Livre de Joël 1

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Parole de Yahvé qui fut adressée à Joël, fils de Pétouel.	1 דבר יהוה אשר היה אל יואל בן פתואל
2 Vieillards, écoutez ceci; prêtez l’oreille, vous tous habitants du pays: A-t-on vu de votre temps quelque chose de semblable, ou du temps de vos pères?	2 שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם
3 Vous le raconterez à vos fils, vos fils le rediront à leurs fils et leurs fils à la génération suivante.	3 עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר
4 Ce que l’insecte avait laissé, la sauterelle l’a dévoré; ce que la sauterelle a laissé, le sauteur l’a dévoré; ce que le sauteur a laissé, le criquet l’a dévoré.	4 יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל
5 Réveillez-vous, ivrognes, et pleurez. Lamentez-vous, buveurs de vin, car le vin nouveau vous est retiré de la bouche.	5 הקיצו שכורים ובכו והיללו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם
6 Un peuple puissant, innombrable, est monté contre mon pays; ses dents sont des dents de lion, il a des mâchoires de lionne.	6 כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו
7 Il a dévasté ma vigne, épluché mon figuier; il les a pelés, abattus, les branches sont devenues toutes blanches.	7 שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה
8 Pleure comme une vierge qui se revêt d’un sac pour pleurer l’époux de sa jeunesse.	8 אלי כבתולה חגרת שק על בעל נעוריה
9 Il ne reste rien d’où tirer une offrande ou une libation pour la Maison de Yahvé. Les prêtres de Yahvé qui sont là de service sont en deuil.	9 הכרת מנחה ונסך מבית יהוה אבלו הכהנים משרתי יהוה
10 Les champs sont ravagés, la terre est en deuil, car le blé est perdu; il n’y a plus de vin nouveau et l’huile se termine.	10 שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר
11 Prenez le deuil, paysans, tout comme les vignerons; lamentez-vous sur votre blé, votre orge, car la moisson des champs est perdue.	11 הבישו אכרים הילילו כרמים על חטה ועל שערה כי אבד קציר שדה
12 La vigne est lamentable, le figuier sans verdure, le grenadier, le palmier, le pommier, tous les arbres des champs sont desséchés; la joie elle-même, comme honteuse, s’est éloignée de nous.	12 הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו כי הביש ששון מן בני אדם
13 Prêtres, habillez-vous de sacs et poussez des cris, lamentez-vous, serviteurs de l’autel! Jeûnez, serviteurs de mon Dieu, veillez toute la nuit habillés de sacs, car il n’y a plus ni offrande ni libation dans la Maison de votre Dieu.	13 חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך
14 Annoncez un jeûne, convoquez l’assemblée, réunissez les anciens, avec les habitants du pays, à la Maison de Yahvé votre Dieu,	14 קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל יהוה
15 et criez vers Yahvé: “Ah, quel jour!” Oui, le jour de Yahvé est proche, il vient comme un châtiment envoyé par le Tout-Puissant!	15 אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא
16 Sous nos yeux la nourriture nous a été retirée; il n’y a plus ni joie, ni allégresse dans la Maison de notre Dieu.	16 הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל
17 Les semences ont séché sous les mottes de terre, les greniers sont vides, les magasins sans blé font triste figure.	17 עבשו פרדות תחת מגרפתיהם נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן
18 Entendez les cris des bêtes! Les troupeaux de bœufs s’affolent; ils n’ont plus rien à brouter; les brebis souffrent de la faim.	18 מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר כי אין מרעה להם גם עדרי הצאן נאשמו
19 Je crie vers toi, Yahvé, pour ce feu qui a dévoré les pâturages du désert, cette flamme qui a ravagé tous les arbres des champs;	19 אליך יהוה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל עצי השדה
20 les bêtes sauvages ont crié vers toi, car les torrents sont à sec et le feu a dévoré les pâturages du désert.	20 גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר