Bereshìt (בראשית) - Genesi 8

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL
1 וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת־נֹחַ וְאֵת כָּל־הַחַיָּה וְאֶת־כָּל־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתֹּו בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל־הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם	1 Da dachte Gott an Noach und an alle Tiere und an alles Vieh, das bei ihm in der Arche war. Gott ließ einen Wind über die Erde wehen und das Wasser sank.
2 וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהֹום וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן־הַשָּׁמָיִם	2 Die Quellen der Urflut und die Schleusen des Himmels schlossen sich; der Regen vom Himmel ließ nach
3 וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלֹוךְ וָשֹׁוב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יֹום	3 und das Wasser verlief sich allmählich von der Erde. So nahm das Wasser nach hundertfünfzig Tagen ab.
4 וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר יֹום לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט	4 Am siebzehnten Tag des siebten Monats setzte die Arche im Gebirge Ararat auf.
5 וְהַמַּיִם הָיוּ הָלֹוךְ וְחָסֹור עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים	5 Das Wasser nahm immer mehr ab, bis zum zehnten Monat. Am ersten Tag des zehnten Monats wurden die Berggipfel sichtbar.
6 וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יֹום וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת־חַלֹּון הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה	6 Nach vierzig Tagen öffnete Noach das Fenster der Arche, das er gemacht hatte,
7 וַיְשַׁלַּח אֶת־הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצֹוא וָשֹׁוב עַד־יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ	7 und ließ einen Raben hinaus. Der flog aus und ein, bis das Wasser auf der Erde vertrocknet war.
8 וַיְשַׁלַּח אֶת־הַיֹּונָה מֵאִתֹּו לִרְאֹות הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה	8 Dann ließ er eine Taube hinaus, um zu sehen, ob das Wasser auf der Erde abgenommen habe.
9 וְלֹא־מָצְאָה הַיֹּונָה מָנֹוחַ לְכַף־רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל־הַתֵּבָה כִּי־מַיִם עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדֹו וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל־הַתֵּבָה	9 Die Taube fand keinen Halt für ihre Füße und kehrte zu ihm in die Arche zurück, weil über der ganzen Erde noch Wasser stand. Er streckte seine Hand aus und nahm die Taube wieder zu sich in die Arche.
10 וַיָּחֶל עֹוד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת־הַיֹּונָה מִן־הַתֵּבָה	10 Dann wartete er noch weitere sieben Tage und ließ wieder die Taube aus der Arche.
11 וַתָּבֹא אֵלָיו הַיֹּונָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה־זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי־קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ	11 Gegen Abend kam die Taube zu ihm zurück, und siehe da: In ihrem Schnabel hatte sie einen frischen Olivenzweig. Jetzt wusste Noach, dass nur noch wenig Wasser auf der Erde stand.
12 וַיִּיָּחֶל עֹוד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת־הַיֹּונָה וְלֹא־יָסְפָה שׁוּב־אֵלָיו עֹוד	12 Er wartete weitere sieben Tage und ließ die Taube noch einmal hinaus. Nun kehrte sie nicht mehr zu ihm zurück.
13 וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ־מֵאֹות שָׁנָה בָּרִאשֹׁון בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת־מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה	13 Im sechshundertersten Jahr Noachs, am ersten Tag des ersten Monats, hatte sich das Wasser verlaufen. Da entfernte Noach das Verdeck der Arche, blickte hinaus, und siehe: Die Erdoberfläche war trocken.
14 וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יֹום לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ׃ ס	14 Am siebenundzwanzigsten Tag des zweiten Monats war die Erde trocken.
15 וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל־נֹחַ לֵאמֹר	15 Da sprach Gott zu Noach:
16 צֵא מִן־הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי־בָנֶיךָ אִתָּךְ	16 Komm heraus aus der Arche, du, deine Frau, deine Söhne und die Frauen deiner Söhne!
17 כָּל־הַחַיָּה אֲשֶׁר־אִתְּךָ מִכָּל־בָּשָׂר בָּעֹוף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ [הֹוצֵא כ] (הַיְצֵא ק) אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל־הָאָרֶץ	17 Bring mit dir alle Tiere heraus, alle Wesen aus Fleisch, die Vögel, das Vieh und alle Kriechtiere, die sich auf der Erde regen. Auf der Erde soll es von ihnen wimmeln; sie sollen fruchtbar sein und sich auf der Erde vermehren.
18 וַיֵּצֵא־נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתֹּו וּנְשֵׁי־בָנָיו אִתֹּו	18 Da kam Noach heraus, er, seine Söhne, seine Frau und die Frauen seiner Söhne.
19 כָּל־הַחַיָּה כָּל־הָרֶמֶשׂ וְכָל־הָעֹוף כֹּל רֹומֵשׂ עַל־הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן־הַתֵּבָה	19 Auch alle Tiere kamen, nach Gattungen geordnet, aus der Arche, die Kriechtiere, die Vögel, alles, was sich auf der Erde regt.
20 וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקַּח מִכֹּל ׀ הַבְּהֵמָה הַטְּהֹורָה וּמִכֹּל הָעֹוף הַטָּהֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ	20 Dann baute Noach dem Herrn einen Altar, nahm von allen reinen Tieren und von allen reinen Vögeln und brachte auf dem Altar Brandopfer dar.
21 וַיָּרַח יְהוָה אֶת־רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־לִבֹּו לֹא־אֹסִף לְקַלֵּל עֹוד אֶת־הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא־אֹסִף עֹוד לְהַכֹּות אֶת־כָּל־חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי	21 Der Herr roch den beruhigenden Duft und der Herr sprach bei sich: Ich will die Erde wegen des Menschen nicht noch einmal verfluchen; denn das Trachten des Menschen ist böse von Jugend an. Ich will künftig nicht mehr alles Lebendige vernichten, wie ich es getan habe.
22 עֹד כָּל־יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיֹום וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ	22 So lange die Erde besteht, sollen nicht aufhören Aussaat und Ernte, Kälte und Hitze, Sommer und Winter, Tag und Nacht.