Lettera agli Efesini - מכתב לאפסים 8

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן וַיַּעֲבֹר מֵעִיר אֶל־עִיר וּמִכְּפָר אֶל־כְּפָר קוֹרֵא וּמְבַשֵּׂר אֶת־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וּשְׁנֵים הֶעָשָׂר אִתּוֹ	1 Et factum est deinceps, et ipse iter faciebat per civitates, et castella prædicans, et evangelizans regnum Dei : et duodecim cum illo,
2 וְנָשִׁים אֲשֶׁר נִרְפְּאוּ מֵרוּחוֹת רָעוֹת וּמֵחֳלָיִים מִרְיָם הַנִּקְרָאָה מַגְדָּלִית אֲשֶׁר גֹּרְשׁוּ מִמֶּנָּה שִׁבְעָה שֵׁדִים	2 et mulieres aliquæ, quæ erant curatæ a spiritibus malignis et infirmantibus : Maria, quæ vocatur Magdalene, de qua septem dæmonia exierant,
3 וְיוֹחָנָה אֵשֶׁת כּוּזָא סוֹכֵן הוֹרְדוֹס וְשׁוֹשַׁנָּה וַאֲחֵרוֹת רַבּוֹת אֲשֶׁר שֵׁרְתֻהוּ מִנִּכְסֵיהֶן	3 et Joanna uxor Chusæ procuratoris Herodis, et Susanna, et aliæ multæ, quæ ministrabant ei de facultatibus suis.
4 וַיְהִי בְּהִתְאַסֵּף הֲמוֹן עַם־רָב אֲשֶׁר יָצְאוּ אֵלָיו מֵעִיר וָעִיר וַיְדַבֵּר בְּמָשָׁל	4 Cum autem turba plurima convenirent, et de civitatibus properarent ad eum, dixit per similitudinem :
5 הַזּוֹרֵעַ יָצָא לִזְרֹעַ אֶת־זַרְעוֹ וּבְזָרְעוֹ נָפַל מִן־הַזֶּרַע עַל־יַד הַדָּרֶךְ וַיֵּרָמַס וְעוֹף הַשָּׁמַיִם אֲכָלוֹ	5 Exiit qui seminat, seminare semen suum. Et dum seminat, aliud cecidit secus viam, et conculcatum est, et volucres cæli comederunt illud.
6 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־הַסָּלַע וַיִּצְמַח וַיִּיבַשׁ כִּי לֹא הָיְתָה־לוֹ לַחוּת	6 Et aliud cecidit supra petram : et natum aruit, quia non habebat humorem.
7 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל בְּתוֹךְ הַקֹּצִים וַיִּצְמְחוּ הַקֹּצִים עִמּוֹ וַיְמַעֲכֻהוּ	7 Et aliud cecidit inter spinas, et simul exortæ spinæ suffocaverunt illud.
8 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה וַיִּצְמַח וַיַּעַשׂ פְּרִי מֵאָה שְׁעָרִים כָּזֹאת דִּבֵּר וַיִּקְרָא מִי אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע	8 Et aliud cecidit in terram bonam : et ortum fecit fructum centuplum. Hæc dicens clamabat : Qui habet aures audiendi, audiat.
9 וַיִּשְׁאָלֻהוּ תַלְמִידָיו לֵאמֹר מָה הַמָּשָׁל הַזֶּה	9 Interrogabant autem eum discipuli ejus, quæ esset hæc parabola.
10 וַיֹּאמַר לָכֶם נִתַּן לָדַעַת אֶת־סוֹדוֹת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְלָאֲחֵרִים בִּמְשָׁלִים לְמַעַן בִּרְאֹתָם לֹא יִרְאוּ וּבְשָׁמְעָם לֹא יָבִינוּ	10 Quibus ipse dixit : Vobis datum est nosse mysterium regni Dei, ceteris autem in parabolis : ut videntes non videant, et audientes non intelligant.
11 וְזֶה הוּא הַמָּשָׁל הַזֶּרַע דְּבַר־אֱלֹהִים הוּא	11 Est autem hæc parabola : Semen est verbum Dei.
12 וַאֲשֶׁר עַל־יַד הַדֶּרֶךְ הֵם הַשֹּׁמְעִים וְאַחַר־כֵּן בָּא הַשָּׂטָן וְנֹשֵׂא אֶת־הַדָּבָר מִלִּבָּם פֶּן־יַאֲמִינוּ וְנוֹשָׁעוּ	12 Qui autem secus viam, hi sunt qui audiunt : deinde venit diabolus, et tollit verbum de corde eorum, ne credentes salvi fiant.
13 וַאֲשֶׁר עַל־הַסֶּלַע הֵם הַמְקַבְּלִים בְּשִׂמְחָה אֶת־הַדָּבָר בְּשָׁמְעָם וְשֹׁרֶשׁ אֵין לָהֶם רַק לְשָׁעָה מַאֲמִינִים וּבְעֵת הַנִּסָּיוֹן יִסֹּגוּ אָחוֹר	13 Nam qui supra petram, qui cum audierint, cum gaudio suscipiunt verbum : et hi radices non habent : qui ad tempus credunt, et in tempore tentationis recedunt.
14 וַאֲשֶׁר נָפַל בֵּין הַקֹּצִים הֵם הַשֹּׁמְעִים וְהוֹלְכִים לָהֶם וַיָּמֹכּוּ בִּדְאָגוֹת וּבְעשֶׁר וּבְתַאֲוֺת הַחַיִּים וּפְרִי לֹא־יְשַׁוּוּ לָמוֹ	14 Quod autem in spinas cecidit : hi sunt qui audierunt, et a sollicitudinibus, et divitiis, et voluptatibus vitæ euntes, suffocantur, et non referunt fructum.
15 וַאֲשֶׁר בָּאֲדָמָה הַטּוֹבָה הֵם הַשֹּׁמְרִים בְּלֵב טוֹב וְטָהוֹר אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמָעוּ וְעֹשִׂים פְּרִי בְּתוֹחָלֶת	15 Quod autem in bonam terram : hi sunt qui in corde bono et optimo audientes verbum retinent, et fructum afferunt in patientia.
16 וְאֵין־אִישׁ מַדְלִיק נֵר אֲשֶׁר יְכַסֶּה אוֹתוֹ בִּכְלִי אוֹ יְשִׂימֵהוּ תַּחַת הַמִּטָּה כִּי אִם־עַל־הַמְּנוֹרָה יַעֲלֵהוּ לְמַעַן יִרְאוּ כָּל־בָּאֵי הַבַּיִת אֶת־הָאוֹר	16 Nemo autem lucernam accendens, operit eam vase, aut subtus lectum ponit : sed supra candelabrum ponit, ut intrantes videant lumen.
17 כִּי אֵין־דָּבָר נֶעְלָם אֲשֶׁר לֹא יִגָּלֶה וְאֵין גָּנוּז אֲשֶׁר לֹא יִוָּדַע וּבָא לָאוֹר	17 Non est enim occultum, quod non manifestetur : nec absconditum, quod non cognoscatur, et in palam veniat.
18 לָכֵן רְאוּ אֵיךְ תִּשְׁמָעוּן כִּי כָל־אֲשֶׁר יֶשׁ־לוֹ נָתוֹן יִנָּתֵן לוֹ וְכָל־אֲשֶׁר אֵין לוֹ גַּם אֶת־אֲשֶׁר הוּא חשֵׁב לִהְיוֹת לוֹ יֻקַּח מִמֶּנּוּ	18 Videte ergo quomodo audiatis ? Qui enim habet, dabitur illi : et quicumque non habet, etiam quod putat se habere, auferetur ab illo.
19 וַיָּבֹאוּ אֵלָיו אִמּוֹ וְאֶחָיו וְלֹא יָכְלוּ לָגֶשֶׁת אֵלָיו מִפְּנֵי הָעָם	19 Venerunt autem ad illum mater et fratres ejus, et non poterant adire eum præ turba.
20 וַיֻּגַּד־לוֹ לֵאמֹר אִמְּךָ וְאַחֶיךָ עֹמְדִים בַּחוּץ וְהֵם חֲפֵצִים לִרְאוֹתֶךָ	20 Et nuntiatum est illi : Mater tua et fratres tui stant foris, volentes te videre.
21 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אִמִּי וְאַחַי הֵם הַשֹּׁמְעִים וְעֹשִׂים אֶת דְּבַר הָאֱלֹהִים	21 Qui respondens, dixit ad eos : Mater mea et fratres mei hi sunt, qui verbum Dei audiunt et faciunt.
22 וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּרֶד אֶל־אֳנִיָּה הוּא וְתַלְמִידָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נַעְבְּרָה אֶל־עֵבֶר הַיָּם וַיָּשׁוּטוּ הַיָּמָּה	22 Factum est autem in una dierum : et ipse ascendit in naviculam, et discipuli ejus, et ait ad illos : Transfretemus trans stagnum. Et ascenderunt.
23 וַיְהִי בְּלֶכְתָּם בָּאֳנִיָּה וַיִּשְׁכַּב וַיִּישָׁן וְרוּחַ סְעָרָה יָרְדָה עַל־הַיָּם וַיִּשְׁטְפוּ עֲלֵיהֶם הַמַּיִם וַיִּהְיוּ בְּסַכָּנָה	23 Et navigantibus illis, obdormivit, et descendit procella venti in stagnum, et complebantur, et periclitabantur.
24 וַיִּגְּשׁוּ וַיָּעִירוּ אוֹתוֹ לֵאמֹר מוֹרֶה מוֹרֶה אָבָדְנוּ וַיֵּעוֹר וַיִּגְעַר בָּרוּחַ וּבְמִשְׁבְּרֵי־יָם וַיִּשְׁתְּקוּ וַתְּהִי דְמָמָה	24 Accedentes autem suscitaverunt eum, dicentes : Præceptor, perimus. At ille surgens, increpavit ventum, et tempestatem aquæ, et cessavit : et facta est tranquillitas.
25 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַיֵּה אֱמוּנַתְכֶם וַיִּירְאוּ וַיִּתְמְהוּ וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ מִי אֵפוֹא הוּא הַמְצַוֶּה גַּם־אֶת־הָרוּחוֹת וְאֶת־הַמַּיִם וַיִּשְׁמְעוּ לוֹ	25 Dixit autem illis : Ubi est fides vestra ? Qui timentes, mirati sunt ad invicem, dicentes : Quis putas hic est, quia et ventis, et mari imperat, et obediunt ei ?
26 וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ הַגַּדְרִיִּים אֲשֶׁר מִמּוּל הַגָּלִיל	26 Et navigaverunt ad regionem Gerasenorum, quæ est contra Galilæam.
27 וַיֵּצֵא אֶל־הַיַּבָּשָׁה וַיִּפְגְּשֵׁהוּ אִישׁ מִן הָעִיר אֲשֶׁר שֵׁדִים בּוֹ מִיָּמִים רַבִּים וּבֶגֶד לֹא לָבַשׁ וּבְבַיִת לֹא יָשַׁב כִּי אִם־בַּקְּבָרִים	27 Et cum egressus esset ad terram, occurrit illi vir quidam, qui habebat dæmonium jam temporibus multis, et vestimento non induebatur, neque in domo manebat, sed in monumentis.
28 וַיַּרְא אֶת־יֵשׁוּעַ וַיִּפֹּל לְפָנָיו וַיִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל מַה־לִּי וָלָךְ יֵשׁוּעַ בֶּן־אֵל עֶלְיוֹן מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ אֲשֶׁר לֹא תְעַנֵּנִי	28 Is, ut vidit Jesum, procidit ante illum : et exclamans voce magna, dixit : Quid mihi et tibi est, Jesu Fili Dei Altissimi ? obsecro te, ne me torqueas.
29 כִּי צִוָּה אֶת־הָרוּחַ הַטָּמֵא לָצֵאת מִן־הָאִישׁ כִּי יָמִים רַבִּים חָטַף אֹתוֹ וְנֶאֱסַר בָּאזִקִּים וְנִשְׁמַר בַּכְּבָלִים וְהָיָה בְּנַתְּקוֹ אֶת־הַמּוֹסֵרוֹת וְנִדְחַף בְּיַד הַשֵּׁד אֶל־הַמִּדְבָּרוֹת	29 Præcipiebat enim spiritui immundo ut exiret ab homine. Multis enim temporibus arripiebat illum, et vinciebatur catenis, et compedibus custoditus. Et ruptis vinculis agebatur a dæmonio in deserta.
30 וַיִּשְׁאַל אֹתוֹ יֵשׁוּעַ לֵאמֹר מַה־שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לִגְיוֹן שְׁמִי כִּי־שֵׁדִים רַבִּים נִכְנְסוּ בוֹ	30 Interrogavit autem illum Jesus, dicens : Quod tibi nomen est ? At ille dixit : Legio : quia intraverant dæmonia multa in eum.
31 וַיִּתְחַנְנוּ לוֹ לְבִלְתִּי צַוֹּת אֹתָם לָרֶדֶת אֶל־הַתְּהוֹם	31 Et rogabant illum ne imperaret illis ut in abyssum irent.
32 וַיְהִי־שָׁם עֵדֶר חֲזִירִים רַבִּים עַל־הַמִּרְעֶה בָּהָר וַיִּתְחַנְנוּ לוֹ כִּי־יַנִּיחַ לָהֶם לָבוֹא אֶל־תּוֹכָם וַיַּנַּח לָהֶם	32 Erat autem ibi grex porcorum multorum pascentium in monte : et rogabant eum, ut permitteret eis in illos ingredi. Et permisit illis.
33 וַיֵּצְאוּ הַשֵּׁדִים מִן־הָאָדָם הַהוּא וַיָּבֹאוּ בַּחֲזִירִים וַיִּשְׂתָּעֵר הָעֵדֶר מִן־הַמּוֹרָד אֶל־הַיָּם וַיִּטְבָּע	33 Exierunt ergo dæmonia ab homine, et intraverunt in porcos : et impetu abiit grex per præceps in stagnum, et suffocatus est.
34 וַיָּנוּסוּ הָרֹעִים כִּרְאוֹתָם אֵת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיַּגִּידוּ הַדָּבָר בָּעִיר וּבַכְּפָרִים	34 Quod ut viderunt factum qui pascebant, fugerunt, et nuntiaverunt in civitatem et in villas.
35 וַיֵּצְאוּ לִרְאוֹת אֵת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיָּבֹאוּ אֶל־יֵשׁוּעַ וַיִּמְצְאוּ־שָׁם אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר יָצְאוּ מִמֶּנּוּ הַשֵּׁדִים ישֵׁב לְרַגְלֵי יֵשׁוּעַ מְלֻבָּשׁ וְטוֹב־שֵׂכֶל וַיִּירָאוּ	35 Exierunt autem videre quod factum est, et venerunt ad Jesum, et invenerunt hominem sedentem, a quo dæmonia exierant, vestitum ac sana mente, ad pedes ejus, et timuerunt.
36 וַיְסַפְּרוּ לָהֶם הָרֹאִים אֵיךְ נִרְפָּא אֲחוּז הַשֵּׁדִים	36 Nuntiaverunt autem illis et qui viderant, quomodo sanus factus esset a legione :
37 וַיְבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ כָּל־הֲמוֹן חֶבֶל הַגַּדְרִיִּים לָלֶכֶת מֵאִתָּם כִּי־אֵימָה גְדוֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיֵּרֶד אֶל־הָאֳנִיָּה וַיָּשֹׁב	37 et rogaverunt illum omnis multitudo regionis Gerasenorum ut discederet ab ipsis : quia magno timore tenebantur. Ipse autem ascendens navim, reversus est.
38 וַיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הָאִישׁ אֲשֶׁר יָצְאוּ מִמֶּנּוּ הַשֵּׁדִים לָשֶׁבֶת אִתּוֹ וַיְשַׁלַּח אוֹתוֹ יֵשׁוּעַ בְּאָמְרוֹ	38 Et rogabat illum vir, a quo dæmonia exierant, ut cum eo esset. Dimisit autem eum Jesus, dicens :
39 שׁוּב לְבֵיתְךָ וְסַפֵּר הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה־לְךָ הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ לוֹ וַיַּשְׁמַע בְּכָל־הָעִיר אֶת־הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה־לוֹ יֵשׁוּעַ	39 Redi in domum tuam, et narra quanta tibi fecit Deus. Et abiit per universam civitatem, prædicans quanta illi fecisset Jesus.
40 וַיְהִי בְּשׁוּב יֵשׁוּעַ וַיְקַבֵּל אֹתוֹ הָעָם כִּי כֻלָּם הָיוּ מְחַכִּים לוֹ	40 Factum est autem cum rediisset Jesus, excepit illum turba : erunt enim omnes exspectantes eum.
41 וְהִנֵּה־בָא אִישׁ וּשְׁמוֹ יָאִיר וְהוּא רֹאשׁ בֵּית הַכְּנֵסֶת וַיִּפֹּל לְרַגְלֵי יֵשׁוּעַ וַיִּתְחַנֶּן־לוֹ לָבוֹא אִתּוֹ אֶל־בֵּיתוֹ	41 Et ecce venit vir, cui nomen Jairus, et ipse princeps synagogæ erat : et cecidit ad pedes Jesu, rogans eum ut intraret in domum ejus,
42 כִּי בַּת יְחִידָה כִּשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיְתָה לּוֹ וְהִיא נוֹטָה לָמוּת וַיְהִי בְּלֶכְתּוֹ שָׁמָּה וַיִּדְחָקֻהוּ הֲמוֹן הָעָם	42 quia unica filia erat ei fere annorum duodecim, et hæc moriebatur. Et contigit, dum iret, a turba comprimebatur.
43 וְאִשָּׁה זָבַת דָּם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֲשֶׁר הוֹצִיאָה כָל־קִנְיָנָהּ לָרֹפְאִים וְאֵין אִישׁ יָכֹל לְרַפֹּאתָהּ	43 Et mulier quædam erat in fluxu sanguinis ab annis duodecim, quæ in medicos erogaverat omnem substantiam suam, nec ab ullo potuit curari :
44 הִיא קָרְבָה מֵאַחֲרָיו וַתִּגַּע בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְזוֹב דָּמָהּ עָמַד פִּתְאֹם	44 accessit retro, et tetigit fimbriam vestimenti ejus : et confestim stetit fluxus sanguinis ejus.
45 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ מִי־זֶה נָגַע־בִּי וְכֻלָּם כִּחֵשׁוּ וַיֹּאמֶר פֶּטְרוֹס וְהָעֹמְדִים אֶצְלוֹ מוֹרֶה הֲמוֹן הָעָם דֹּחֲקִים וְלֹחֲצִים אֹתָךְ וְאַתָּה תֹאמַר מִי נָגַע בִּי	45 Et ait Jesus : Quis est, qui me tetigit ? Negantibus autem omnibus, dixit Petrus, et qui cum illo erant : Præceptor, turbæ te comprimunt, et affligunt, et dicis : Quis me tetigit ?
46 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ נָגַע בִּי אָדָם כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר יָצְאָה מִמֶּנִּי גְּבוּרָה	46 Et dicit Jesus : Tetigit me aliquis : nam ego novi virtutem de me exiisse.
47 וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי לֹא־נִסְתְּרָה מִמֶּנּוּ וַתֶּחֱרַד לִקְרָאתוֹ וַתִּפֹּל לְפָנָיו וַתַּגֵּד בְּאָזְנֵי כָל־הָעָם עַל־מֶה נָגְעָה בּוֹ וְאֵיךְ נִרְפְּאָה פִּתְאֹם	47 Videns autem mulier, quia non latuit, tremens venit, et procidit ante pedes ejus : et ob quam causam tetigerit eum, indicavit coram omni populo : et quemadmodum confestim sanata sit.
48 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ חִזְקִי בִּתִּי אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה לָּךְ לְכִי לְשָׁלוֹם	48 At ipse dixit ei : Filia, fides tua salvam te fecit : vade in pace.
49 עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְאִישׁ בָּא מִבֵּית רֹאשׁ הַכְּנֵסֶת וַיֹּאמַר מֵתָה בִתְּךָ אַל־תַּטְרִיחַ אֶת־הַמּוֹרֶה	49 Adhuc illo loquente, venit quidam ad principem synagogæ, dicens ei : Quia mortua est filia tua, noli vexare illum.
50 וַיִּשְׁמַע יֵשׁוּעַ וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לוֹ אַל־תִּירָא אַךְ־הַאֲמֵן וְהִיא תִוָּשֵׁעַ	50 Jesus autem, audito hoc verbo, respondit patri puellæ : Noli timere, crede tantum, et salva erit.
51 וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וְלֹא־הִנִּיחַ לְאִישׁ לָבוֹא אִתּוֹ בִּלְתִּי אִם־לְפֶטְרוֹס וּלְיַעֲקֹב וּלְיוֹחָנָן וְלַאֲבִי הַיַּלְדָּה וּלְאִמָּהּ	51 Et cum venisset domum, non permisit intrare secum quemquam, nisi Petrum, et Jacobum, et Joannem, et patrem, et matrem puellæ.
52 וְכֻלָּם בֹּכִים וְסֹפְדִים לָהּ וַיֹּאמֶר אַל־תִּבְכּוּ כִּי לֹא מֵתָה אַךְ־יְשֵׁנָה הִיא	52 Flebant autem omnes, et plangebant illam. At ille dixit : Nolite flere : non est mortua puella, sed dormit.
53 וַיִּשְׂחֲקוּ עָלָיו בַּאֲשֶׁר יָדְעוּ כִּי־מֵתָה	53 Et deridebant eum, scientes quod mortua esset.
54 וְהוּא אָחַז בְּיָדָהּ וַיִּקְרָא לֵאמֹר הַיַּלְדָּה קוּמִי	54 Ipse autem tenens manum ejus clamavit, dicens : Puella, surge.
55 וַתָּשָׁב רוּחָהּ וַתָּקָם פִּתְאֹם וַיְצַו לָתֶת־לָהּ לֶאֱכוֹל	55 Et reversus est spiritus ejus, et surrexit continuo. Et jussit illi dari manducare.
56 וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ וְהוּא צִוָּה אֹתָם לְבִלְתִּי הַגִּיד לְאִישׁ אֵת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה	56 Et stupuerunt parentes ejus, quibus præcepit ne alicui dicerent quod factum erat.