Prima lettera a Timoteo (מכתב ראשון לטימותי) 12

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	LXX
1 אָמְנָם נִצְרַכְתִּי לְהִתְהַלֵּל וְאַף כִּי לֹא יוֹעִיל לִי אָבוֹא לְמַרְאוֹת הָאָדוֹן וְחֶזְיֹנוֹתָיו	1 Καυχᾶσθαι δεῖ, οὐ συμφέρον μέν, ἐλεύσομαι δὲ εἰς ὀπτασίας καὶ ἀποκαλύψεις κυρίου.
2 יָדַעְתִּי אִישׁ בַּמָּשִׁיחַ זֶה אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה אִם־הָיָה בַגּוּף לֹא יָדַעְתִּי אוֹ־מִחוּץ לַגּוּף לֹא יָדַעְתִּי הָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְהָאִישׁ הַהוּא לֻקַּח עַד־לָרָקִיעַ הַשְּׁלִישִׁי	2 οἶδα ἄνθρωπον ἐν Χριστῷ πρὸ ἐτῶν δεκατεσσάρων, εἴτε ἐν σώματι οὐκ οἶδα, εἴτε ἐκτὸς τοῦ σώματος οὐκ οἶδα, ὁ θεὸς οἶδεν, ἁρπαγέντα τὸν τοιοῦτον ἕως τρίτου οὐρανοῦ.
3 וְיָדַעְתִּי אֶת־הָאִישׁ הַהוּא אִם־בַּגּוּף אוֹ־מִחוּץ לַגּוּף לֹא יָדַעְתִּי הָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ	3 καὶ οἶδα τὸν τοιοῦτον ἄνθρωπον, εἴτε ἐν σώματι εἴτε χωρὶς τοῦ σώματος οὐκ οἶδα, ὁ θεὸς οἶδεν,
4 אֲשֶׁר הֹעֲלָה אֶל־הַפַּרְדֵּס וַיִּשְׁמַע דְּבָרִים נִסְתָּרִים אֲשֶׁר נִמְנָע מֵאִישׁ לְמַלְלָם	4 ὅτι ἡρπάγη εἰς τὸν παράδεισον καὶ ἤκουσεν ἄρρητα ῥήματα ἃ οὐκ ἐξὸν ἀνθρώπῳ λαλῆσαι.
5 עַל־אִישׁ כָּמוֹהוּ אֶתְהַלֵּל אַךְ עַל־עַצְמִי לֹא־אֶתְהַלֵּל זוּלָתִי בְּחֻלְשׁוֹתָי	5 ὑπὲρ τοῦ τοιούτου καυχήσομαι, ὑπὲρ δὲ ἐμαυτοῦ οὐ καυχήσομαι εἰ μὴ ἐν ταῖς ἀσθενείαις.
6 כִּי לוּ־חָפַצְתִּי לְהִתְהַלֵּל לֹא־אֶהְיֶה סָכָל כִּי־אֱמֶת אֲדַבֵּר אֲבָל אֶתְאַפַּק פֶּן־יַחְשְׁבֵנִי אִישׁ יוֹתֵר מִמַּה־שֶּׁיִּרְאֶה בִי אוֹ שֶׁיִּשְׁמַע מִמֶּנִּי	6 Ἐὰν γὰρ θελήσω καυχήσασθαι, οὐκ ἔσομαι ἄφρων, ἀλήθειαν γὰρ ἐρῶ· φείδομαι δέ, μή τις εἰς ἐμὲ λογίσηται ὑπὲρ ὃ βλέπει με ἢ ἀκούει [τι] ἐξ ἐμοῦ
7 וּלְמַעַן אֲשֶׁר לֹא אֶתְרוֹמֵם בְּרָב־גֹּדֶל הַחֶזְיֹנוֹת נִתַּן־לִי סִלּוֹן בִּבְשָׂרִי מַלְאַךְ הַשָּׂטָן לְהַכֹּתֵנִי בְּאֶגְרוֹף לְמַעַן לֹא אֶתְרוֹמָם	7 καὶ τῇ ὑπερβολῇ τῶν ἀποκαλύψεων. διὸ ἵνα μὴ ὑπεραίρωμαι, ἐδόθη μοι σκόλοψ τῇ σαρκί, ἄγγελος σατανᾶ, ἵνα με κολαφίζῃ, ἵνα μὴ ὑπεραίρωμαι.
8 עַל־זֹאת הִתְחַנַּנְתִּי שָׁלשׁ פְּעָמִים אֶל־הָאָדוֹן לַהֲסִירוֹ מִמֶּנִּי	8 ὑπὲρ τούτου τρὶς τὸν κύριον παρεκάλεσα ἵνα ἀποστῇ ἀπ’ ἐμοῦ.
9 וַיֹּאמֶר אֵלַי דַּי־לְךָ חַסְדִּי כִּי בַחֻלְשָׁה תֻּשְׁלַם גְּבוּרָתִי עַל־כֵּן שָׂמַח לִבִּי לְהִתְהַלֵּל בְּחֻלְשׁוֹתַי לְמַעַן תִּשְׁרֶה עָלַי גְּבוּרַת הַמָּשִׁיחַ	9 καὶ εἴρηκέν μοι· ἀρκεῖ σοι ἡ χάρις μου, ἡ γὰρ δύναμις ἐν ἀσθενείᾳ τελεῖται. Ἥδιστα οὖν μᾶλλον καυχήσομαι ἐν ταῖς ἀσθενείαις μου, ἵνα ἐπισκηνώσῃ ἐπ’ ἐμὲ ἡ δύναμις τοῦ Χριστοῦ.
10 לָכֵן רָצְתָה נַפְשִׁי בְּחֻלְשׁוֹת וּבַחֲרָפוֹת וּבְצָרוֹת וּבִרְדִיפוֹת וּבִמְצוּקוֹת בְּעַד הַמָּשִׁיחַ כִּי־כַאֲשֶׁר חָלַשְׁתִּי אָז גִּבּוֹר אָנִי	10 διὸ εὐδοκῶ ἐν ἀσθενείαις, ἐν ὕβρεσιν, ἐν ἀνάγκαις, ἐν διωγμοῖς καὶ στενοχωρίαις, ὑπὲρ Χριστοῦ· ὅταν γὰρ ἀσθενῶ, τότε δυνατός εἰμι.
11 סָכָל הָיִיתִי בְּהִתְהַלְלִי אַתֶּם הִכְרַחְתֶּם אֹתִי תַּחַת אֲשֶׁר־הָיָה עֲלֵיכֶם לְהַזְכִּירֵנִי לָשֶׁבַח כִּי לֹא־נֹפֵל אָנֹכִי בִּמְאוּמָה מִן־הַשְּׁלִיחִים הַגְּדוֹלִים כָּל־כָּךְ אַף כִּי־כְאַיִן אָנֹכִי	11 Γέγονα ἄφρων, ὑμεῖς με ἠναγκάσατε. ἐγὼ γὰρ ὤφειλον ὑφ’ ὑμῶν συνίστασθαι· οὐδὲν γὰρ ὑστέρησα τῶν ὑπερλίαν ἀποστόλων εἰ καὶ οὐδέν εἰμι.
12 הֵן־אֹתוֹת הַשָּׁלִיחַ נַעֲשֹוּ בְקִרְבְּכֶם בְּכָל־סַבְלָנוּת בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבִגְבוּרוֹת	12 τὰ μὲν σημεῖα τοῦ ἀποστόλου κατειργάσθη ἐν ὑμῖν ἐν πάσῃ ὑπομονῇ, σημείοις τε καὶ τέρασιν καὶ δυνάμεσιν.
13 כִּי־בַמֶּה נִגְרַעְתֶּם מִן־הַקְּהִלּוֹת הָאֲחֵרוֹת אִם־לֹא הֶלְאֵיתִי אֶתְכֶם סִלְחוּ־נָא לִי אֶת־הָעַוְלָה הַזֹּאת	13 τί γάρ ἐστιν ὃ ἡσσώθητε ὑπὲρ τὰς λοιπὰς ἐκκλησίας, εἰ μὴ ὅτι αὐτὸς ἐγὼ οὐ κατενάρκησα ὑμῶν; χαρίσασθέ μοι τὴν ἀδικίαν ταύτην.
14 הִנְנִי מוּכָן לָבוֹא אֲלֵיכֶם פַּעַם שְׁלִישִׁית וְלֹא אַלְאֶה אֶתְכֶם כִּי לֹא אֲבַקֵּשׁ אֵת אֲשֶׁר לָכֶם כִּי אִם־אֶתְכֶם כִּי הַבָּנִים אֵינָם חַיָּבִים לֶאֱצֹר אוֹצָרוֹת לָאָבוֹת כִּי אִם־הָאָבוֹת לַבָּנִים	14 Ἰδοὺ τρίτον τοῦτο ἑτοίμως ἔχω ἐλθεῖν πρὸς ὑμᾶς, καὶ οὐ καταναρκήσω· οὐ γὰρ ζητῶ τὰ ὑμῶν ἀλλ’ ὑμᾶς. οὐ γὰρ ὀφείλει τὰ τέκνα τοῖς γονεῦσιν θησαυρίζειν ἀλλ’ οἱ γονεῖς τοῖς τέκνοις.
15 אֲבָל אֲנִי בְּכָל־חֵפֶץ לְבָבִי אֲפַזֵּר אֶת אֲשֶׁר לִי וְאַף אֶת נַפְשִׁי אֶתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹתֵיכֶם אַף אִם־תַּחַת אַהֲבָתִי לָכֶם הַיְתֵרָה אַתֶּם תַּמְעִיטוּ אֶת־אַהֲבַתְכֶם אֵלָי	15 ἐγὼ δὲ ἥδιστα δαπανήσω καὶ ἐκδαπανηθήσομαι ὑπὲρ τῶν ψυχῶν ὑμῶν. εἰ περισσοτέρως ὑμᾶς ἀγαπῶ[ν], ἧσσον ἀγαπῶμαι;
16 אַךְ אִם־כֵּן הוּא וַאֲנִי לֹא הִכְבַּדְתִּי עֲלֵיכֶם אוּלַי כְּאִישׁ עָרוּם בְּמִרְמָה לָכַדְתִּי אֶתְכֶם	16 Ἔστω δέ, ἐγὼ οὐ κατεβάρησα ὑμᾶς· ἀλλ’ ὑπάρχων πανοῦργος δόλῳ ὑμᾶς ἔλαβον.
17 הַאַף הוֹנֵיתִי אֶתְכֶם בְּיַד־אֶחָד מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם	17 μή τινα ὧν ἀπέσταλκα πρὸς ὑμᾶς, δι’ αὐτοῦ ἐπλεονέκτησα ὑμᾶς;
18 בִּקַּשְׁתִּי מִן־טִיטוֹס וְשָׁלַחְתִּי אִתּוֹ אֶת־הָאָח הֲכִי־הוֹנָה אֶתְכֶם טִיטוֹס הֲלֹא בְּרוּחַ אֶחָד הִתְהַלַּכְנוּ הֲלֹא בְּמַעְגָּל אֶחָד	18 παρεκάλεσα Τίτον καὶ συναπέστειλα τὸν ἀδελφόν· μήτι ἐπλεονέκτησεν ὑμᾶς Τίτος; οὐ τῷ αὐτῷ πνεύματι περιεπατήσαμεν; οὐ τοῖς αὐτοῖς ἴχνεσιν;
19 הֲתַחְשְׁבוּ עוֹד כִּי מִתְנַצְּלִים אֲנַחְנוּ אֲלֵיכֶם לֹא כִּי־לִפְנֵי הָאֱלֹהִים נְדַבֵּר בַּמָּשִׁיחַ וְכָל־זֹאת חֲבִיבַי לְמַעַן תִּבָּנוּ	19 Πάλαι δοκεῖτε ὅτι ὑμῖν ἀπολογούμεθα. κατέναντι θεοῦ ἐν Χριστῷ λαλοῦμεν· τὰ δὲ πάντα, ἀγαπητοί, ὑπὲρ τῆς ὑμῶν οἰκοδομῆς.
20 כִּי יָרֵא אָנֹכִי פֶּן־בְּבֹאִי לֹא־אֶמְצָא אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְאַתֶּם גַּם־אַתֶּם לֹא־תִמְצְאוּ אֹתִי כַּאֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם פֶּן־יִהְיֶה בָכֶם מַצָּה וְקִנְאָה וָרֹגֶז וּמְרִיבוֹת וְדִבָּה רָעָה וּרְכִילוּת וְגֵאוּת וּמְבוּכָה	20 φοβοῦμαι γὰρ μή πως ἐλθὼν οὐχ οἵους θέλω εὕρω ὑμᾶς κἀγὼ εὑρεθῶ ὑμῖν οἷον οὐ θέλετε· μή πως ἔρις, ζῆλος, θυμοί, ἐριθεῖαι, καταλαλιαί, ψιθυρισμοί, φυσιώσεις, ἀκαταστασίαι·
21 פֶּן־אָשׁוּב לָבוֹא וְיַשְׁפִּילֵנִי אֱלֹהַי אֶצְלְכֶם וְאֶתְאַבֵּל עַל־רַבִּים אֲשֶׁר־חָטְאוּ כְבָר וְלֹא שָׁבוּ מִן־הַטֻּמְאָה וּמִן־הַזְּנוּת וּמִן־הַזִּמָּה אֲשֶׁר עָשֹוּ	21 μὴ πάλιν ἐλθόντος μου ταπεινώσῃ με ὁ θεός μου πρὸς ὑμᾶς καὶ πενθήσω πολλοὺς τῶν προημαρτηκότων καὶ μὴ μετανοησάντων ἐπὶ τῇ ἀκαθαρσίᾳ καὶ πορνείᾳ καὶ ἀσελγείᾳ ᾗ ἔπραξαν.