Lettera ai Colossesi - מכתב לקולוסים 4

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL
1 וַיְהִי בְּדַבְּרָם אֶל־הָעָם וַיָּקוּמוּ עֲלֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וּנְגִיד בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְהַצַּדּוּקִים	1 Während sie zum Volk redeten, traten die Priester, der Tempelhauptmann und die Sadduzäer zu ihnen.
2 כִּי־חָרָה לָהֶם עַל־אֲשֶׁר לִמְּדוּ אֶת־הָעָם וְהִגִּידוּ בְיֵשׁוּעַ אֶת־תְּחִיַּת הַמֵּתִים	2 Sie waren aufgebracht, weil die Apostel das Volk lehrten und in Jesus die Auferstehung von den Toten verkündeten.
3 וַיִּשְׁלְחוּ בָהֶם אֶת־יְדֵיהֶם וַיְשִׂימוּם בְּמִשְׁמָר עַד לְמָחָר כִּי־כְבָר בָּא הָעָרֶב	3 Sie nahmen sie fest und hielten sie bis zum nächsten Morgen in Haft. Es war nämlich schon Abend.
4 וְרַבִּים מֵהַשֹּׁמְעִים אֶת־הַדָּבָר הֶאֱמִינוּ וַיְהִי מִסְפַּר הָאֲנָשִׁים כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים	4 Viele aber, die das Wort gehört hatten, wurden gläubig; und die Zahl der Männer stieg auf etwa fünftausend.
5 וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּקָּהֲלוּ שָׂרֵיהֶם רָאשֵׁיהֶם וְזִקְנֵיהֶם וְסוֹפְרֵיהֶם יְרוּשָׁלָיִם	5 Am anderen Morgen versammelten sich ihre Führer sowie die Ältesten und die Schriftgelehrten in Jerusalem,
6 וְחָנָן הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְקַיָּפָא וְיוֹחָנָן וַאֲלֶכְסַנְדְּרוֹס וְכֹל אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל	6 dazu Hannas, der Hohepriester, Kajaphas, Johannes, Alexander und alle, die aus dem Geschlecht der Hohenpriester stammten.
7 וַיַּעֲמִידוּ אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּשְׁאָלוּם בְּאֵיזֶה כֹחַ וּבְאֵיזֶה שֵׁם עֲשִׂיתֶם זֹאת	7 Sie stellten die beiden in die Mitte und fragten sie: Mit welcher Kraft oder in wessen Namen habt ihr das getan?
8 וַיִּמָּלֵא פֶטְרוֹס רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַתֶּם רָאשֵׁי הָעָם וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל	8 Da sagte Petrus zu ihnen, erfüllt vom Heiligen Geist: Ihr Führer des Volkes und ihr Ältesten!
9 אִם־אֲנַחְנוּ נֶחְקָרִים הַיּוֹם עַל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשִׂינוּ לְאִישׁ חוֹלֶה וּשְׁאֶלְתֶּם בַּמֶּה זֶה נוֹשָׁע	9 Wenn wir heute wegen einer guten Tat an einem kranken Menschen darüber vernommen werden, durch wen er geheilt worden ist,
10 יִוָּדַע לְכֻלְּכֶם וּלְכָל־עַם יִשְׂרָאֵל כִּי־בְשֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הַנָּצְרִי אֲשֶׁר צְלַבְתֶּם אוֹתוֹ וַאֲשֶׁר הָאֱלֹהִים הֱקִימוֹ מִן־הַמֵּתִים כִּי־בִשְׁמוֹ עֹמֵד זֶה לִפְנֵיכֶם בָּרִיא	10 so sollt ihr alle und das ganze Volk Israel wissen: im Namen Jesu Christi, des Nazoräers, den ihr gekreuzigt habt und den Gott von den Toten auferweckt hat. Durch ihn steht dieser Mann gesund vor euch.
11 וְהוּא הָאֶבֶן אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם אַתֶּם הַבּוֹנִים וַתְּהִי לְרֹאשׁ פִּנָּה	11 Er (Jesus) ist der Stein, der von euch Bauleuten verworfen wurde, der aber zum Eckstein geworden ist.
12 וְאֵין הַיְשׁוּעָה בְּאַחֵר וְאֵין תַּחַת הַשָּׁמַיִם שֵׁם אַחֵר הַנִּתָּן לִבְנֵי אָדָם אֲשֶׁר־בּוֹ נִוָּשֵׁעַ	12 Und in keinem anderen ist das Heil zu finden. Denn es ist uns Menschen kein anderer Name unter dem Himmel gegeben, durch den wir gerettet werden sollen.
13 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאוּ אֶת־בִּטְחוֹן לִבָּם שֶׁל־פֶּטְרוֹס וְיוֹחָנָן וְהֵבִינוּ כִּי הֶדְיוֹטוֹת וְלֹא בַעֲלֵי חָכְמָה הֵמָּה וַיִּתְמְהוּ עֲלֵיהֶם וַיַּכִּירוּם כִּי הִתְהַלְּכוּ עִם־יֵשׁוּעַ	13 Als sie den Freimut des Petrus und des Johannes sahen und merkten, dass es ungelehrte und einfache Leute waren, wunderten sie sich. Sie erkannten sie als Jünger Jesu,
14 וּבִרְאוֹתָם אֶת־הָאִישׁ הַנִּרְפָּא עֹמֵד אֶצְלָם לֹא מָצְאוּ לְדַבֵּר נֶגְדָּם דָּבָר	14 sahen aber auch, dass der Geheilte bei ihnen stand; so konnten sie nichts dagegen sagen.
15 וַיְצַוּוּ אֹתָם לָצֵאת חוּצָה מִן־הַסַּנְהֶדְרִין וַיִּתְיָעֲצוּ יַחְדָּו	15 Sie befahlen ihnen, den Hohen Rat zu verlassen; dann berieten sie miteinander
16 וַיֹּאמְרוּ מַה־נַּעֲשֶׂה לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הִנֵּה אוֹת גָּלוּי נַעֲשָׂה עַל־יְדֵיהֶם וְגַם־מְפֻרְסָם לְכָל־ישְׁבֵי יְרוּשָׁלָיִם וְלֹא נוּכַל לְכַחֶשׁ בּוֹ	16 und sagten: Was sollen wir mit diesen Leuten anfangen? Dass offensichtlich ein Wunder durch sie geschehen ist, ist allen Einwohnern von Jerusalem bekannt; wir können es nicht abstreiten.
17 אַךְ לְמַעַן לֹא־יִרְבֶּה הַדָּבָר בָּעָם וְיִפְרֹץ נַזְהִירָה אֹתָם בִּגְעָרָה לְבִלְתִּי דַבֵּר עוֹד לְכָל־אָדָם בַּשֵּׁם הַזֶּה	17 Damit aber die Sache nicht weiter im Volk verbreitet wird, wollen wir ihnen bei Strafe verbieten, je wieder in diesem Namen zu irgendeinem Menschen zu sprechen.
18 וַיִּקְרְאוּ אֹתָם וַיְצַוּוּם אֲשֶׁר לֹא־יְדַבְּרוּ דָבָר וְלֹא יְלַמְּדוּ בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ	18 Und sie riefen sie herein und verboten ihnen, jemals wieder im Namen Jesu zu predigen und zu lehren.
19 וַיַּעֲנוּ פֶּטְרוֹס וְיוֹחָנָן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הֲנָכוֹן הוּא לִפְנֵי הָאֱלֹהִים שְׁמֹעַ לָכֶם יוֹתֵר מִשְּׁמֹעַ לֵאלֹהִים שִׁפְטוּ אַתֶּם	19 Doch Petrus und Johannes antworteten ihnen: Ob es vor Gott recht ist, mehr auf euch zu hören als auf Gott, das entscheidet selbst.
20 כִּי לֹא נוּכַל אֲנַחְנוּ לַחֲדֹל מִדַּבֵּר אֵת אֲשֶׁר רָאִינוּ וְשָׁמָעְנוּ	20 Wir können unmöglich schweigen über das, was wir gesehen und gehört haben.
21 וַיּוֹסִיפוּ לִגְעָר־בָּם וַיִּפְטְרוּ אֹתָם בַּאֲשֶׁר לֹא־מָצְאוּ דָבָר לַעֲנוֹשׁ אֹתָם מִפְּנֵי הָעָם כִּי כֻלָּם מְהַלְלִים אֶת־הָאֱלֹהִים עַל־הַנַּעֲשָׂה	21 Jene aber drohten ihnen noch mehr und ließen sie dann gehen; denn sie sahen keine Möglichkeit, sie zu bestrafen, mit Rücksicht auf das Volk, da alle Gott wegen des Geschehenen priesen.
22 כִּי בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה וָמַעְלָה הָיָה הָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר נַעֲשָׂה־עִמּוֹ אוֹת הָרְפוּאָה הַזֹּאת	22 Denn der Mann, an dem das Wunder der Heilung geschah, war über vierzig Jahre alt.
23 וְאַחֲרֵי הִפָּטְרָם בָּאוּ אֶל־אֲחֵיהֶם וַיְסַפְּרוּ לָהֶם אֵת אֲשֶׁר אָמְרוּ אֲלֵיהֶם הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וְהַזְּקֵנִים	23 Nach ihrer Freilassung gingen sie zu den Ihren und berichteten alles, was die Hohenpriester und die Ältesten zu ihnen gesagt hatten.
24 וַיְהִי כַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת־זֹאת וַיִּשְׂאוּ אֶת־קוֹלָם בְּלֵב אֶחָד לֵאלֹהִים וַיֹּאמְרוּ אֲדֹנָי אַתָּה הָאֵל הָעֹשֶׂה אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ וְאֶת־הַיָּם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּם	24 Als sie das hörten, erhoben sie einmütig ihre Stimme zu Gott und sprachen: Herr, du hast den Himmel, die Erde und das Meer geschaffen und alles, was dazugehört;
25 אֲשֶׁר אָמַרְתָּ בְּפִי עַבְדְּךָ דָוִד אָבִינוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ־רִיק	25 du hast durch den Mund unseres Vaters David, deines Knechtes, durch den Heiligen Geist gesagt: Warum toben die Völker, warum machen die Nationen vergebliche Pläne?
26 יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי־אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ־יָחַד עַל־יְהוָֹה וְעַל־מְשִׁיחוֹ	26 Die Könige der Erde stehen auf und die Herrscher haben sich verbündet gegen den Herrn und seinen Gesalbten.
27 כִּי אָמְנָם נוֹסְדוּ בָּעִיר הַזֹּאת הוֹרְדוֹס וּפָנְטִיּוֹס פִּילָטוֹס עִם־הַגּוֹיִם וּלְאֻמֵּי יִשְׂרָאֵל עַל־יֵשׁוּעַ עַבְדְּךָ הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר מָשָׁחְתָּ	27 Wahrhaftig, verbündet haben sich in dieser Stadt gegen deinen heiligen Knecht Jesus, den du gesalbt hast, Herodes und Pontius Pilatus mit den Heiden und den Stämmen Israels,
28 לַעֲשׂוֹת אֵת אֲשֶׁר יָדְךָ וַעֲצָתְךָ מִקֶּדֶם גָּזְרָה לִהְיוֹת	28 um alles auszuführen, was deine Hand und dein Wille im voraus bestimmt haben.
29 וְעַתָּה אֲדֹנָי רְאֵה אֶת־גַּעֲרָתָם וְתֵן לַעֲבָדֶיךָ לְדַבֵּר אֶת־דְּבָרְךָ בְּכָל־בִּטְחוֹן לִבָּם	29 Doch jetzt, Herr, sieh auf ihre Drohungen und gib deinen Knechten die Kraft, mit allem Freimut dein Wort zu verkünden.
30 בִּנְטֹתְךָ אֶת־יָדְךָ לְמַרְפֵּא וְלָתֵת אֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ עַבְדְּךָ הַקָּדוֹשׁ	30 Streck deine Hand aus, damit Heilungen und Zeichen und Wunder geschehen durch den Namen deines heiligen Knechtes Jesus.
31 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְפַּלְלוּ וַיָּנַע הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיוּ נִקְהָלִים שָׁם וַיִּמָּלְאוּ כֻלָּם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיְדַבְּרוּ אֶת־דְּבַר הָאֱלֹהִים בְּבִטְחוֹן לֵבָב	31 Als sie gebetet hatten, bebte der Ort, an dem sie versammelt waren, und alle wurden mit dem Heiligen Geist erfüllt und sie verkündeten freimütig das Wort Gottes.
32 וּקְהַל הַמַּאֲמִינִים הָיָה לָהֶם לֵב אֶחָד וְנֶפֶשׁ אַחַת וְאֵין אִישׁ מֵהֶם אוֹמֵר עַל־אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לִי הוּא כִּי הַכֹּל הָיָה לָהֶם בְּשֻׁתָּפוּת	32 Die Gemeinde der Gläubigen war ein Herz und eine Seele. Keiner nannte etwas von dem, was er hatte, sein Eigentum, sondern sie hatten alles gemeinsam.
33 וּבִגְבוּרָה גְדוֹלָה יָעִידוּ הַשְּׁלִיחִים עַל־תְּקוּמַת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְחֶסֶד גָּדוֹל נִמְשַׁךְ לְכֻלָּם	33 Mit großer Kraft legten die Apostel Zeugnis ab von der Auferstehung Jesu, des Herrn, und reiche Gnade ruhte auf ihnen allen.
34 כִּי לֹא־הָיָה בָהֶם חֲסַר דָּבָר כִּי כָל־בַּעֲלֵי שָׂדוֹת וּבָתִּים מָכְרוּ אֹתָם וַיָּבִיאוּ אֶת־כֶּסֶף מְחִירָם	34 Es gab auch keinen unter ihnen, der Not litt. Denn alle, die Grundstücke oder Häuser besaßen, verkauften ihren Besitz, brachten den Erlös
35 וַיְשִׂימֻהוּ לְרַגְלֵי הַשְּׁלִיחִים וַיֻּתַּן לְכָל־אִישׁ וָאִישׁ דֵּי מַחְסֹרוֹ	35 und legten ihn den Aposteln zu Füßen. Jedem wurde davon so viel zugeteilt, wie er nötig hatte.
36 וְיוֹסֵף אֲשֶׁר כִּנּוּהוּ הַשְּׁלִיחִים בְּשֵׁם בַּר־נַבָּא פֵּרוּשׁוֹ בֶן־הַנֶּחָמָה אִישׁ לֵוִי אֲשֶׁר נוֹלַד בְּאֶרֶץ כִּתִּים	36 Auch Josef, ein Levit aus Zypern, der von den Aposteln Barnabas, das heißt übersetzt Sohn des Trostes, genannt wurde,
37 גַּם־לוֹ הָיָה שָׂדֶה וַיִּמְכְּרֵהוּ וַיָּבֵא אֶת־הַכֶּסֶף וַיְשִׂימֵהוּ לְרַגְלֵי הַשְּׁלִיחִים	37 verkaufte einen Acker, der ihm gehörte, brachte das Geld und legte es den Aposteln zu Füßen.