Lettera ai Galati - האיגרת אל הגלטים 4

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וַיָּשָׁב אֶל־הַיָּם וַיָּחֶל לְלַמֵּד וַיִּקָּהֲלוּ אֵלָיו הֲמוֹן עַם־רָב עַד אֲשֶׁר־יָרַד לָשֶׁבֶת בָּאֳנִיָּה בַּיָּם וְכָל־הָעָם עוֹמֵד עַל־חוֹף הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה	1 Et iterum cœpit docere ad mare : et congregata est ad eum turba multa, ita ut navim ascendens sederet in mari, et omnis turba circa mare super terram erat :
2 וַיְלַמְּדֵם הַרְבֵּה בִּמְשָׁלִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּלַמְּדוֹ אֹתָם	2 et docebat eos in parabolis multa, et dicebat illis in doctrina sua :
3 שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ הִנֵּה הַזֹּרֵעַ יָצָא לִזְרֹעַ	3 Audite : ecce exiit seminans ad seminandum.
4 וַיְהִי בְזָרְעוֹ וַיִּפֹּל מִן־הַזֶּרַע עַל־יַד הַדָּרֶךְ וַיָּבֹא עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיֹּאכְלֵהוּ	4 Et dum seminat, aliud cecidit circa viam, et venerunt volucres cæli, et comederunt illud.
5 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־מְקוֹם הַסֶּלַע אֲשֶׁר אֵין־לוֹ שָׁם אֲדָמָה הַרְבֵּה וַיְמַהֵר לִצְמֹחַ כִּי לֹא־הָיָה לוֹ עֹמֶק אֲדָמָה	5 Aliud vero cecidit super petrosa, ubi non habuit terram multam : et statim exortum est, quoniam non habebat altitudinem terræ :
6 וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּצָּרֵב וַיִּיבָשׁ כִּי אֵין־לוֹ שֹׁרֶשׁ	6 et quando exortus est sol, exæstuavit : et eo quod non habebat radicem, exaruit.
7 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל בֵּין הַקֹּצִים וַיַּעֲלוּ הַקֹּצִים וַיְמָעֲכֻהוּ וְלֹא נָתַן פֶּרִי	7 Et aliud cecidit in spinas : et ascenderunt spinæ, et suffocaverunt illud, et fructum non dedit.
8 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה וַיִּתֵּן פְּרִי עוֹלֶה וְגָדֵל וַיַּעַשׂ זֶה שְׁלשִׁים שְׁעָרִים וְזֶה שִׁשִּׁים וְזֶה מֵאָה	8 Et aliud cecidit in terram bonam : et dabat fructum ascendentem et crescentem, et afferebat unum triginta, unum sexaginta, et unum centum.
9 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מִי אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע	9 Et dicebat : Qui habet aures audiendi, audiat.
10 וַיְהִי בִּהְיוֹתוֹ לְבַדּוֹ וַיִּשְׁאָלוּהוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר סְבִיבָיו עִם־שְׁנֵים הֶעָשָׂר עַל־הַמָּשָׁל	10 Et cum esset singularis, interrogaverunt eum hi qui cum eo erant duodecim, parabolam.
11 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לָכֶם נִתַּן לָדַעַת סוֹד מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וַאֲשֶׁר בַּחוּץ לָהֶם הַכֹּל בִּמְשָׁלִים	11 Et dicebat eis : Vobis datum est nosse mysterium regni Dei : illis autem, qui foris sunt, in parabolis omnia fiunt :
12 לְמַעַן יִרְאוּ רָאוֹ וְלֹא יֵדְעוּ וְשָׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְלֹא יָבִינוּ פֶּן־יָשׁוּבוּ וְנִסְלַח לְחַטֹּאתָם	12 ut videntes videant, et non videant : et audientes audiant, et non intelligant : nequando convertantur, et dimittantur eis peccata.
13 וַיֹּאמֶר לָהֶם הֵן לֹא יְדַעְתֶּם אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה וְאֵיךְ תָּבִינוּ אֶת־הַמְּשָׁלִים כֻּלָּם	13 Et ait illis : Nescitis parabolam hanc ? Et quomodo omnes parabolas cognoscetis ?
14 הַזֹּרֵעַ הוּא זֹרֵעַ אֶת־הַדָּבָר	14 Qui seminat, verbum seminat.
15 וְאֵלֶּה הֵם הַנִּזְרָעִים עַל־יַד הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יִזָּרַע־בָּם הַדָּבָר וּכְשָׁמְעָם אוֹתוֹ מִיָּד בָּא הַשָּׂטָן וַיִּשָּׂא אֶת־הַדָּבָר הַזָּרוּעַ בִּלְבָבָם	15 Hi autem sunt, qui circa viam, ubi seminatur verbum, et cum audierint, confestim venit Satanas, et aufert verbum, quod seminatum est in cordibus eorum.
16 וְכֵן הַנִּזְרָעִים עַל־מְקֹמוֹת הַסֶּלַע הֵם הַשֹּׁמְעִים אֶת־הַדָּבָר וּמַהֵר בְּשִׂמְחָה יִקָּחֻהוּ	16 Et hi sunt similiter, qui super petrosa seminantur : qui cum audierint verbum, statim cum gaudio accipiunt illud :
17 אַךְ אֵין־לָהֶם שֹׁרֶשׁ בְּקִרְבָּם וְרַק לְשָׁעָה יַעֲמֹדוּ וְאַחַר־כֵּן בִּהְיוֹת צָרָה וּרְדִיפָה עַל־אֹדוֹת הַדָּבָר מְהֵרָה יִכָּשֵׁלוּ	17 et non habent radicem in se, sed temporales sunt : deinde orta tribulatione et persecutione propter verbum, confestim scandalizantur.
18 וְהָאֲחֵרִים הַנִּזְרָעִים בֵּין הַקֹּצִים הֵם הַשֹּׁמְעִים אֶת־הַדָּבָר	18 Et alii sunt qui in spinas seminantur : hi sunt qui verbum audiunt,
19 וְדַאֲגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִרְמַת הָעשֶׁר וְתַאֲוֺת שְׁאָר הַדְּבָרִים בָּאוֹת וּמְמָעֲכוֹת אֶת־הַדָּבָר וּפְרִי לֹא יִהְיֶה־לּוֹ	19 et ærumnæ sæculi, et deceptio divitiarum, et circa reliqua concupiscentiæ introëuntes suffocant verbum, et sine fructu efficitur.
20 וְאֵלֶּה הַנִּזְרָעִים עַל־הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הֵם הַשֹּׁמְעִים אֶת־הַדָּבָר וּמְקַבְּלִים אֹתוֹ וְעֹשִׂים פְּרִי לִשְׁלשִׁים שְׁעָרִים וּלְשִׁשִּׁים וּלְמֵאָה	20 Et hi sunt qui super terram bonam seminati sunt, qui audiunt verbum, et suscipiunt, et fructificant, unum triginta, unum sexaginta, et unum centum.
21 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲכִי יָבִיאוּ הַנֵּר לְמַעַן יוּשַׂם תַּחַת הָאֵיפָה וְתַחַת הַמִּטָּה וְלֹא לְמַעַן יַעֲלֻהוּ עַל־הַמְּנוֹרָה	21 Et dicebat illis : Numquid venit lucerna ut sub modio ponatur, aut sub lecto ? nonne ut super candelabrum ponatur ?
22 כִּי אֵין־דָּבָר סָתוּם אֲשֶׁר לֹא־יִגָּלֶה וְלֹא נֶעְלַם דָּבָר כִּי אִם־לְמַעַן יָבֹא לַגָּלוּי	22 Non est enim aliquid absconditum, quod non manifestetur : nec factum est occultum, sed ut in palam veniat.
23 כָּל־אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע	23 Si quis habet aures audiendi, audiat.
24 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רְאוּ מָה אַתֶּם שֹׁמְעִים בַּמִּדָּה אֲשֶׁר אַתֶּם מוֹדְדִים בָּהּ יִמַּד לָכֶם וְעוֹד יוּסַף לָכֶם הַשֹּׁמְעִים	24 Et dicebat illis : Videte quid audiatis. In qua mensura mensi fueritis, remetietur vobis, et adjicietur vobis.
25 כִּי מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ נָתוֹן יִנָּתֵן לוֹ וּמִי שֶׁאֵין־לוֹ גַּם אֶת־אֲשֶׁר יֶשׁ־לוֹ יֻקַּח מִמֶּנּוּ	25 Qui enim habet, dabitur illi : et qui non habet, etiam quod habet auferetur ab eo.
26 וַיֹּאמַר מַלְכוּת הָאֱלֹהִים הִיא כַּאֲשֶׁר יַשְׁלִיךְ אִישׁ זֶרַע עַל־הָאֲדָמָה	26 Et dicebat : Sic est regnum Dei, quemadmodum si homo jaciat sementem in terram,
27 וְיָשֵׁן וְקָם לַיְלָה וָיוֹם וְהַזֶּרַע יִצְמַח וְגָדֵל וְהוּא לֹא יָדָע	27 et dormiat, et exsurgat nocte et die, et semen germinet, et increscat dum nescit ille.
28 כִּי הָאָרֶץ מֵאֵלֶיהָ מוֹצִיאָה פִרְיָהּ אֶת־הַדֶּשֶׁא רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרָיו אֶת־הַשִּׁבֹּלֶת וְאַחֲרֵי־כֵן אֶת־הַחִטָּה הַמְּלֵאָה בַּשִּׁבֹּלֶת	28 Ultro enim terra fructificat, primum herbam, deinde spicam, deinde plenum frumentum in spica.
29 וְכַאֲשֶׁר גָּמַל הַפֶּרִי יְמַהֵר לִשְׁלֹחַ אֶת־הַמַּגָּל כִּי בָשַׁל הַקָּצִיר	29 Et cum produxerit fructus, statim mittit falcem, quoniam adest messis.
30 וַיֹּאמַר אֶל־מַה נְּדַמֶּה אֶת־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וּבְאֵיזֶה מָשָׁל נַמְשִׁילֶנָּה	30 Et dicebat : Cui assimilabimus regnum Dei ? aut cui parabolæ comparabimus illud ?
31 כְּגַרְגֵּר שֶׁל־חַרְדָּל אֲשֶׁר יִזָּרַע בָּאֲדָמָה וְהוּא קָטֹן מִכָּל־הַזֵּרֹעִים אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ	31 Sicut granum sinapis, quod cum seminatum fuerit in terra, minus est omnibus seminibus, quæ sunt in terra :
32 וְאַחֲרֵי הִזָּרְעוֹ יַעֲלֶה וְיִגְדַּל עַל־כָּל־הַיְרָקוֹת וְעָשָׂה עֲנָפִים גְּדוֹלִים עַד־אֲשֶׁר יוּכְלוּ עוֹף הַשָּׁמַיִם לְקַנֵּן בְּצִלּוֹ	32 et cum seminatum fuerit, ascendit, et fit majus omnibus oleribus, et facit ramos magnos, ita ut possint sub umbra ejus aves cæli habitare.
33 וּבִמְשָׁלִים רַבִּים כָּאֵלֶה דִּבֶּר אֲלֵיהֶם אֶת־הַדָּבָר כְּפִי־אֲשֶׁר יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ	33 Et talibus multis parabolis loquebatur eis verbum, prout poterant audire :
34 וּבִבְלִי מָשָׁל לֹא דִבֶּר אֲלֵיהֶם וְהָיָה בִּהְיוֹתוֹ עִם־תַּלְמִידָיו לְבַדָּם יְבָאֵר לָהֶם אֶת־הַכֹּל	34 sine parabola autem non loquebatur eis : seorsum autem discipulis suis disserebat omnia.
35 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא לִפְנוֹת עָרֶב נַעְבְּרָה אֶל־עֵבֶר הַיָּם	35 Et ait illis in illa die, cum sero esset factum : Transeamus contra.
36 וַיַּעַזְבוּ אֶת־הֲמוֹן הָעָם וַיִּקְחוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הוּא בָּאֳנִיָּה וְגַם־אֳנִיּוֹת אֲחֵרוֹת הָלְכוּ עִמּוֹ	36 Et dimittentes turbam, assumunt eum ita ut erat in navi : et aliæ naves erant cum illo.
37 וַתָּקָם רוּחַ־סְעָרָה גְדוֹלָה וַיִּשְׁטְפוּ הַגַּלִּים אֶל־תּוֹךְ הָאֳנִיָּה עַד אֲשֶׁר־כִּמְעַט נִמְלָאָה	37 Et facta est procella magna venti, et fluctus mittebat in navim, ita ut impleretur navis.
38 וְהוּא יָשֵׁן עַל־הַכֶּסֶת בַּאֲחוֹרֵי הָאֳנִיָּה וַיָּעִירוּ אוֹתוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו רַבִּי הַאֵינְךָ דֹאֵג לָנוּ כִּי־נֹאבֵד	38 Et erat ipse in puppi super cervical dormiens : et excitant eum, et dicunt illi : Magister, non ad te pertinet, quia perimus ?
39 וַיֵּעוֹר וַיִּגְעַר בָּרוּחַ וַיֹּאמֶר אֶל־הַיָּם הַס וָדֹם וַתָּשָׁךְ הָרוּחַ וַתְּהִי דְּמָמָה גְדוֹלָה	39 Et exsurgens comminatus est vento, et dixit mari : Tace, obmutesce. Et cessavit ventus : et facta est tranquillitas magna.
40 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לָמָּה כָּכָה אַתֶּם חֲרֵדִים אֵיךְ אֵין־לָכֶם אֱמוּנָה	40 Et ait illis : Quid timidi estis ? necdum habetis fidem ? et timuerunt timore magno, et dicebant ad alterutrum : Quis, putas, est iste, quia et ventus et mare obediunt ei ?
41 וַיִּירְאוּ יִרְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ מִי אֵפוֹא הוּא אֲשֶׁר גַּם הָרוּחַ וְהַיָּם שֹׁמְעִים לוֹ