Prima lettera ai Tessalonicesi - (מכתב ראשון לסלוניקים) 10

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 אֶחָי חֵפֶץ לְבָבִי וּתְפִלָּתִי לֵאלֹהִים בְּעַד יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִוָּשֵׁעוּ	1 Fratres, voluntas quidem cordis mei, et obsecratio ad Deum, fit pro illis in salutem.
2 כִּי מֵעִיד אֲנִי עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קִנְאָה לֵאלֹהִים אַךְ לֹא־בְדָעַת	2 Testimonium enim perhibeo illis quod æmulationem Dei habent, sed non secundum scientiam.
3 כִּי אֶת־צִדְקַת אֱלֹהִים לֹא יָדָעוּ וַיְבַקְשׁוּ לְהָקִים אֶת־צִדְקָתָם וּבַעֲבוּר זֹאת לְצִדְקַת אֱלֹהִים לֹא נִכְנָעוּ	3 Ignorantes enim justitiam Dei, et suam quærentes statuere, justitiæ Dei non sunt subjecti.
4 כִּי הַמָּשִׁיחַ הוּא תַּכְלִית הַתּוֹרָה לִצְדָקָה לְכָל־הַמַּאֲמִין בּוֹ	4 Finis enim legis, Christus, ad justitiam omni credenti.
5 כִּי־משֶׁה כָּתַב עַל־דְּבַר הַצְּדָקָה מִתּוֹךְ הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם	5 Moyses enim scripsit, quoniam justitiam, quæ ex lege est, qui fecerit homo, vivet in ea.
6 וְהַצְּדָקָה אֲשֶׁר מִתּוֹךְ הָאֱמוּנָה כֹּה אֹמֶרֶת אַל־תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ מִי־יַעֲלֶה הַשָּׁמָיְמָה הֲלֹא זֹאת הִיא לְהוֹרִיד אֶת־הַמָּשִׁיחַ	6 Quæ autem ex fide est justitia, sic dicit : Ne dixeris in corde tuo : Quis ascendet in cælum ? id est, Christum deducere :
7 אוֹ מִי יֵרֵד לַתְּהוֹם זֹאת הִיא לְהַעֲלוֹת אֶת־הַמָּשִׁיחַ מִן־הַמֵּתִים	7 aut, Quis descendet in abyssum ? hoc est, Christum a mortuis revocare.
8 אֲבָל מַה־הִיא אֹמֶרֶת קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר בְּפִיךָ וּבִלְבָבֶךָ הוּא דְּבַר הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מְבַשְּׂרִים	8 Sed quid dicit Scriptura ? Prope est verbum in ore tuo, et in corde tuo : hoc est verbum fidei, quod prædicamus.
9 כִּי אִם־תּוֹדֶה בְּפִיךָ אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וְתַאֲמִין בִּלְבָבְךָ אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים הֱעִירוֹ מִן־הַמֵּתִים אָז תִּוָּשֵׁעַ	9 Quia si confitearis in ore tuo Dominum Jesum, et in corde tuo credideris quod Deus illum suscitavit a mortuis, salvus eris.
10 כִּי בִלְבָבוֹ יַאֲמִין הָאָדָם וְהָיְתָה לּוֹ לִצְדָקָה וּבְפִיהוּ יוֹדֶה וְהָיְתָה־לּוֹ לִישׁוּעָה	10 Corde enim creditur ad justitiam : ore autem confessio fit ad salutem.
11 כִּי הַכָּתוּב אֹמֵר כָּל־הַמַּאֲמִין בּוֹ לֹא יֵבוֹשׁ	11 Dicit enim Scriptura : Omnis qui credit in illum, non confundetur.
12 וְאֵין הַבְדֵּל בָּזֶה בֵּין הַיְּהוּדִי לַיְּוָנִי כִּי אָדוֹן אֶחָד לְכֻלָּם וְהוּא עָשִׁיר לְכָל־קֹרְאָיו	12 Non enim est distinctio Judæi et Græci : nam idem Dominus omnium, dives in omnes qui invocant illum.
13 כִּי־כֹל אֲשֶׁר־יִקְרָא בְּשֵׁם־יְהוָֹה יִמָּלֵט	13 Omnis enim quicumque invocaverit nomen Domini, salvus erit.
14 וְעַתָּה אֵיךְ יִקְרְאוּ אֶל־אֲשֶׁר לֹא־הֶאֱמִינוּ בוֹ וְאֵיךְ יַאֲמִינוּ בַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת־שִׁמְעוֹ וְאֵיךְ יִשְׁמְעוּ בְּאֵין מַגִּיד	14 Quomodo ergo invocabunt, in quem non crediderunt ? aut quomodo credent ei, quem non audierunt ? quomodo autem audient sine prædicante ?
15 וְאֵיךְ יַגִּידוּ אִם־אֵינָם שְׁלוּחִים כַּכָּתוּב מַה־נָּאווּ רַגְלֵי מְבַשֵּׂר שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב	15 quomodo vero prædicabunt nisi mittantur ? sicut scriptum est : Quam speciosi pedes evangelizantium pacem, evangelizantium bona !
16 אַךְ לֹא־כֻלָּם שָׁמְעוּ לְקוֹל הַבְּשׂוֹרָה כִּי יְשַׁעְיָהוּ אָמַר יְהוָֹה מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ	16 Sed non omnes obediunt Evangelio. Isaias enim dicit : Domine, quis credidit auditui nostro ?
17 לָכֵן הָאֱמוּנָה בָאָה מִתּוֹךְ הַשְּׁמוּעָה וְהַשְּׁמוּעָה עַל־יְדֵי דְבַר־אֱלֹהִים	17 Ergo fides ex auditu, auditus autem per verbum Christi.
18 וְאֹמַר הֲכִי לֹא שָׁמָעוּ אָמְנָם בְּכָל־הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם	18 Sed dico : Numquid non audierunt ? Et quidem in omnem terram exivit sonus eorum, et in fines orbis terræ verba eorum.
19 וְאֹמַר הֲכִי יִשְׂרָאֵל לֹא יָדָע הִנֵּה־כְבָר משֶׁה אָמַר אֲנִי אַקְנִיאֲכֶם בְּלֹא־עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסְכֶם	19 Sed dico : Numquid Israël non cognovit ? Primus Moyses dicit : Ego ad æmulationem vos adducam in non gentem : in gentem insipientem, in iram vos mittam.
20 וִישַׁעְיָהוּ מְלָאוֹ לִבּוֹ לֵאמֹר נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ	20 Isaias autem audet, et dicit : Inventus sum a non quærentibus me : palam apparui iis qui me non interrogabant.
21 וְעַל־יִשְׂרָאֵל הוּא אֹמֵר פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל־הַיּוֹם אֶל־עַם סוֹרֵר וּמֹרֶה	21 Ad Israël autem dicit : Tota die expandi manus meas ad populum non credentem, et contradicentem.