1 הֹוי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיֹּונָה | 1 ويل للمتمردة المنجسة المدينة الجائرة. |
2 לֹא שָׁמְעָה בְּקֹול לֹא לָקְחָה מוּסָר בַּיהוָה לֹא בָטָחָה אֶל־אֱלֹהֶיהָ לֹא קָרֵבָה | 2 لم تسمع الصوت. لم تقبل التاديب. لم تتكل على الرب. لم تتقرب الى الهها. |
3 שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ אֲרָיֹות שֹׁאֲגִים שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר | 3 رؤساؤها في وسطها اسود زائرة. قضاتها ذئاب مساء لا يبقون شيئا الى الصباح. |
4 נְבִיאֶיהָ פֹּחֲזִים אַנְשֵׁי בֹּגְדֹות כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ־קֹדֶשׁ חָמְסוּ תֹּורָה | 4 انبياؤها متفاخرون اهل غدرات. كهنتها نجّسوا القدس خالفوا الشريعة. |
5 יְהוָה צַדִּיק בְּקִרְבָּהּ לֹא יַעֲשֶׂה עַוְלָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מִשְׁפָּטֹו יִתֵּן לָאֹור לֹא נֶעְדָּר וְלֹא־יֹודֵעַ עַוָּל בֹּשֶׁת | 5 الرب عادل في وسطها لا يفعل ظلما. غداة غداة يبرز حكمه الى النور لا يتعذّر. اما الظالم فلا يعرف الخزي. |
6 הִכְרַתִּי גֹויִם נָשַׁמּוּ פִּנֹּותָם הֶחֱרַבְתִּי חוּצֹותָם מִבְּלִי עֹובֵר נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי־אִישׁ מֵאֵין יֹושֵׁב | 6 قطعت امما خرّبت شرفاتهم اقفرت اسواقهم بلا عابر. دمرت مدنهم بلا انسان بغير ساكن. |
7 אָמַרְתִּי אַךְ־תִּירְאִי אֹותִי תִּקְחִי מוּסָר וְלֹא־יִכָּרֵת מְעֹונָהּ כֹּל אֲשֶׁר־פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ אָכֵן הִשְׁכִּימוּ הִשְׁחִיתוּ כֹּל עֲלִילֹותָם | 7 فقلت انك لتخشينني تقبلين التأديب فلا ينقطع مسكنها حسب كل ما عيّنته عليها. لكن بكّروا وافسدوا جميع اعمالهم |
8 לָכֵן חַכּוּ־לִי נְאֻם־יְהוָה לְיֹום קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גֹּויִם לְקָבְצִי מַמְלָכֹות לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרֹון אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל־הָאָרֶץ | 8 لذلك فانتظروني يقول الرب الى يوم اقوم الى السلب لان حكمي هو بجمع الامم وحشر الممالك لاصبّ عليهم سخطي كل حمو غضبي لانه بنار غيرتي تؤكل كل الارض. |
9 כִּי־אָז אֶהְפֹּךְ אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה לְעָבְדֹו שְׁכֶם אֶחָד | 9 لاني حينئذ احول الشعوب الى شفة نقية ليدعوا كلهم باسم الرب ليعبدوه بكتف واحدة. |
10 מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי־כוּשׁ עֲתָרַי בַּת־פּוּצַי יֹובִלוּן מִנְחָתִי | 10 من عبر انهار كوش المتضرعون اليّ متبدديّ يقدمون تقدمتي. |
11 בַּיֹּום הַהוּא לֹא תֵבֹושִׁי מִכֹּל עֲלִילֹתַיִךְ אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְּ בִּי כִּי־אָז ׀ אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ וְלֹא־תֹוסִפִי לְגָבְהָה עֹוד בְּהַר קָדְשִׁי | 11 في ذلك اليوم لا تخزين من كل اعمالك التي تعديت بها عليّ. لاني حينئذ انزع من وسطك مبتهجي كبريائك ولن تعودي بعد الى التكبر في جبل قدسي. |
12 וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל וְחָסוּ בְּשֵׁם יְהוָה | 12 وابقي في وسطك شعبا بائسا ومسكينا فيتوكلون على اسم الرب. |
13 שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא־יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא־יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא־יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשֹׁון תַּרְמִית כִּי־הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד׃ ס | 13 بقية اسرائيل لا يفعلون اثما ولا يتكلمون بالكذب ولا يوجد في افواههم لسان غش لانهم يرعون ويربضون ولا مخيف |
14 רָנִּי בַּת־צִיֹּון הָרִיעוּ יִשְׂרָאֵל שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל־לֵב בַּת יְרוּשָׁלִָם | 14 ترنمي يا ابنة صهيون اهتف يا اسرائيل افرحي وابتهجي بكل قلبك يا ابنة اورشليم. |
15 הֵסִיר יְהוָה מִשְׁפָּטַיִךְ פִּנָּה אֹיְבֵךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל ׀ יְהוָה בְּקִרְבֵּךְ לֹא־תִירְאִי רָע עֹוד | 15 قد نزع الرب الاقضية عليك ازال عدوك. ملك اسرائيل الرب في وسطك. لا تنظرين بعد شرا. |
16 בַּיֹּום הַהוּא יֵאָמֵר לִירוּשָׁלִַם אַל־תִּירָאִי צִיֹּון אַל־יִרְפּוּ יָדָיִךְ | 16 في ذلك اليوم يقال لاورشليم لا تخافي يا صهيون لا ترتخ يداك. |
17 יְהוָה אֱלֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּך גִּבֹּור יֹושִׁיעַ יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתֹו יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה | 17 الرب الهك في وسطك جبار. يخلّص. يبتهج بك فرحا. يسكت في محبته. يبتهج بك بترنم. |
18 נוּגֵי מִמֹּועֵד אָסַפְתִּי מִמֵּךְ הָיוּ מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה | 18 اجمع المحزونين على الموسم. كانوا منك. حاملين عليها العار. |
19 הִנְנִי עֹשֶׂה אֶת־כָּל־מְעַנַּיִךְ בָּעֵת הַהִיא וְהֹושַׁעְתִּי אֶת־הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ וְשַׂמְתִּים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם בְּכָל־הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם | 19 هانذا في ذلك اليوم اعامل كل مذلّليك واخلص الظالعة واجمع المنفية واجعلهم تسبيحة واسما في كل ارض خزيهم |
20 בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם כִּי־אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת־שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר יְהוָה | 20 في الوقت الذي فيه آتي بكم وفي وقت جمعي اياكم. لاني اصيّركم اسما وتسبيحة في شعوب الارض كلها حين ارد مسبييكم قدام اعينكم قال الرب |
21 אֲבָל עֹשֵׂה הָאֱמֶת יָבֹא לָאוֹר לְמַעַן יִגָּלוּ מַעֲשָׂיו כִּי נַעֲשֹוּ בֵּאלֹהִים | |
22 וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ וְתַלְמִידָיו אֶל־אֶרֶץ יְהוּדָה וַיָּגָר־שָׁם עִמָּהֶם וַיִּטְבֹּל | |
23 וְגַם יוֹחָנָן הָיָה טֹבֵל בְּעֵינוֹן קָרוֹב לְשָׁלֵם כִּי־שָׁמָּה מַיִם לָרֹב וַיָּבֹאוּ וַיִּטָּבֵלוּ | |
24 כִּי עוֹד לֹא־נִתַּן יוֹחָנָן אֶל־בֵּית הַסֹּהַר | |
25 וַיְהִי־רִיב בֵּין תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן וּבֵין הַיְּהוּדִים עַל־דְּבַר הַטָּהֳרָה | |
26 וַיָּבֹאוּ אֶל־יוֹחָנָן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו רַבִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה עִמְּךָ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַאֲשֶׁר הַעִידֹתָ עָלָיו הִנּוֹ טֹבֵל וְכֻלָּם בָּאִים אֵלָיו | |
27 וַיַּעַן יוֹחָנָן לֹא־יוּכַל אִישׁ לָקַחַת דָּבָר בִּלְתִּי אִם־נִתַּן־לוֹ מִן־הַשָּׁמָיִם | |
28 וְאַתֶּם עֵדַי כִּי אָמַרְתִּי אָנֹכִי אֵינֶנִּי הַמָּשִׁיחַ רַק־שָׁלוּחַ אֲנִי לְפָנָיו | |
29 אֲשֶׁר־לוֹ הַכַּלָּה הוּא הֶחָתָן וְרֵעַ הֶחָתָן הָעֹמֵד וְשֹׁמֵעַ אֹתוֹ שָׂמוֹחַ יִשְׂמַח לְקוֹל הֶחָתָן הִנֵּה שִׂמְחָתִי זֹאת עַתָּה שְׁלֵמָה | |
30 הוּא יִגְדַּל הָלוֹךְ וְגָדֵל וַאֲנִי אֶחְסַר הָלוֹךְ וְחָסוֹר | |
31 הַבָּא מִמַּעַל נַעֲלֶה עַל־כֹּל וַאֲשֶׁר מֵאֶרֶץ מֵאֶרֶץ הוּא וּמֵאֶרֶץ יְדַבֵּר הַבָּא מִשָּׁמַיִם נַעֲלֶה עַל־כֹּל | |
32 וְאֵת אֲשֶׁר רָאָה וְשָׁמַע אֶת־זֹאת יָעִיד וְאֵין מְקַבֵּל עֵדוּתוֹ | |
33 וַאֲשֶׁר קִבֵּל עֵדוּתוֹ חָתוֹם חָתַם כִּי הָאֱלֹהִים אֱמֶת | |
34 כִּי אֶת־אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ אֱלֹהִים דִּבְרֵי אֱלֹהִים יְדַבֵּר כִּי־לֹא בַמִּדָּה נֹתֵן אֱלֹהִים אֶת־הָרוּחַ | |
35 הָאָב אֹהֵב אֶת־בְּנוֹ וְאֶת־כֹּל נָתַן בְּיָדוֹ | |
36 כָּל־הַמַּאֲמִין בַּבֵּן יֶשׁ־לוֹ חַיֵּי עוֹלָמִים וַאֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בַּבֵּן לֹא יִרְאֶה חַיִּים כִּי אִם־חֲרוֹן אֱלֹהִים יִשְׁכֹּן עָלָיו | |