Jó 10

NOVA VULGATA	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Taedet animam meam vitae meae; dimittam adversum me eloquium meum, loquar in amaritudine animae meae.	1 נָקְטָה נַפְשִׁי בְּחַיָּי אֶעֶזְבָה עָלַי שִׂיחִי אֲדַבְּרָה בְּמַר נַפְשִׁי
2 Dicam Deo: Noli me condemnare, indica mihi cur me ita iudices.	2 אֹמַר אֶל־אֱלֹוהַּ אַל־תַּרְשִׁיעֵנִי הֹודִיעֵנִי עַל מַה־תְּרִיבֵנִי
3 Numquid bonum tibi videtur, si opprimas me et calumnieris me, opus manuum tuarum, et super consilium impiorum arrideas?	3 הֲטֹוב לְךָ ׀ כִּי־תַעֲשֹׁק כִּי־תִמְאַס יְגִיעַ כַּפֶּיךָ וְעַל־עֲצַת רְשָׁעִים הֹופָעְתָּ
4 Numquid oculi carnei tibi sunt, aut, sicut videt homo, et tu videbis?	4 הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ אִם־כִּרְאֹות אֱנֹושׁ תִּרְאֶה
5 Numquid sicut dies hominis dies tui, et anni tui sicut humana sunt tempora,	5 הֲכִימֵי אֱנֹושׁ יָמֶיךָ אִםשְׁ־נֹותֶיךָ כִּימֵי גָבֶר
6 ut quaeras iniquitatem meam et peccatum meum scruteris,	6 כִּי־תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנִי וּלְחַטָּאתִי תִדְרֹושׁ
7 cum scias quia nihil impium fecerim, et sit nemo, qui de manu tua possit eruere?	7 עַל־דַּעְתְּךָ כִּי־לֹא אֶרְשָׁע וְאֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל
8 Manus tuae fecerunt me et plasmaverunt me totum in circuitu; et sic repente praecipitas me?	8 יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי יַחַד סָבִיב וַתְּבַלְּעֵנִי
9 Memento, quaeso, quod sicut lutum feceris me et in pulverem reduces me.	9 זְכָר־נָא כִּי־כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי וְאֶל־עָפָר תְּשִׁיבֵנִי
10 Nonne sicut lac mulsisti me et sicut caseum me coagulasti?	10 הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי
11 Pelle et carnibus vestisti me; ossibus et nervis compegisti me.	11 עֹור וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמֹות וְגִידִים תְּסֹכְכֵנִי
12 Vitam et misericordiam tribuisti mihi, et visitatio tua custodivit spiritum meum.	12 חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי
13 Licet haec celes in corde tuo, tamen scio haec in animo tuo versari.	13 וְאֵלֶּה צָפַנְתָּ בִלְבָבֶךָ יָדַעְתִּי כִּי־זֹאת עִמָּךְ
14 Si peccaverim, observas me et ab iniquitate mea mundum me esse non pateris.	14 אִם־חָטָאתִי וּשְׁמַרְתָּנִי וּמֵעֲוֹנִי לֹא תְנַקֵּנִי
15 Et si impius fuero, vae mihi est; et si iustus, non levabo caput, saturatus afflictione et miseria.	15 אִם־רָשַׁעְתִּי אַלְלַי לִי וְצָדַקְתִּי לֹא־אֶשָּׂא רֹאשִׁי שְׂבַע קָלֹון וּרְאֵה עָנְיִי
16 Si superbia extollar, quasi catulum leonis capies me et iterum mirabilem te exhibebis in me.	16 וְיִגְאֶה כַּשַּׁחַל תְּצוּדֵנִי וְתָשֹׁב תִּתְפַּלָּא־בִי
17 Instauras testes tuos contra me et multiplicas iram tuam adversum me, et poenae militant in me.	17 תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ ׀ נֶגְדִּי וְתֶרֶב כַּעַשְׂךָ עִמָּדִי חֲלִיפֹות וְצָבָא עִמִּי
18 Quare de vulva eduxisti me? Qui utinam consumptus essem, ne oculus me videret!	18 וְלָמָּה מֵרֶחֶם הֹצֵאתָנִי אֶגְוַע וְעַיִן לֹא־תִרְאֵנִי
19 Fuissem quasi non essem, de utero translatus ad tumulum.	19 כַּאֲשֶׁר לֹא־הָיִיתִי אֶהְיֶה מִבֶּטֶן לַקֶּבֶר אוּבָל
20 Numquid non paucitas dierum meorum finietur brevi? Dimitte ergo me, ut refrigerem paululum dolorem meum,	20 הֲלֹא־מְעַט יָמַי [יֶחְדָּל כ] (וַחֲדָל ק) [יָשִׁית כ] (וְשִׁית ק) מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה מְּעָט
21 antequam vadam, et non revertar, ad terram tenebrarum et umbrae mortis,	21 בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב אֶל־אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת
22 terram caliginis et tenebrarum, ubi umbra mortis et nullus ordo, sed sempiternus horror inhabitat ”.	22 אֶרֶץ עֵיפָתָה ׀ כְּמֹו אֹפֶל צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים וַתֹּפַע כְּמֹו־אֹפֶל׃ פ