1 כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְהוִה וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ | 1 כה הראני אדני יהוה והנה כלוב קיץ |
2 וַיֹּאמֶר מָה־אַתָּה רֹאֶה עָמֹוס וָאֹמַר כְּלוּב קָיִץ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי בָּא הַקֵּץ אֶל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא־אֹוסִיף עֹוד עֲבֹור לֹו | 2 ויאמר מה אתה ראה עמוס ואמר כלוב קיץ ויאמר יהוה אלי בא הקץ אל עמי ישראל לא אוסיף עוד עבור לו |
3 וְהֵילִילוּ שִׁירֹות הֵיכָל בַּיֹּום הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה רַב הַפֶּגֶר בְּכָל־מָקֹום הִשְׁלִיךְ הָס׃ פ | 3 והילילו שירות היכל ביום ההוא נאם אדני יהוה רב הפגר בכל מקום השליך הס |
4 שִׁמְעוּ־זֹאת הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיֹון וְלַשְׁבִּית [עַנְוֵי־ כ] (עֲנִיֵּי־אָרֶץ׃ ק) | 4 שמעו זאת השאפים אביון ולשבית ענוי ארץ |
5 לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה־בָּר לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה | 5 לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה |
6 לִקְנֹות בַּכֶּסֶף דַּלִּים וְאֶבְיֹון בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר | 6 לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר |
7 נִשְׁבַּע יְהוָה בִּגְאֹון יַעֲקֹב אִם־אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל־מַעֲשֵׂיהֶם | 7 נשבע יהוה בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם |
8 הַעַל זֹאת לֹא־תִרְגַּז הָאָרֶץ וְאָבַל כָּל־יֹושֵׁב בָּהּ וְעָלְתָה כָאֹר כֻּלָּהּ וְנִגְרְשָׁה [וְנִשְׁקָה כ] (וְנִשְׁקְעָה ק) כִּיאֹור מִצְרָיִם׃ ס | 8 העל זאת לא תרגז הארץ ואבל כל יושב בה ועלתה כאר כלה ונגרשה ונשקה כיאור מצרים |
9 וְהָיָה ׀ בַּיֹּום הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיֹום אֹור | 9 והיה ביום ההוא נאם אדני יהוה והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור |
10 וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְכָל־שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל־כָּל־מָתְנַיִם שָׂק וְעַל־כָּל־רֹאשׁ קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד וְאַחֲרִיתָהּ כְּיֹום מָר | 10 והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה והעליתי על כל מתנים שק ועל כל ראש קרחה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר |
11 הִנֵּה ׀ יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהוָה | 11 הנה ימים באים נאם אדני יהוה והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי יהוה |
12 וְנָעוּ מִיָּם עַד־יָם וּמִצָּפֹון וְעַד־מִזְרָח יְשֹׁוטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת־דְּבַר־יְהוָה וְלֹא יִמְצָאוּ | 12 ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר יהוה ולא ימצאו |
13 בַּיֹּום הַהוּא תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹת הַיָּפֹות וְהַבַּחוּרִים בַּצָּמָא | 13 ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות והבחורים בצמא |
14 הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרֹון וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר־שָׁבַע וְנָפְלוּ וְלֹא־יָקוּמוּ עֹוד׃ ס | 14 הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע ונפלו ולא יקומו עוד |