Premier livre des Rois 3

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Salomon devint gendre du Pharaon d’Égypte; il épousa la fille du Pharaon et la mena dans la cité de David, car il n’avait pas encore fini de construire sa maison, la maison de Yahvé et le rempart de Jérusalem.	1 ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלתו לבנות את ביתו ואת בית יהוה ואת חומת ירושלם סביב
2 Le peuple offrait alors des sacrifices sur les Hauts-Lieux car la maison destinée au Nom de Yahvé n’était pas encore bâtie.	2 רק העם מזבחים בבמות כי לא נבנה בית לשם יהוה עד הימים ההם
3 Salomon aimait Yahvé, il marchait selon les préceptes de son père David, mais il offrait des sacrifices sur les Hauts-Lieux et y brûlait des parfums.	3 ויאהב שלמה את יהוה ללכת בחקות דוד אביו רק בבמות הוא מזבח ומקטיר
4 Le roi se rendit à Gabaon pour y offrir des sacrifices; c’était le Haut-Lieu principal et Salomon offrit mille holocaustes sur cet autel.	4 וילך המלך גבענה לזבח שם כי היא הבמה הגדולה אלף עלות יעלה שלמה על המזבח ההוא
5 Là, à Gabaon, Yahvé apparut en songe à Salomon pendant la nuit. Il lui dit: “Demande-moi ce que tu veux et je te le donnerai.”	5 בגבעון נראה יהוה אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך
6 Salomon répondit: “Tu as montré une très grande bonté à ton serviteur David, mon père; il est vrai qu’il marchait en ta présence dans la fidélité, la justice et la sincérité. Tu n’as pas mis fin à cette grande bonté à son égard: tu as voulu que son fils soit assis aujourd’hui sur son trône.	6 ויאמר שלמה אתה עשית עם עבדך דוד אבי חסד גדול כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב עמך ותשמר לו את החסד הגדול הזה ותתן לו בן ישב על כסאו כיום הזה
7 Tu m’as fait roi, Yahvé, mon Dieu, à la place de mon père David. Mais je ne suis qu’un tout jeune homme et je ne sais encore pas agir.	7 ועתה יהוה אלהי אתה המלכת את עבדך תחת דוד אבי ואנכי נער קטן לא אדע צאת ובא
8 Ton serviteur se retrouve avec ton peuple, que tu as choisi toi-même, et c’est un peuple si nombreux qu’on ne peut ni l’évaluer, ni le compter.	8 ועבדך בתוך עמך אשר בחרת עם רב אשר לא ימנה ולא יספר מרב
9 Accorde donc à ton serviteur l’intelligence pour distinguer entre le bien et le mal lorsqu’il gouverne ton peuple. Qui pourrait en effet bien gouverner un peuple aussi important?”	9 ונתת לעבדך לב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפט את עמך הכבד הזה
10 La demande de Salomon plut au Seigneur,	10 וייטב הדבר בעיני אדני כי שאל שלמה את הדבר הזה
11 et Dieu lui dit: “Je retiens que tu n’as demandé pour toi ni une longue vie, ni la richesse, ni la mort de tes ennemis. Parce que tu m’as fait cette autre demande, parce que tu m’as demandé l’intelligence pour exercer la justice,	11 ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עשר ולא שאלת נפש איביך ושאלת לך הבין לשמע משפט
12 je vais faire ce que tu m’as demandé. Je te donne un cœur sage et intelligent, tel qu’il n’y en a pas eu de pareil avant toi et qu’il n’y en aura pas de pareil après toi.	12 הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך
13 Et je te donnerai même ce que tu n’as pas demandé: tu auras richesse et gloire plus qu’aucun autre roi de la terre durant ta vie.	13 וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עשר גם כבוד אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך
14 Si tu marches dans mes voies, si tu observes mes ordonnances et mes commandements comme l’a fait ton père David, je te donnerai longue vie.”	14 ואם תלך בדרכי לשמר חקי ומצותי כאשר הלך דויד אביך והארכתי את ימיך
15 Alors Salomon s’éveilla: il comprit que c’était un rêve. Une fois rentré à Jérusalem, il alla officier face à l’Arche de l’Alliance de Yahvé et il offrit des holocaustes et des sacrifices de communion; puis il donna un grand repas à tous ses serviteurs.	15 ויקץ שלמה והנה חלום ויבוא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית אדני ויעל עלות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו
16 Deux prostituées vinrent au tribunal du roi.	16 אז תבאנה שתים נשים זנות אל המלך ותעמדנה לפניו
17 L’une d’elles lui dit: “Je t’en prie, mon seigneur, cette femme et moi nous habitons la même maison et dans cette maison j’ai donné le jour à un enfant.	17 ותאמר האשה האחת בי אדני אני והאשה הזאת ישבת בבית אחד ואלד עמה בבית
18 Trois jours après la naissance, elle aussi a mis au monde un enfant. Nous étions ensemble, aucune personne étrangère avec nous, nous étions seules dans la maison.	18 ויהי ביום השלישי ללדתי ותלד גם האשה הזאת ואנחנו יחדו אין זר אתנו בבית זולתי שתים אנחנו בבית
19 Or, durant la nuit, le fils de cette femme est mort car elle s’était couchée sur lui.	19 וימת בן האשה הזאת לילה אשר שכבה עליו
20 Alors elle se lève au milieu de la nuit, elle prend mon fils à côté de moi tandis que je dors, elle le couche sur elle et elle place son fils mort à côté de moi.	20 ותקם בתוך הלילה ותקח את בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה ואת בנה המת השכיבה בחיקי
21 Au matin, lorsque je me lève pour allaiter mon fils, je vois qu’il est mort, mais en regardant attentivement, je m’aperçois que ce n’est pas l’enfant que j’ai mis au monde.”	21 ואקם בבקר להיניק את בני והנה מת ואתבונן אליו בבקר והנה לא היה בני אשר ילדתי
22 À ce moment l’autre femme se met à crier: “C’est mon fils qui est vivant et c’est ton fils qui est mort!” Et la première réplique: “Ce n’est pas vrai, c’est ton fils qui est mort, le mien est en vie!” Et elles se disputaient ainsi devant le roi.	22 ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי ותדברנה לפני המלך
23 Le roi prit la parole: “Tu dis, toi: C’est mon fils qui est vivant et c’est ton fils qui est mort. Et toi tu dis: Non! C’est ton fils qui est mort et c’est le mien qui est vivant.”	23 ויאמר המלך זאת אמרת זה בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי
24 Le roi ordonna: “Apportez-moi une épée.” On apporta l’épée devant le roi.	24 ויאמר המלך קחו לי חרב ויבאו החרב לפני המלך
25 Le roi dit alors: “Coupez en deux l’enfant qui vit, et donnez-en la moitié à l’une et l’autre moitié à l’autre.”	25 ויאמר המלך גזרו את הילד החי לשנים ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת
26 Alors la femme dont le fils était vivant dit au roi, car elle était bouleversée dans son cœur de mère: “Non, je t’en prie, mon seigneur, donne-lui plutôt l’enfant qui vit, qu’on ne le tue pas.” Mais l’autre répliquait: “Il ne sera ni à toi, ni à moi, partagez-le.”	26 ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך כי נכמרו רחמיה על בנה ותאמר בי אדני תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתהו וזאת אמרת גם לי גם לך לא יהיה גזרו
27 Alors le roi décida: “Donnez l’enfant qui vit à la première, ne le tuez pas; c’est elle qui est la mère.”	27 ויען המלך ויאמר תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתהו היא אמו
28 Tout Israël entendit parler du jugement que le roi avait prononcé; dès lors on eut un grand respect pour le roi car on voyait que la sagesse de Dieu était en lui lorsqu’il rendait la justice.	28 וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט