1 הֲנָחֵל עוֹד לְשַׁבֵּחַ עַצְמֵנוּ הַאִם־נִצְטָרֵךְ כְּמִקְצָת אֲנָשִׁים לְאִגְּרוֹת אֲלֵיכֶם אוֹ מִכֶּם הַמַּזְכִּירוֹת אֹתָנוּ לָשֶׁבַח | 1 הנחל עוד לשבח עצמנו האם נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח |
2 אַתֶּם אִגַּרְתֵּנוּ הַכְּתוּבָה בִּלְבָבֵנוּ וְנוֹדָעָה וְנִקְרָאָה לְכָל־אָדָם | 2 אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל אדם |
3 כִּי בְיָדוּעַ שֶׁאַתֶּם אִגֶּרֶת הַמָּשִׁיחַ עֲרוּכָה עַל־יְדֵי שֵׁרוּתֵנוּ כְּתוּבָה לֹא בִדְיוֹ כִּי אִם־בְּרוּחַ אֱלֹהִים חַיִּים וְלֹא עַל־לוּחוֹת אֶבֶן כִּי אִם־עַל־לוּחוֹת בְּשַׂר הַלֵּב | 3 כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם ברוח אלהים חיים ולא על לוחות אבן כי אם על לוחות בשר הלב |
4 וְכָזֶה בִטְחוֹנֵנוּ בֵּאלֹהִים עַל־יְדֵי הַמָּשִׁיחַ | 4 וכזה בטחוננו באלהים על ידי המשיח |
5 יַעַן אֲשֶׁר לֹא־נוּכַל אֲנַחְנוּ לָדִין דִּין מֵעַצְמֵנוּ כִּי יְכָלְתֵּנוּ מֵאֵת הָאֱלֹהִים הִיא | 5 יען אשר לא נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא |
6 אֲשֶׁר הִכְשִׁיר אֹתָנוּ לִמְשָׁרְתֵי בְּרִית חֲדָשָׁה לֹא שֶׁל־הָאֹתִיּוֹת אֶלָּא שֶׁל־הָרוּחַ כִּי־הָאוֹת יָמִית וְהָרוּחַ יְחַיֶּה | 6 אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של האותיות אלא של הרוח כי האות ימית והרוח יחיה |
7 וְאִם־שֵׁרוּת הַמָּוֶת הֶחָרוּת בְּאוֹתִיּוֹת עַל־הָאֶבֶן נִרְאָה בְכָבוֹד עַד־שֶׁלֹּא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַבִּיט אֶל־פְּנֵי משֶׁה מִפְּנֵי כְּבוֹד פָּנָיו הָעֹמֵד לְהִבָּטֵל | 7 ואם שרות המות החרות באותיות על האבן נראה בכבוד עד שלא יכלו בני ישראל להביט אל פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל |
8 כַּמָּה יִגְדַּל כְּבוֹד שֵׁרוּת הָרוּחַ | 8 כמה יגדל כבוד שרות הרוח |
9 כִּי אִם־הַשֵּׁרוּת אֲשֶׁר לְחַיֵּב כָּבוֹד הוּא כַּמָּה יֶעְדַּף בְּכָבוֹד הַשֵּׁרוּת אֲשֶׁר לְזַכּוֹת | 9 כי אם השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות |
10 כִּי אַף־הַנִּכְבָּד אֵינֶנּוּ נֶחְשָׁב לְכָבוֹד לְעֻמַּת הַכָּבוֹד הַנַּעֲלֶה הַזֶּה | 10 כי אף הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה |
11 כִּי אִם־הַדָּבָר הָעֹמֵד לְהִבָּטֵל יֶשׁ־לוֹ כָבוֹד הַדָּבָר הַקַּיָּם עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה | 11 כי אם הדבר העמד להבטל יש לו כבוד הדבר הקים על אחת כמה וכמה |
12 עַל־כֵּן בִּהְיוֹת לָנוּ תִּקְוָה כָּזֹאת פִּתְחוֹן פִּינוּ רַב הוּא | 12 על כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא |
13 וְלֹא כְּמשֶׁה אֲשֶׁר נָתַן מַסְוֶה עַל־פָּנָיו פֶּן־יַבִּיטוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־סוֹף הָעֹמֵד לְהִבָּטֵל | 13 ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו פן יביטו בני ישראל אל סוף העמד להבטל |
14 אֲבָל נִטַּמְטְמוּ דֵעוֹתֵיהֶם כִּי עַד־הַיּוֹם הַזֶּה בְּקָרְאָם הַבְּרִית הַיְשָׁנָה נִשְׁאַר וְלֹא־גֻלָּה הַמַּסְוֶה הַהוּא אֲשֶׁר לֹא יוּסַר כִּי אִם־בַּמָּשִׁיחַ | 14 אבל נטמטמו דעותיהם כי עד היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם במשיח |
15 אֲבָל עַד־הַיּוֹם הַזֶּה בְּקָרְאָם אֶת־משֶׁה מוּנָח מַסְוֶה עַל־לִבָּם | 15 אבל עד היום הזה בקראם את משה מונח מסוה על לבם |
16 וּכְשֶׁיִּפְנוּ אֶל־הָאָדוֹן יוּסַר הַמַּסְוֶה | 16 וכשיפנו אל האדון יוסר המסוה |
17 וְהָאָדוֹן הוּא הָרוּחַ וּבַאֲשֶׁר רוּחַ הָאָדוֹן שָׁם הַחֵרוּת | 17 והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות |
18 וַאֲנַחְנוּ כֻלָּנוּ בְּפָנִים מְגֻלִּים רֹאִים אֶת־כְּבוֹד הָאָדוֹן כִּבְמַרְאָה וְנֵחָלֵף אֶל־עֶצֶם דְּמוּת הַהִיא מִכָּבוֹד אֶל־כָּבוֹד כְּהֵחָלֵף מֵאֵת אֲדוֹן הָרוּחַ | 18 ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את כבוד האדון במראה ונחלף אל עצם דמות ההיא מכבוד אל כבוד כהחלף מאת אדון הרוח |