: “Eldad et Médad, dit-il, prophétisent au milieu du camp.”	27 וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה
28 Josué, fils de Noun, serviteur de Moïse depuis sa jeunesse, prit la parole: “Mon seigneur Moïse, empêche-les!”	28 ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם
29 Mais Moïse répondit: “Es-tu donc jaloux pour moi? Ah! Si tout le peuple de Yahvé était prophète! Si Yahvé leur donnait à tous son esprit!”	29 ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם יהוה נביאים כי יתן יהוה את רוחו עליהם
30 Après cela Moïse revint au camp avec les anciens d’Israël.	30 ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל
31 Le vent se leva: cela venait de Yahvé. Le vent soufflait de la mer et amenait des cailles, qu’il abattit sur le camp et autour, jusqu’à une journée de marche. Il y en avait tout autour du camp sur une épaisseur de deux coudées.	31 ורוח נסע מאת יהוה ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ
32 Le peuple se leva, et toute la nuit, tout le jour suivant, il se mit à ramasser des cailles. Celui qui en avait le moins, en avait ramassé dix grandes mesures. On les étala autour du camp.	32 ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה
33 Mais la viande était encore entre leurs dents, ils n’avaient pas fini de la mastiquer, que déjà la colère de Yahvé s’enflammait contre le peuple. Yahvé frappa le peuple d’un grand coup.	33 הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מאד
34 On donna à ce lieu le nom de Kibrot-Ha-Taava, car c’est là qu’on enterra ceux qui s’étaient jetés comme des affamés sur la nourriture.	34 ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים
35 De Kibrot-Ha-Taava, le peuple partit pour Hasérot. Comme on campait là à Hasérot…	35 מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות