Sh'muel (שמואל) - 2 Samuele 1

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 וַיְהִי אַחֲרֵי מֹות שָׁאוּל וְדָוִד שָׁב מֵהַכֹּות אֶת־הָעֲמָלֵק וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם	1 Factum est autem, postquam mortuus est Saul, ut David re verteretur a caede Amalec et maneret in Siceleg dies duos.
2 וַיְהִי ׀ בַּיֹּום הַשְּׁלִישִׁי וְהִנֵּה אִישׁ בָּא מִן־הַמַּחֲנֶה מֵעִם שָׁאוּל וּבְגָדָיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל־רֹאשֹׁו וַיְהִי בְּבֹאֹו אֶל־דָּוִד וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ	2 In die autem tertia apparuit homo veniens de castris Saul veste conscissa et pulvere aspersus caput; et, ut venit ad David, cecidit super faciem suam et adoravit.
3 וַיֹּאמֶר לֹו דָּוִד אֵי מִזֶּה תָּבֹוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל נִמְלָטְתִּי	3 Dixitque ad eum David: “ Unde venis? ”. Qui ait ad eum: “ De castris Israel fugi ”.
4 וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד מֶה־הָיָה הַדָּבָר הַגֶּד־נָא לִי וַיֹּאמֶר אֲשֶׁר־נָס הָעָם מִן־הַמִּלְחָמָה וְגַם־הַרְבֵּה נָפַל מִן־הָעָם וַיָּמֻתוּ וְגַם שָׁאוּל וִיהֹונָתָן בְּנֹו מֵתוּ	4 Et dixit ad eum David: “ Quid enim factum est? Indica mihi ”. Qui ait: “ Fugit populus ex proelio, et multi corruentes e populo mortui sunt; sed et Saul et Ionathan filius eius interierunt ”.
5 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־הַנַּעַר הַמַּגִּיד לֹו אֵיךְ יָדַעְתָּ כִּי־מֵת שָׁאוּל וִיהֹונָתָן בְּנֹו	5 Dixitque David ad adulescentem, qui nuntiabat ei: “ Unde scis quia mortuus est Saul et Ionathan filius eius? ”.
6 וַיֹּאמֶר הַנַּעַר ׀ הַמַּגִּיד לֹו נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל־חֲנִיתֹו וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּקֻהוּ	6 Et ait adulescens, qui narrabat ei: “ Casu veni in montem Gelboe, et Saul incumbebat super hastam suam. Porro currus et equites appropinquabant ei,
7 וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵנִי וַיִּקְרָא אֵלָי וָאֹמַר הִנֵּנִי	7 et conversus post tergum suum vidensque me vocavit. Cui cum respondissem: Adsum,
8 וַיֹּאמֶר לִי מִי־אָתָּה [וַיֹּאמֶר כ] (וָאֹמַר ק) אֵלָיו עֲמָלֵקִי אָנֹכִי	8 dixit mihi: “Quisnam es tu?”. Et dixi ad eum: Amalecites ego sum.
9 וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲמָד־נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ כִּי־כָל־עֹוד נַפְשִׁי בִּי	9 Et locutus est mihi: “Sta super me et interfice me, quoniam tenent me angustiae, et adhuc tota anima mea in me est”.
10 וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּ כִּי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלֹו וָאֶקַּח הַנֵּזֶר ׀ אֲשֶׁר עַל־רֹאשֹׁו וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל־זְרֹעֹו וָאֲבִיאֵם אֶל־אֲדֹנִי הֵנָּה	10 Stansque super eum occidi illum; sciebam enim quod vivere non poterat post ruinam. Et tuli diadema, quod erat in capite eius, et armillam de brachio illius et attuli ad te dominum meum huc ”.
11 וַיַּחֲזֵק דָּוִד [בִּבְגָדֹו כ] (בִּבְגָדָיו ק) וַיִּקְרָעֵם וְגַם כָּל־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתֹּו	11 Apprehendens autem David vestimenta sua scidit omnesque viri, qui erant cum eo;
12 וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד־הָעָרֶב עַל־שָׁאוּל וְעַל־יְהֹונָתָן בְּנֹו וְעַל־עַם יְהוָה וְעַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב׃ ס	12 et planxerunt et fleverunt et ieiunaverunt usque ad vesperam super Saul et super Ionathan filium eius et super populum Domini et super domum Israel, quod corruissent gladio.
13 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־הַנַּעַר הַמַּגִּיד לֹו אֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר בֶּן־אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי	13 Dixitque David ad iuvenem, qui nuntiaverat ei: “ Unde es? ”. Qui respondit: “ Filius hominis advenae Amalecitae ego sum ”.
14 וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹחַ יָדְךָ לְשַׁחֵת אֶת־מְשִׁיחַ יְהוָה	14 Et ait ad eum David: “ Quare non timuisti mittere manum tuam, ut occideres christum Domini? ”.
15 וַיִּקְרָא דָוִד לְאַחַד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר גַּשׁ פְּגַע־בֹּו וַיַּכֵּהוּ וַיָּמֹת	15 Vocansque David unum de pueris ait: “ Accedens irrue in eum ”. Qui percussit illum, et mortuus est.
16 וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד [דָּמֵיךָ כ] (דָּמְךָ ק) עַל־רֹאשֶׁךָ כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ לֵאמֹר אָנֹכִי מֹתַתִּי אֶת־מְשִׁיחַ יְהוָה׃ ס	16 Et ait ad eum David: “ Sanguis tuus super caput tuum; os enim tuum locutum est adversum te dicens: “Ego interfeci christum Domini” ”.
17 וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת־הַקִּינָה הַזֹּאת עַל־שָׁאוּל וְעַל־יְהֹונָתָן בְּנֹו	17 Planxit autem David planctum huiuscemodi super Saul et super Ionathan filium eius;
18 וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי־יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל־סֵפֶר הַיָּשָׁר	18 et praecepit, ut docerent filios Iudae canticum Arcus, sicut scriptum est in libro Iusti, et ait:
19 הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל־בָּמֹותֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּורִים	19 “ Incliti, o Israel, super montes tuos interfecti, quomodo ceciderunt fortes!
20 אַל־תַּגִּידוּ בְגַת אַל־תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלֹון פֶּן־תִּשְׂמַחְנָה בְּנֹות פְּלִשְׁתִּים פֶּן־תַּעֲלֹזְנָה בְּנֹות הָעֲרֵלִים	20 Nolite annuntiare in Geth neque annuntietis in compitis Ascalonis, ne forte laetentur filiae Philisthim, ne exsultent filiae incircumcisorum.
21 הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל־טַל וְאַל־מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבֹּורִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן	21 Montes Gelboe, nec ros nec pluviae veniant super vos, neque sint agri oblationum! Quia ibi abiectus est clipeus fortium, clipeus Saul, quasi non esset unctus oleo.
22 מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבֹּורִים קֶשֶׁת יְהֹונָתָן לֹא נָשֹׂוג אָחֹור וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם	22 A sanguine interfectorum, ab adipe fortium arcus Ionathan numquam rediit retrorsum, et gladius Saul non est reversus inanis.
23 שָׁאוּל וִיהֹונָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמֹותָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיֹות גָּבֵרוּ	23 Saul et Ionathan amabiles et decori in vita sua, in morte quoque non sunt divisi, aquilis velociores, leonibus fortiores.
24 בְּנֹות יִשְׂרָאֵל אֶל־שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם־עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן	24 Filiae Israel, super Saul flete, qui vestiebat vos coccino in deliciis, qui praebebat ornamenta aurea cultui vestro.
25 אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתֹוךְ הַמִּלְחָמָה יְהֹונָתָן עַל־בָּמֹותֶיךָ חָלָל	25 Quomodo ceciderunt fortes in proelio! Ionathan in excelsis tuis occisus est.
26 צַר־לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהֹונָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים	26 Doleo super te, frater mi Ionathan, suavis nimis mihi; mirabilis amor tuus mihi super amorem mulierum.
27 אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּורִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה׃ פ	27 Quomodo ceciderunt fortes, et perierunt arma bellica! ”.