Yermĭyahu ( ירמיהו) - Geremia 6

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 בְּנִי אִם־עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ	1 Fili mi, si spoponderis pro amico tuo, defixisti apud extraneum manum tuam;
2 נֹוקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי־פִיךָ	2 illaqueatus es verbis oris tui et captus propriis sermonibus.
3 עֲשֵׂה זֹאת אֵפֹוא ׀ בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף־רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ	3 Fac ergo, quod dico, fili mi, et temetipsum libera, quia incidisti in manum proximi tui; discurre, prosternere, insta amico tuo.
4 אַל־תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ	4 Ne dederis somnum oculis tuis nec palpebris tuis dormitationem.
5 הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וּכְצִפֹּור מִיַּד יָקוּשׁ׃ פ	5 Eruere quasi dammula de rete, et quasi avis de manu aucupis.
6 לֵךְ־אֶל־נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם	6 Vade ad formicam, o piger, et considera vias eius et disce sapientiam.
7 אֲשֶׁר אֵין־לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל	7 Quae, cum non habeat ducem nec praeceptorem nec principem,
8 תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ	8 parat in aestate cibum sibi et congregat in messe, quod comedat.
9 עַד־מָתַי עָצֵל ׀ תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ	9 Usquequo, piger, dormies? Quando consurges e somno tuo?
10 מְעַט נֹות מְעַט תְּנוּמֹות מְעַט ׀ חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב	10 Paululum dormis, paululum dormitas, paululum conseres manus, ut dormias;
11 וּבָא־כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן׃ פ	11 et veniet tibi quasi viator egestas, et pauperies quasi vir armatus.
12 אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן הֹולֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה	12 Homo iniquus, vir inutilis, graditur ore perverso;
13 קֹרֵץ בְּעֵינָיו מֹלֵל בְּרַגְלָו מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו	13 annuit oculis, terit pede, digito loquitur.
14 תַּהְפֻּכֹות ׀ בְּלִבֹּו חֹרֵשׁ רָע בְּכָל־עֵת [מְדָנִים כ] (מִדְיָנִים ק) יְשַׁלֵּחַ	14 Prava in corde suo machinatur, malum in omni tempore, iurgia seminat.
15 עַל־כֵּן פִּתְאֹם יָבֹוא אֵידֹו פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא׃ פ	15 Ideo extemplo veniet perditio sua, et subito conteretur nec habebit medicinam.
16 שֶׁשׁ־הֵנָּה שָׂנֵא יְהוָה וְשֶׁבַע [תֹּועֲבֹות כ] (תֹּועֲבַת ק) נַפְשֹׁו	16 Sex sunt, quae odit Dominus, et septem detestatur anima eius:
17 עֵינַיִם רָמֹות לְשֹׁון שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכֹות דָּם־נָקִי	17 oculos sublimes, linguam mendacem, manus effundentes innoxium sanguinem,
18 לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבֹות אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרֹות לָרוּץ לָרָעָה	18 cor machinans cogitationes pravas, pedes veloces ad currendum in malum,
19 יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים׃ פ	19 proferentem mendacia, testem fallacem et eum, qui seminat inter fratres discordias.
20 נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ וְאַל־תִּטֹּשׁ תֹּורַת אִמֶּךָ	20 Conserva, fili mi, praecepta patris tui et ne reicias legem matris tuae;
21 קָשְׁרֵם עַל־לִבְּךָ תָמִיד עָנְדֵם עַל־גַּרְגְּרֹתֶךָ	21 liga ea in corde tuo iugiter et circumda gutturi tuo.
22 בְּהִתְהַלֶּכְךָ ׀ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצֹותָ הִיא תְשִׂיחֶךָ	22 Cum ambulaveris, dirigent te, cum dormieris, custodient te et, cum evigilaveris, colloquentur tecum.
23 כִּי נֵר מִצְוָה וְתֹורָה אֹור וְדֶרֶךְ חַיִּים תֹּוכְחֹות מוּסָר	23 Quia mandatum lucerna est, et lex lux, et via vitae increpatio disciplinae,
24 לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע מֵחֶלְקַת לָשֹׁון נָכְרִיָּה	24 ut custodiant te a muliere mala et a blanda lingua extraneae;
25 אַל־תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ וְאַל־תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ	25 non concupiscat pulchritudinem eius cor tuum, nec capiaris nutibus illius:
26 כִּי בְעַד־אִשָּׁה זֹונָה עַד־כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד׃ פ	26 pretium enim scorti vix est torta panis, mulier autem viri pretiosam animam capit.
27 הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקֹו וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה	27 Numquid potest homo abscondere ignem in sinu suo, et vestimenta illius non ardebunt?
28 אִם־יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל־הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה	28 Aut ambulare super prunas, et non comburentur plantae eius?
29 כֵּן הַבָּא אֶל־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל־הַנֹּגֵעַ בָּהּ	29 Sic qui ingreditur ad mulierem proximi sui; non erit mundus, quicumque tetigerit eam.
30 לֹא־יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנֹוב לְמַלֵּא נַפְשֹׁו כִּי יִרְעָב	30 Non contemptui erit fur, cum furatus fuerit, ut esurientem impleat animam.
31 וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם אֶת־כָּל־הֹון בֵּיתֹו יִתֵּן	31 Deprehensus quoque reddet septuplum et omnem substantiam domus suae tradet.
32 נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר־לֵב מַשְׁחִית נַפְשֹׁו הוּא יַעֲשֶׂנָּה	32 Qui autem adulter est cum muliere, vecors est; perdet animam suam, qui hoc fecerit.
33 נֶגַע־וְקָלֹון יִמְצָא וְחֶרְפָּתֹו לֹא תִמָּחֶה	33 Plagam et ignominiam congregat sibi, et opprobrium illius non delebitur.
34 כִּי־קִנְאָה חֲמַת־גָּבֶר וְלֹא־יַחְמֹול בְּיֹום נָקָם	34 Quia zelus est furor viri, et non parcet in die vindictae
35 לֹא־יִשָּׂא פְּנֵי כָל־כֹּפֶר וְלֹא־יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה־שֹׁחַד׃ פ	35 nec accipiet personam tuam in piaculum nec suscipiet dona plurima.