Vangelo secondo Matteo - הבשורה על-פי מתי 7

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי־קַיִץ כְּעֹלְלֹת בָּצִיר אֵין־אֶשְׁכֹּול לֶאֱכֹול בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי	1 Væ mihi, quia factus sum sicut qui colligit in autumno racemos vindemiæ ! non est botrus ad comedendum, præcoquas ficus desideravit anima mea.
2 אָבַד חָסִיד מִן־הָאָרֶץ וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ אִישׁ אֶת־אָחִיהוּ יָצוּדוּ חֵרֶם	2 Periit sanctus de terra, et rectus in hominibus non est : omnes in sanguine insidiantur ; vir fratrem suum ad mortem venatur.
3 עַל־הָרַע כַּפַּיִם לְהֵיטִיב הַשַּׂר שֹׁאֵל וְהַשֹּׁפֵט בַּשִּׁלּוּם וְהַגָּדֹול דֹּבֵר הַוַּת נַפְשֹׁו הוּא וַיְעַבְּתוּהָ	3 Malum manuum suarum dicunt bonum : princeps postulat, et judex in reddendo est ; et magnus locutus est desiderium animæ suæ, et conturbaverunt eam.
4 טֹובָם כְּחֵדֶק יָשָׁר מִמְּסוּכָה יֹום מְצַפֶּיךָ פְּקֻדָּתְךָ בָאָה עַתָּה תִהְיֶה מְבוּכָתָם	4 Qui optimus in eis est, quasi paliurus, et qui rectus, quasi spina de sepe. Dies speculationis tuæ, visitatio tua venit : nunc erit vastitas eorum.
5 אַל־תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל־תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי־פִיךָ	5 Nolite credere amico, et nolite confidere in duce : ab ea quæ dormit in sinu tuo custodi claustra oris tui.
6 כִּי־בֵן מְנַבֵּל אָב בַּת קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתֹו	6 Quia filius contumeliam facit patri, et filia consurgit adversus matrem suam : nurus adversus socrum suam, et inimici hominis domestici ejus.
7 וַאֲנִי בַּיהוָה אֲצַפֶּה אֹוחִילָה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי	7 Ego autem ad Dominum aspiciam ; exspectabo Deum, salvatorem meum : audiet me Deus meus.
8 אַל־תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי־אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהוָה אֹור לִי׃ ס	8 Ne læteris, inimica mea, super me, quia cecidi : consurgam cum sedero in tenebris : Dominus lux mea est.
9 זַעַף יְהוָה אֶשָּׂא כִּי חָטָאתִי לֹו עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי יֹוצִיאֵנִי לָאֹור אֶרְאֶה בְּצִדְקָתֹו	9 Iram Domini portabo, quoniam peccavi ei, donec causam meam judicet, et faciat judicium meum. Educet me in lucem : videbo justitiam ejus.
10 וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה הָאֹמְרָה אֵלַי אַיֹּו יְהוָה אֱלֹהָיִךְ עֵינַי תִּרְאֶינָּה בָּהּ עַתָּה תִּהְיֶה לְמִרְמָס כְּטִיט חוּצֹות	10 Et aspiciet inimica mea, et operietur confusione, quæ dicit ad me : Ubi est Dominus Deus tuus ? Oculi mei videbunt in eam : nunc erit in conculcationem ut lutum platearum.
11 יֹום לִבְנֹות גְּדֵרָיִךְ יֹום הַהוּא יִרְחַק־חֹק	11 Dies, ut ædificentur maceriæ tuæ ; in die illa longe fiet lex.
12 יֹום הוּא וְעָדֶיךָ יָבֹוא לְמִנִּי אַשּׁוּר וְעָרֵי מָצֹור וּלְמִנִּי מָצֹור וְעַד־נָהָר וְיָם מִיָּם וְהַר הָהָר	12 In die illa et usque ad te veniet de Assur, et usque ad civitates munitas, et a civitatibus munitis usque ad flumen, et ad mare de mari, et ad montem de monte.
13 וְהָיְתָה הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה עַל־יֹשְׁבֶיהָ מִפְּרִי מַעַלְלֵיהֶם׃ ס	13 Et terra erit in desolationem propter habitatores suos, et propter fructum cogitationum eorum.
14 רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ שֹׁכְנִי לְבָדָד יַעַר בְּתֹוךְ כַּרְמֶל יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עֹולָם	14 Pasce populum tuum in virga tua, gregem hæreditatis tuæ, habitantes solos, in saltu, in medio Carmeli. Pascentur Basan et Galaad juxta dies antiquos.
15 כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאֹות	15 Secundum dies egressionis tuæ de terra Ægypti, ostendam ei mirabilia.
16 יִרְאוּ גֹויִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם יָשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה	16 Videbunt gentes, et confundentur super omni fortitudine sua. Ponent manum super os, aures eorum surdæ erunt.
17 יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ יִרְגְּזוּ מִמִּסְגְּרֹתֵיהֶם אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יִפְחָדוּ וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ	17 Lingent pulverem sicut serpentes ; velut reptilia terræ perturbabuntur in ædibus suis. Dominum Deum nostrum formidabunt, et timebunt te.
18 מִי־אֵל כָּמֹוךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל־פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתֹו לֹא־הֶחֱזִיק לָעַד אַפֹּו כִּי־חָפֵץ חֶסֶד הוּא	18 Quis, Deus, similis tui, qui aufers iniquitatem, et transis peccatum reliquiarum hæreditatis tuæ ? Non immittet ultra furorem suum, quoniam volens misericordiam est.
19 יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלֹות יָם כָּל־חַטֹּאותָם	19 Revertetur, et miserebitur nostri ; deponet iniquitates nostras, et projiciet in profundum maris omnia peccata nostra.
20 תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם	20 Dabis veritatem Jacob, misericordiam Abraham, quæ jurasti patribus nostris a diebus antiquis.
21 לֹא כָּל־הָאֹמֵר לִי אֲדֹנִי אֲדֹנִי יָבוֹא אֶל־מַלְכוּת הַשָּׁמָיִם כִּי אִם־הָעֹשֶׂה רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם
22 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֹאמְרוּ רַבִּים אֵלַי אֲדֹנֵינוּ אֲדֹנֵינוּ הֲלֹא בְשִׁמְךָ נִבֵּאנוּ וּבְשִׁמְךָ גֵּרַשְׁנוּ שֵׁדִים וּבְשִׁמְךָ עָשִׂינוּ גְּבוּרוֹת רַבּוֹת
23 אָז אֶעֱנֶה־בָּם לֵאמֹר מֵעוֹלָם לֹא יָדַעְתִּי אֶתְכֶם סוּרוּ מִמֶּנִּי פֹּעֲלֵי הָאָוֶן
24 לָכֵן כָּל־הַשֹּׁמֵעַ אֶת־דְּבָרַי אֵלֶּה וְעָשָׂה אֹתָם אֲדַמֵּהוּ לְאִישׁ חָכָם אֲשֶׁר־בָּנָה אֶת־בֵּיתוֹ עַל־הַסָּלַע
25 וַיֵּרֶד הַגֶּשֶׁם וַיִּשְׁטְפוּ הַנְּהָרוֹת וַיִּשְּׁבוּ הָרוּחוֹת וַיִּגְּעוּ בַּבַּיִת הַהוּא וְלֹא נָפָל כִּי יֻסַּד עַל־הַסָּלַע
26 וְכָל־הַשֹּׁמֵעַ אֶת־דְּבָרַי אֵלֶּה וְלֹא יַעֲשֶׂה אֹתָם יִדְמֶה לְאִישׁ בַּעַר אֲשֶׁר־בָּנָה אֶת־בֵּיתוֹ עַל־הַחוֹל
27 וַיֵּרֶד הַגֶּשֶׁם וַיִּשְׁטְפוּ הַנְּהָרוֹת וַיִּשְּׁבוּ הָרוּחוֹת וַיִּפְגְּעוּ בַּבַּיִת הַהוּא וַיִּפֹּל וַתְּהִי מַפַּלְתּוֹ גְּדוֹלָה
28 וַיְהִי כְּכַלּוֹת יֵשׁוּעַ לְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁתּוֹמֵם הֲמוֹן הָעָם עַל־תּוֹרָתוֹ
29 כִּי הָיָה מְלַמֵּד אוֹתָם כְּבַעַל גְּבוּרָה וְלֹא כַּסּוֹפְרִים