Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 15

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 אָז בָּאוּ אֶל־יֵשׁוּעַ הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים אֲשֶׁר מִירוּשָׁלָיִם	1 Des Pharisiens et des maîtres de la Loi étaient arrivés de Jérusalem; ils s’approchèrent de Jésus et lui demandèrent:
2 וַיֹּאמְרוּ מַדּוּעַ תַּלְמִידֶיךָ עֹבְרִים אֵת קַבָּלַת הַזְּקֵנִים כִּי אֵינָם רֹחֲצִים אֶת־יְדֵיהֶם בְּאָכְלָם לָחֶם	2 "Pourquoi tes disciples laissent-ils de côté la tradition des anciens? Ils ne se lavent pas les mains quand ils prennent leur repas.”
3 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַדּוּעַ גַּם־אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־מִצְוַת אֱלֹהִים בַּעֲבוּר קַבָּלַתְכֶם	3 Alors Jésus leur dit: "Et vous, pourquoi laissez-vous de côté le commandement de Dieu au nom de votre tradition?
4 כִּי אֱלֹהִים צִוָּה לֵאמֹר כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת	4 Car Dieu a dit: Honore ton père et ta mère, et aussi: celui qui maudit son père ou sa mère sera mis à mort.
5 וְאַתֶּם אֹמְרִים הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ מִנְחָה לַיהוָֹה כֹּל מַה־שֶּׁאַתָּה נֶהֱנֶה מִמֶּנִּי אֵין עָלָיו לְכַבֵּד אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ	5 “Mais selon vous, quelqu’un peut répondre à son père ou à sa mère: ‘Ce que tu pourrais attendre de moi, je l’ai consacré à Dieu’.
6 וַתָּפֵרוּ אֶת־דְּבַר הָאֱלֹהִים בַּעֲבוּר קַבָּלַתְכֶם	6 Et on n’est plus tenu d’aider son père ou sa mère. Donc, avec votre tradition, vous annulez la parole de Dieu.
7 חֲנֵפִים הֵיטֵב נִבָּא עֲלֵיכֶם יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר	7 “Comédiens! Le prophète Isaïe a joliment bien parlé de vous quand il a dit:
8 הָעָם הַזֶּה נִגַּשׁ בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי	8 Ce peuple m’honore des lèvres mais son cœur est loin de moi.
9 וְתֹהוּ יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוֺת אֲנָשִׁים מְלַמְּדִים	9 Leur culte ne vaut rien, les préceptes qu’ils enseignent ne sont que des lois humaines.”
10 וַיִּקְרָא אֶל־הָעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ וְהָבִינוּ	10 Alors Jésus appelle son monde. Il leur dit: "Écoutez et tâchez de comprendre.
11 לֹא הַבָּא אֶל־הַפֶּה יְטַמֵּא אֶת־הָאָדָם כִּי אִם־הַיּוֹצֵא מִן־הַפֶּה הוּא מְטַמֵּא אֶת־הָאָדָם	11 Ce qui entre dans la bouche ne rend pas la personne impure; elle est rendue impure par ce qui sort de sa bouche.”
12 וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו וַיֹּאמְרוּ הֲיָדַעְתָּ כִּי הַפְּרוּשִׁים בְּשָׁמְעָם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה נִכְשְׁלוּ־בוֹ	12 Les disciples viennent dire à Jésus: "Sais-tu que les Pharisiens sont scandalisés de ce que tu viens de dire?”
13 וַיַּעַן וַיֹּאמַר כָּל־מַטָּע אֲשֶׁר לֹא נָטַע אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָקוֹר יֵעָקֵר	13 Il leur répond: "Toute plante que mon Père du Ciel n’a pas plantée sera arrachée.
14 הַנִּיחוּ אוֹתָם מְנַהֲלִים עִוְרִים הֵמָּה לַעִוְרִים וְכִי־יוֹלִיךְ עִוֵּר אֶת־הָעִוֵּר וְנָפְלוּ שְׁנֵיהֶם בְּתוֹךְ הַבּוֹר	14 Laissez-les; ce sont des guides aveugles, et quand un aveugle guide un autre aveugle, les deux tombent dans le fossé.”
15 וַיַּעַן פֶּטְרוֹס וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּאֵר לָנוּ אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה	15 Alors Pierre lui dit: "Mais explique-nous donc ta sentence.”
16 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ הַעוֹד גַּם־אַתֶּם בְּאֵין בִּינָה	16 Jésus répond: "Vous avez donc vous aussi l’esprit bouché?
17 הַעוֹד לֹא תַשְׂכִּילוּ כִּי כָל־הַבָּא אֶל־הַפֶּה יוֹרֵד אֶל־הַכֶּרֶשׂ וְיִשָּׁפֵךְ מִשָּׁם לְמוֹצָאוֹת	17 Vous ne comprenez pas que tout ce qui entre dans la bouche va dans le ventre et termine aux ordures?
18 אֲבָל הַיּוֹצֵא מִן־הַפֶּה יוֹצֵא מִן־הַלֵּב וְהוּא מְטַמֵּא אֶת־הָאָדָם	18 Mais ce qui sort de la bouche vient du cœur, et c’est cela qui rend l’homme impur.
19 כִּי מִן־הַלֵּב יוֹצְאוֹת מַחְשְׁבוֹת רָע רְצִיחוֹת נִאוּפִים זְנוּנִים גְּנֵבוֹת עֵדֻיּוֹת שֶׁקֶר וְגִדּוּפִים	19 Du cœur proviennent les pensées mauvaises, le meurtre, l’adultère, l’impureté, le vol, les faux témoignages et les calomnies.
20 אֵלֶּה הֵם הַמְטַמְּאִים אֶת־הָאָדָם אֲבָל אָכוֹל בְּלִי נְטִילַת יָדַיִם לֹא יְטַמֵּא אֶת־הָאָדָם	20 Tout cela rend l’homme impur, mais manger sans s’être lavé les mains n’a jamais rendu quelqu’un impur.”
21 וַיֵּצֵא יֵשׁוּעַ מִשָּׁם וַיָּסַר אֶל־גְּלִילוֹת צוֹר וְצִידוֹן	21 Jésus partit de là et s’en alla vers la frontière de Tyr et Sidon.
22 וְהִנֵּה אִשָּׁה כְנַעֲנִית יָצְאָה מִן־הַגְּבוּלוֹת הָהֵם וַתִּצְעַק אֵלָיו לֵאמֹר חָנֵּנִי אֲדֹנִי בֶן־דָּוִד כִּי בִתִּי מְעֻנָּה מְאֹד עַל־יְדֵי שֵׁד	22 Une femme cananéenne, qui venait de ce territoire, arriva alors en criant: "Aie pitié de moi, Seigneur, fils de David! Ma fille est affligée d’un démon!”
23 וְהוּא לֹא־עָנָה אֹתָהּ דָּבָר וַיִּגְּשׁוּ תַלְמִידָיו וַיְבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ לֵאמֹר שַׁלְּחֶהָ כִּי־צֹעֶקֶת הִיא אַחֲרֵינוּ	23 Jésus ne répond rien. Les disciples insistent auprès de lui: "Renvoie-la, vois comme elle crie après nous!”
24 וַיַּעַן וַיֹּאמַר לֹא שֻׁלַּחְתִּי כִּי אִם־אֶל־הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת לְבֵית יִשְׂרָאֵל	24 Jésus leur répond: "Je n’ai été envoyé qu’aux brebis perdues du peuple d’Israël.”
25 וְהִיא בָאָה וַתִּשְׁתַּחוּ לוֹ לֵאמֹר אֲדֹנִי עָזְרֵנִי	25 Mais la femme vient se jeter aux pieds de Jésus en lui disant: "Seigneur, fais quelque chose pour moi!”
26 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לֹא טוֹב לָקַחַת אֶת־לֶחֶם הַבָּנִים וּלְהַשְׁלִיכוֹ לִצְעִירֵי הַכְּלָבִים	26 Jésus lui répond: "On ne prend pas le pain des enfants pour le jeter aux chiens.”
27 וַתֹּאמַר כֵּן אֲדֹנִי אֶפֶס כִּי־גַם־צְעִירֵי הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ מִפֵּרוּרִים הַנֹּפְלִים מֵעַל־שֻׁלְחַן אֲדֹנֵיהֶם	27 La femme lui dit: "Bien sûr, Seigneur, mais les petits chiens mangent les miettes qui tombent de la table des maîtres.”
28 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִשָּׁה גָּדְלָה אֱמוּנָתֵךְ יְהִי־לָךְ כִּרְצוֹנֵךְ וַתֵּרָפֵא בִתָּהּ מִן־הַשָּׁעָה הַהִיא	28 Alors Jésus lui fait cette réponse: "Femme, ta foi est grande, que la chose se fasse comme tu le veux.” Et dès ce moment-là sa fille fut guérie.
29 וַיַּעֲבֹר יֵשׁוּעַ מִשָּׁם וַיָּבֹא אֶל־יַם הַגָּלִיל וַיַּעַל הָהָרָה וַיֵּשֶׁב שָׁם	29 Jésus partit de là et vint sur les bords de la mer de Galilée. Il gravit la montagne, et là il s’assit.
30 וַיָּבֹאוּ אֵלָיו הֲמוֹן עַם רָב וְעִמָּהֶם פִּסְּחִים עִוְרִים חֵרְשִׁים קִטְּעִים וְרַבִּים כָּהֵמָּה וַיַּנִּיחוּם לְרַגְלֵי יֵשׁוּעַ וַיִּרְפָּאֵם	30 Toute une foule venait à lui; ils amenaient leurs éclopés, des aveugles, des infirmes, des muets et beaucoup d’autres encore. Ils les jetaient à ses pieds et Jésus les guérissait.
31 וַיִּתְמְהוּ הָעָם בִּרְאוֹתָם אֶת־הָאִלְּמִים מְדַבְּרִים וְהַקִּטְּעִים בְּרִיאִים וְהַפִּסְּחִים מִתְהַלְּכִים וְהַעִוְרִים רֹאִים וַיְשַׁבְּחוּ אֶת־אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל	31 En voyant cela la foule était émerveillée: les muets parlaient, les infirmes étaient guéris, les éclopés marchaient, les aveugles voyaient! Et ils rendaient grâce au Dieu d’Israël.
32 וַיִּקְרָא יֵשׁוּעַ אֶל־תַּלְמִידָיו וַיֹּאמַר נִכְמְרוּ רַחֲמַי עַל־הָעָם כִּי־זֶה שְׁלשֶׁת יָמִים עָמְדוּ עִמָּדִי וְאֵין לָהֶם מַה־לֶּאֱכֹל וְאֵינֶנִּי אֹבֶה לְשַׁלְּחָם רְעֵבִים פֶּן־יִתְעַלְּפוּ בַּדָּרֶךְ	32 Alors Jésus appela à lui ses disciples et leur dit: "J’ai vraiment compassion de ces gens, car voilà trois jours qu’ils sont avec moi et ils n’ont rien à manger. Je ne veux pas les renvoyer à jeun, car ils pourraient se trouver mal en chemin.”
33 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַתַּלְמִידִים מֵאַיִן לָנוּ דֵּי־לֶחֶם בַּמִּדְבָּר לְהַשְׂבִּיעַ אֶת־הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה	33 Les disciples lui disent: "L’endroit est désert, comment pourrions-nous trouver assez de pain pour tant de gens?”
34 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם כַּמָּה כִּכְּרוֹת לֶחֶם לָכֶם וַיֹּאמְרוּ שֶׁבַע וּמְעַט דָּגִים קְטַנִּים	34 Jésus leur demande: "Combien de pains avez-vous?” Ils disent: "Sept, et quelques petits poissons.”
35 וַיְצַו אֶת־הֲמוֹן הָעָם לָשֶׁבֶת לָאָרֶץ	35 Jésus demande aux gens de s’asseoir par terre.
36 וַיִּקַּח אֶת־שֶׁבַע כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְאֵת הַדָּגִים וַיְבָרֶךְ וַיִּפְרֹס וַיִּתֵּן אֶל־הַתַּלְמִידִים וְהַתַּלְמִידִים נָתְנוּ לָעָם	36 Il prend les sept pains et les poissons, il rend grâces et rompt le pain, puis il commence à le donner aux disciples qui le distribuent à la foule.
37 וַיֹּאכְלוּ כֻלָּם וַיִּשְׂבָּעוּ וַיִּשְׂאוּ מִן־הַפְּתוֹתִים הַנּוֹתָרִים שִׁבְעָה דּוּדִים מְלֵאִים	37 Tous mangèrent et furent rassasiés; on ramassa ce qui restait, de quoi remplir sept corbeilles.
38 וְהָאֹכְלִים הָיוּ אַרְבַּעַת אַלְפֵי אִישׁ מִלְּבַד הַנָּשִׁים וְהַטָּף	38 C’étaient pourtant près de 4 000 hommes qui avaient mangé, sans compter les femmes et les enfants.
39 וַיְשַׁלַּח אֶת־הָעָם וַיֵּרֶד בָּאֳנִיָּה וַיָּבֹא אֶל־גְּבוּל מַגְדְּלָא	39 Jésus renvoya la foule et monta dans la barque; il s’en alla vers la frontière de Magadan.