Isaiah (ישעיה) - Isaia 59

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 לַמְנַצֵּחַ אַל־תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת־הַבַּיִת לַהֲמִיתֹו	1 Au maître de chant. Sur l’air “ne détruis pas…”. De David. Poème. Lorsque Saül envoya garder sa maison pour le mettre à mort.
2 הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי ׀ אֱלֹהָי מִּמִתְקֹומְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי	2 Mon Dieu, délivre-moi de mes ennemis, protège-moi contre mes agresseurs.
3 הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הֹושִׁיעֵנִי	3 Délivre-moi des hommes malfaisants et sauve-moi des violents.
4 כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִים לֹא־פִשְׁעִי וְלֹא־חַטָּאתִי יְהוָה	4 Que de monde à l’affût sur mes pas, combien de puissants ameutés contre moi! Mais je n’ai, Seigneur, ni faute, ni péché,
5 בְּלִי־עָוֹן יְרוּצוּן וְיִכֹּונָנוּ עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה	5 je n’y suis pour rien s’ils accourent et se préparent: éveille-toi, viens à moi et regarde.
6 וְאַתָּה יְהוָה־אֱלֹהִים ׀ צְבָאֹות אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל־הַגֹּויִם אַל־תָּחֹן כָּל־בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה	6 Seigneur, Dieu Sabaot et Dieu d’Israël, réveille-toi, fais rendre compte à ces païens, sois sans pitié pour tous ces renégats.
7 יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסֹובְבוּ עִיר	7 Ils reviennent au soir, ils aboient comme des chiens qui rôdent par la ville.
8 הִנֵּה ׀ יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבֹות בְּשִׂפְתֹותֵיהֶם כִּי־מִי שֹׁמֵעַ	8 Ils disent des horreurs sans même se cacher, leurs lèvres s’ouvrent, il en sort des épées: “Qui donc pourrait nous entendre?”
9 וְאַתָּה יְהוָה תִּשְׂחַק־לָמֹו תִּלְעַג לְכָל־גֹּויִם	9 Mais toi, Seigneur, tu t’en amuses, tu te moques de tous ces païens.
10 עֻזֹּו אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי־אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי	10 Ô toi, ma force, je regarde vers toi, ma forteresse, c’est Dieu.
11 אֱלֹהֵי [חַסְדֹּו כ] (חַסְדִּי ק) יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי	11 S’il vient à moi dans sa bonté, je verrai la perte de ceux qui m’attendent.
12 אַל־תַּהַרְגֵם ׀ פֶּן־יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמֹו בְחֵילְךָ וְהֹורִידֵמֹו מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי	12 Ô Dieu, ordonne leur massacre, il ne faut pas que ton peuple oublie. Toi, si vaillant, chasse-les et tue.
13 חַטַּאת־פִּימֹו דְּבַר־שְׂפָתֵימֹו וְיִלָּכְדוּ בִגְאֹונָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ	13 Leurs paroles ont laissé dans leur bouche un péché, ils seront victimes de leur orgueil, des insultes et des mensonges qu’ils ont dits.
14 כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמֹו וְיֵדְעוּ כִּי־אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה	14 Écrase-les dans ta fureur, écrase-les et qu’ils ne soient plus. Alors on saura que Dieu est maître en Jacob et jusqu’au bout du monde.
15 וְיָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסֹובְבוּ עִיר	15 Laissons-les revenir le soir, qu’ils aboient comme des chiens rôdant par la ville.
16 הֵמָּה [יְנוּעוּן כ] (יְנִיעוּן ק) לֶאֱכֹל אִם־לֹא יִשְׂבְּעוּ וַיָּלִינוּ	16 Qu’ils chassent pour manger et qu’ils grognent s’ils ne sont pas repus.
17 וַאֲנִי ׀ אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי־הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנֹוס בְּיֹום צַר־לִי	17 Mais moi je chanterai ta force, dès le matin je redirai tes bontés. Car tu t’es fait ma citadelle et mon refuge au jour de l’angoisse.
18 עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי־אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי	18 Ô toi, ma force, je veux te chanter; Dieu, ma citadelle, n’est pour moi que bonté.
19 וְיִירְאוּ מִמַּעֲרָב אֶת־שֵׁם יְהוָה וּמִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ אֶת־כְּבֹודֹו כִּי־יָבֹוא כַנָּהָר צָר רוּחַ יְהוָה נֹסְסָה בֹו
20 וּבָא לְצִיֹּון גֹּואֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יְהוָה
21 וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אֹותָם אָמַר יְהוָה רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא־יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְהוָה מֵעַתָּה וְעַד־עֹולָם׃ ס