Prima lettera ai Tessalonicesi - (מכתב ראשון לסלוניקים) 12

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL
1 וְעַתָּה הִנְנִי מַזְהִיר אֶתְכֶם אַחַי בְּרַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר תָּשִׂימוּ אֶת־גְּוִיּוֹתֵיכֶם קָרְבָּן חַי וְקָדוֹשׁ וְנִרְצֶה לֵאלֹהִים וְהָיְתָה זֹּאת עֲבוֹדַתְכֶם הַשִּׂכְלִית	1 Angesichts des Erbarmens Gottes ermahne ich euch, meine Brüder, euch selbst als lebendiges und heiliges Opfer darzubringen, das Gott gefällt; das ist für euch der wahre und angemessene Gottesdienst.
2 וְאַל־תִּשְׁתַּוּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם־הִתְחַלְּפוּ בְּהִתְחַדֵּשׁ דַּעְתְּכֶם לְמַעַן תִּבְחֲנוּ לָדַעַת מַה־הוּא רְצוֹן הָאֱלֹהִים הַטּוֹב וְהַנֶּחְמָד וְהַשָּׁלֵם	2 Gleicht euch nicht dieser Welt an, sondern wandelt euch und erneuert euer Denken, damit ihr prüfen und erkennen könnt, was der Wille Gottes ist: was ihm gefällt, was gut und vollkommen ist.
3 כִּי עַל־פִּי הַחֶסֶד הַנִּתָּן־לִי אֹמֵר אֲנִי לְכָל־אִישׁ וְאִישׁ מִכֶּם לְבִלְתִּי רוּם־לְבָבוֹ לְמַעְלָה מִן־הָרָאוּי כִּי אִם־יְהִי צָנוּעַ בְּמַחְשְׁבוֹתָיו כְּפִי מִדַּת הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר־חָלַק לוֹ הָאֱלֹהִים	3 Aufgrund der Gnade, die mir gegeben ist, sage ich einem jeden von euch: Strebt nicht über das hinaus, was euch zukommt, sondern strebt danach, besonnen zu sein, jeder nach dem Maß des Glaubens, das Gott ihm zugeteilt hat.
4 כִּי כַּאֲשֶׁר בְּגוּף אֶחָד יֶשׁ־לָנוּ אֵבָרִים הַרְבֵּה וְאֵין־פְּעֻלָּה אַחַת לְכָל־הָאֵבָרִים	4 Denn wie wir an dem einen Leib viele Glieder haben, aber nicht alle Glieder denselben Dienst leisten,
5 כֵּן אֲנַחְנוּ הָרַבִּים גּוּף אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ וְכָל־אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ אֵבָר לַחֲבֵרוֹ הוּא	5 so sind wir, die vielen, ein Leib in Christus, als einzelne aber sind wir Glieder, die zueinander gehören.
6 וְיֶשׁ־לָנוּ מַתָּנוֹת שֹׁנוֹת כְּפִי הַחֶסֶד הַנִּתָּן לָנוּ אִם־נְבוּאָה תְּהִי כְּפִי מִדַּת הָאֱמוּנָה	6 Wir haben unterschiedliche Gaben, je nach der uns verliehenen Gnade. Hat einer die Gabe prophetischer Rede, dann rede er in Übereinstimmung mit dem Glauben;
7 וְאִם־לְאִישׁ שִׁמּוּשׁ יַעֲמֹל בַּשִּׁמּוּשׁ וְאִם־מוֹרֶה בַּהוֹרָאָה	7 hat einer die Gabe des Dienens, dann diene er. Wer zum Lehren berufen ist, der lehre;
8 וְאִם־מוֹכִיחַ בַּתּוֹכֵחָה הַנּוֹתֵן יַעֲשֶׂה בְּתָם־לֵבָב וְהַמַּנְהִיג בִּשְׁקִידָה וְהַגֹּמֵל חֶסֶד בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת	8 wer zum Trösten und Ermahnen berufen ist, der tröste und ermahne. Wer gibt, gebe ohne Hintergedanken; wer Vorsteher ist, setze sich eifrig ein; wer Barmherzigkeit übt, der tue es freudig.
9 הָאַהֲבָה תִּהְיֶה בְּלִי חֲנֻפָּה שִׂנְאוּ אֶת־הָרָע וְדִבְקוּ בַטּוֹב	9 Eure Liebe sei ohne Heuchelei. Verabscheut das Böse, haltet fest am Guten!
10 בְּאַהֲבַת אַחִים הַרְאוּ חִבָּה יְתֵרָה וּבְכָבוֹד הַקְדִּימוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ	10 Seid einander in brüderlicher Liebe zugetan, übertrefft euch in gegenseitiger Achtung!
11 שִׁקְדוּ וְאַל־תֵּעָצֵלוּ הִתְלַהֲבוּ בָרוּחַ עִבְדוּ אֶת־הָאָדוֹן	11 Lasst nicht nach in eurem Eifer, lasst euch vom Geist entflammen und dient dem Herrn!
12 שִׂמְחוּ בַתּוֹחֶלֶת סִבְלוּ בַצָּרָה שִׁקְדוּ עַל־הַתְּפִלָּה	12 Seid fröhlich in der Hoffnung, geduldig in der Bedrängnis, beharrlich im Gebet!
13 הִשְׁתַּתְּפוּ בְּצָרְכֵי הַקְּדוֹשִׁים רִדְפוּ הַכְנָסַת אֹרְחִים	13 Helft den Heiligen, wenn sie in Not sind; gewährt jederzeit Gastfreundschaft!
14 בָּרְכוּ אֶת־רֹדְפֵיכֶם בָּרְכוּ וְאַל־תְּקַלֵּלוּ	14 Segnet eure Verfolger; segnet sie, verflucht sie nicht!
15 שִׂמְחוּ עִם־הַשְּׂמֵחִים וּבְכוּ עִם־הַבֹּכִים	15 Freut euch mit den Fröhlichen und weint mit den Weinenden!
16 לֵב אֶחָד יְהִי לְכֻלְּכֶם אַל־תְּהַלְּכוּ בִגְדֹלוֹת כִּי אִם־הִתְחַבְּרוּ עִם־הַשְּׁפָלִים אַל־תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם	16 Seid untereinander eines Sinnes; strebt nicht hoch hinaus, sondern bleibt demütig! Haltet euch nicht selbst für weise!
17 אַל־תְּשַׁלְּמוּ לְאִישׁ רָעָה תַּחַת רָעָה דִּרְשׁוּ הַטּוֹב בְּעֵינֵי כָּל־אָדָם	17 Vergeltet niemand Böses mit Bösem! Seid allen Menschen gegenüber auf Gutes bedacht!
18 אִם־תּוּכְלוּ כְּכָל־אֲשֶׁר תִּמְצָא יֶדְכֶם הֱיוּ בְשָׁלוֹם עִם־כָּל־אָדָם	18 Soweit es euch möglich ist, haltet mit allen Menschen Frieden!
19 אַל־תִּנָּקְמוּ נָקָם יְדִידַי כִּי אִם־תְּנוּ מָקוֹם לָרֹגֶז כִּי כָתוּב לִי נָקָם וְשִׁלֵּם אָמַר יְהוָֹה	19 Rächt euch nicht selber, liebe Brüder, sondern lasst Raum für den Zorn (Gottes); denn in der Schrift steht: Mein ist die Rache, ich werde vergelten, spricht der Herr.
20 לָכֵן אִם־רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם־צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל־רֹאשׁוֹ	20 Vielmehr: Wenn dein Feind Hunger hat, gib ihm zu essen, wenn er Durst hat, gib ihm zu trinken; tust du das, dann sammelst du glühende Kohlen auf sein Haupt.
21 אַל־נָא יִכְבָּשְׁךָ הָרָע כְּבוֹשׁ אַתָּה אֶת־הָרַע בַּטּוֹב	21 Lass dich nicht vom Bösen besiegen, sondern besiege das Böse durch das Gute!