Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 14

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע־רֹגֶז	1 Homo natus de muliere, brevi vivens tempore, commotione satiatur.
2 כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמֹוד	2 Qui quasi flos egreditur et arescit et fugit velut umbra et non permanet.
3 אַף־עַל־זֶה פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ	3 Et dignum ducis super huiuscemodi aperire oculos tuos et adducere eum tecum in iudicium?
4 מִי־יִתֵּן טָהֹור מִטָּמֵא לֹא אֶחָד	4 Quis potest facere mundum de immundo? Ne unus quidem!
5 אִם חֲרוּצִים ׀ יָמָיו מִסְפַּר־חֳדָשָׁיו אִתָּךְ [חֻקֹּו כ] (חֻקָּיו ק) עָשִׂיתָ וְלֹא יַעֲבֹור	5 Si statuti dies hominis sunt, et numerus mensium eius apud te est, et constituti sunt termini eius, quos non praeteribit,
6 שְׁעֵה מֵעָלָיו וְיֶחְדָּל עַד־יִרְצֶה כְּשָׂכִיר יֹומֹו	6 averte oculos tuos ab eo, ut quiescat, donec solvat, sicut mercennarius, dies suos.
7 כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם־יִכָּרֵת וְעֹוד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתֹּו לֹא תֶחְדָּל	7 Nam lignum habet spem; si praecisum fuerit, rursum virescet, et rami eius non deficient.
8 אִם־יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשֹׁו וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעֹו	8 Si senuerit in terra radix eius, et in pulvere emortuus fuerit truncus illius,
9 מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמֹו־נָטַע	9 ad odorem aquae germinabit et faciet comam quasi novellae.
10 וְגֶבֶר יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ וַיִּגְוַע אָדָם וְאַיֹּו	10 Homo vero cum mortuus fuerit et debilitatur, exspirat homo et, ubi, quaeso, est?
11 אָזְלוּ־מַיִם מִנִּי־יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ	11 Recedent aquae de mari, et fluvius vacuefactus arescet;
12 וְאִישׁ שָׁכַב וְלֹא־יָקוּם עַד־בִּלְתִּי מַיִם לֹא יָקִיצוּ וְלֹא־יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם	12 sic homo, cum dormierit, non resurget: donec atteratur caelum, non evigilabit nec consurget de somno suo.
13 מִי יִתֵּן ׀ בִּשְׁאֹול תַּצְפִּנֵנִי תַּסְתִּירֵנִי עַד־שׁוּב אַפֶּךָ תָּשִׁית לִי חֹק וְתִזְכְּרֵנִי	13 Quis mihi hoc tribuat, ut in inferno seponas me et abscondas me, donec pertranseat furor tuus, et constituas mihi tempus, in quo recorderis mei?
14 אִם־יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה כָּל־יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל עַד־בֹּוא חֲלִיפָתִי	14 Putasne mortuus homo rursum vivat? Cunctis diebus, quibus nunc milito, exspectarem, donec veniat immutatio mea.
15 תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף	15 Vocares me, et ego responderem tibi; opus manuum tuarum requireres.
16 כִּי־עַתָּה צְעָדַי תִּסְפֹּור לֹא־תִשְׁמֹור עַל־חַטָּאתִי	16 Tu quidem nunc gressus meos dinumerares, sed parceres peccatis meis.
17 חָתֻם בִּצְרֹור פִּשְׁעִי וַתִּטְפֹּל עַל־עֲוֹנִי	17 Signares quasi in sacculo delicta mea, sed dealbares iniquitatem meam.
18 וְאוּלָם הַר־נֹופֵל יִבֹּול וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹמֹו	18 Mons cadens decidit, et saxum transfertur de loco suo;
19 אֲבָנִים ׀ שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף־סְפִיחֶיהָ עֲפַר־אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנֹושׁ הֶאֱבַדְתָּ	19 lapides excavant aquae, et alluvione terra inundatur: et spem hominis perdes.
20 תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח וַיַּהֲלֹךְ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ	20 Praevales adversus eum, et in perpetuum transiet; immutas faciem eius et emittis eum.
21 יִכְבְּדוּ בָנָיו וְלֹא יֵדָע וְיִצְעֲרוּ וְלֹא־יָבִין לָמֹו	21 Sive nobiles fuerint filii eius, non novit; sive ignobiles, non intellegit.
22 אַךְ־בְּשָׂרֹו עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשֹׁו עָלָיו תֶּאֱבָל׃ פ	22 Attamen caro eius, dum vivet, dolet, et anima illius super semetipso luget ”.